מדינת ישראל מצויה כיום בעיצומה של מערכת הבחירות הגורלית ביותר בתולדותיה, תחת צילה של מלחמה נמשכת ואי-ודאות ציבורית וביטחונית עמוקה. רצף אירועי הלחימה, המצב בעמנו והסערה הפוליטית מטשטשים לעיתים את הגבולות שבין תפיסת ביטחון לאיומים עצמם. מול הנרטיבים, הבלבול והתעמולה הפוליטית, הוועידה של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) וקבוצת "ידיעות אחרונות" מבקשת להציב תמונת ראי חדה ומפוכחת למצבנו.
(צילום: עוז מועלם)
כמי שלחם בשנת תש"ח וזכה לראות את המדינה הזו קמה, אני מבקש להציב בפני החברה הישראלית ומנהיגיה תמונת ראי מוסרית והיסטורית. כדי לנתח את האיומים הקיומיים הניצבים לפתחנו כעת, אני מבקש לחזור אל שורשי הזיכרון האישי שלי. בשנת 1944, בימיו האפלים של גטו בודפשט, הייתי נער בן 14. אחי סיכן את חייו כדי להביא מעט אוכל לדירה צפופה שבה נדחסו כארבעים בני אדם. מתוך רעב עצום, מחיתי בפני אימי וביקשתי שנשמור את המזון לעצמנו, הרי מי יודע מה ילד יום. אימי לא ענתה; היא פשוט פתחה את הסל וחלקה את המעט שהיה לנו עם כל היושבים בחדר. שם נחרת במוחי השיעור המכונן של חיי: כשיש לך מעט – תן מעט, כשיש ברשותך הרבה – תן הרבה. הערבות ההדדית הזו, היכולת לראות את האחר גם בתנאים הקשים ביותר, היא שהחזיקה אותנו כעם והיא שהקימה לנו בית, את מדינת ישראל.
ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת תש"ח, תרגמנו את הערבות הזו לחובה פיזית, להגנה על מדינת ישראל הצעירה בפני אויביה. מצאתי את עצמי כנער בן 17 בקיבוץ גשר שעל גבול הצפון, תחת אש. באותם ימים למדנו על המעפילים שזה עתה ירדו מהאוניות בחיפה, נשלחו ישירות לחזית הקרב העקובה מדם בלטרון ונפלו שם למען הגנת המולדת. גם כיום, בחלוף כמעט 80 שנה, החוסן הלאומי והביטחון הלאומי שלנו אינם מובנים מאליהם. שני איומים מרכזיים מטרידים את מנוחתי במיוחד.
האיום הראשון הוא האיום הפנימי – הידרדרות הקיטוב לכדי סכסוך אלים ושחיקת אופייה הדמוקרטי של המדינה, ומשבר הגיוס לצה"ל. לנוכח ההקרבה הטוטלית ההיא של שנות הקמת המדינה, שבה דור שלם נתן את כל מה שיש לו, ומאידך לנוכח שלוש השנים האחרונות ואירועי 7 באוקטובר ואלו שבאו בעקבותיו, אני תמה באשר לקולות בשיח הציבורי המפקפקים בנחיצות שירות החובה לכלל האזרחים בישראל: האם אין לנו אויבים? כשיש לנו עבר שכזה, כיצד ניתן לחשוב שאולי לא צריך שכולם יתגייסו לשרת את המדינה? זהו היפוך מוחלט של הסולידריות של דור תש"ח ושל הערכים שאימי לימדה אותי בגטו.
לקראת הבחירות המתקרבות והשבעת הממשלה הבאה, עלינו לזכור כי הנס שנקרא מדינת ישראל לא יתקיים מעצמו. עלינו לדבוק בערכי היסוד של נתינה, אחדות, שותפות ולכידות פנימית. רק מתוך תכנון אסטרטגי ערכי ומושכל, נדע להדוף את האיומים ולהבטיח את קיונו לדורות הבאים. אפשר לבנות, אפשר לתקן. זה תלוי בנו
האיום השני הוא איום הבידוד הבינלאומי, ובפרט אובדן אפשרי של תמיכתה האסטרטגית של ארצות הברית – כיום ובדורות הבאים. פגיעה בברית קריטית זו עלולה להיות אבן הדומינו הראשונה. היא עלולה להאיץ תגובת שרשרת שתביא למימוש שאר האיומים – מהגרעין האיראני ועד למלחמה רב-זירתית ממושכת – וליצור את "הסערה המושלמת", שתסכן באופן אמיתי את עתידה של מדינת ישראל, היקרה לנו כל כך. בשל כל אלו, אני רואה חשיבות עליונה בהשתתפות והצבעה בבחירות הקרובות. אלו בחירות גורליות במיוחד. הדמוקרטיה שלנו אינה צופה מהצד; רק שיעור הצבעה גבוה יאפשר לאזרחי המדינה להשפיע באמת על זהותה של הממשלה הבאה, על ערכיה, ועל רמת הביצועים והתפקוד שלה מול אתגרי השעה ואתגרי העתיד. זהו המימוש האזרחי העמוק ביותר של האחריות המשותפת לגורלנו, ורק ככה נוכל להבטיח את ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל בטווח הרחוק.
ביטחון לאומי אמנם נבנה גם בשדה הקרב באמצעות לוחמים ורובים, אך בעידן המודרני הוא גם נבנה, נשמר ומנוהל באמצעות שכל ישר, מחקר אסטרטגי חדשני וחשיבה לטווח רחוק המכוונת למדיניות. זו הדרך הממוסדת לתת למען עתיד המדינה, וכלים עבור אלו שמנהיגים אותה.
סר פרנק לואיצילום: יוסי זליגראני אופטימי. ההיסטוריה שלנו הוכיחה פעם אחר פעם את עוצמתו הייחודית של החוסן הישראלי ואת היכולת המופלאה של החברה שלנו לצאת מחוזקת גם מתוך המשברים הקשים ביותר, לשקם את עצמה ולפעול לטובת עתידה. כוחנו טמון ביכולת המוכחת שלנו ליצור מחר טוב יותר: המשק הישראלי נותר חזק ואיתן – בין היתר בזכות תעשיית ההיי-טק המפוארת והמובילה – ובעיקר בזכות העובדה שבישראל קיים ריכוז נדיר של אנשים מבריקים, יצירתיים ומחויבים. הצבא שלנו נותר איתן וחזק, על אף אתגרים יוצאי דופן. המגזר השלישי והפילנתרופיה הישראלית, בה יש לי זכות לקחת חלק, משקיעים מאמצים גדולים כדי לחזק את החברה בישראל ולטפח כל חלקה טובה. שליחי ציבור רבים שישראל עומדת לנגד עיניהם עושים הכל כדי שהרוח הזו היא שתנצח גם את הסערה הנוכחית.
לקראת הבחירות המתקרבות והשבעת הממשלה הבאה, עלינו לזכור כי הנס שנקרא מדינת ישראל לא יתקיים מעצמו. עלינו לדבוק בערכי היסוד של נתינה, אחדות, שותפות ולכידות פנימית. רק מתוך תכנון אסטרטגי ערכי ומושכל, נדע להדוף את האיומים ולהבטיח את קיומנו לדורות הבאים. אפשר לבנות, אפשר לתקן. זה תלוי בנו.
סר פרנק לואי, יו"ר דירקטוריון המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
