העולם התעורר לשחר חדש שבו הפסקת האש בין איראן לישראל אכן תחזיק מעמד ושאיראן תחזור לשולחן המשא ומתן. זו מסמנת את ניצחונם של טראמפ ונתניהו. ההימור על התקיפה באיראן התברר כמחושב: לא השמדת המשטר ולא עצירת המרוץ לגרעין, אך בהחלט עיכוב של כמה שנים. הרווח ההרתעתי לישראל וחיזוק מעמד הווטו האמריקני במזרח התיכון הם הישגים שטראמפ ונתניהו רשאים לרשום לעצמם ביושר. השאלה, כרגיל, מה עושים עם זה עכשיו – והאם רק זה העניין? טראמפ עקץ ויצא, וכעת ישוב לדבר שלום. אצל נתניהו, כמו תמיד, זה יותר מורכב. הוא חושב במונחים של בחירות והישרדות. מושב החורף מסתמן כמכריע והוא חייב להגיע אליו עם הישגים. איראן היא הישג – אך לא די בו.
הישג נוסף שנתניהו יכול לנכס לעצמו הוא הכלכלה, גם אם מדובר ב"פריחת מלחמה" בטווח הקצר. ההשקעות הזרות נותרו גבוהות והסתכמו בכ-3% מהתוצר ב-2023; שיעור האבטלה ירד ל-2.6%; והמשק צמח בכ-1% ב-2024. מבחינת נתניהו, אלו נתונים שיחזקו את תדמיתו כמנהיג.
נתניהו נותר עם חלון הזדמנויות קצר להציג מנהיגות אמיתית: לסיים את המערכה בעזה, להאיץ את שיקום היישובים ולפעול לשקט אסטרטגי. אם יצליח – יוכל להגיע למושב החורף כשהוא מחזק את מעמדו
אך לצד זאת, נתניהו יידרש להסביר שורה של כישלונות: הכישלון לסיים את המערכה בעזה, כישלון בטיפול בסוגיית השוויון בנטל שהותיר את נטל השירות והעבודה על חלקים הולכים וקטנים באוכלוסייה, אי-הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, מינויים ממשלתיים תקועים, רפורמה משפטית רדיקלית, תיקיו הפליליים והמשך שיח הקיטוב.
במטוטלת החיים את כל המנה של איראן אוכל העם, וזה לא גונדי ולא חורש. הרוגים, הרס רב ועשרות אלפי מפונים – אנחתו של העם המותש זועקת. את התבשיל המורעל העזתי הוא עדיין אוכל יום-יום. היעד של "עד הניצחון" בעזה, שהיה מי שסבר כי יהיה עקיצה וגמרנו, התגלה כהימור כושל. חמאס המוכה לא הושמד, ו"חרבות ברזל" הפכה להתשה ממושכת: חטופים בשבי, עקורים בצפון ובדרום, מילואימניקים תחת נטל כבד, משפחות שכולות. העם בישראל חסון, אך הרוחות לוחשות מתחת לפני השטח.

נתניהו נותר עם חלון הזדמנויות קצר להציג מנהיגות אמיתית: לסיים את המערכה בעזה, להאיץ את שיקום היישובים ולפעול לשקט אסטרטגי. אם יצליח – יוכל להגיע למושב החורף כשהוא מחזק את מעמדו. אבל זה לא מספיק כי מה שדרוש לעם היום הוא חמלה, חיבוק ותקווה - אלה הקולות שעל נתניהו לשמוע. לא רוחות מלחמה. נתניהו כבר לא שם.
פרופ' אסף מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט, האקדמית ת״א-יפו ואוניברסיטת אוקספורד.