שורדת השבי נועה ארגמני, שחולצה מרצועת עזה אחרי שמונה חודשים במסגרת "מבצע ארנון" ביוני האחרון, נאמה שלשום (חמישי) באירוע של קהילת הנובה במיאמי - וסיפרה לראשונה באופן מפורט אודות החוויות הקשות שעברה בשבי.
"לפני קצת יותר משנה איש לא הכיר את שמי, הייתי רק סטודנטית להנדסת תוכנה. אהבתי לטייל בעולם, לחגוג את החיים וללכת למסיבות. אחרי כל זה, נחטפתי ממסיבה", שיתפה ארגמני. "ב-6:30 בבוקר כשהחלו הטילים, חשבנו שזה רק עוד סבב רגיל מעזה. נכנסנו לרכב שלנו אבל המחבלים התחילו לירות עלינו, לא משנה לאן פנינו. לפתע הרכב שלנו נתקע. קפצנו החוצה מהרכב שלנו, רצנו לתוך היער, תחת אש הטילים. התחבאנו במשך שעות, עד שקבוצת מחבלים גילו אותנו".
(צילום: Ari Capland)
"אחד המחבלים תפס אותי, ואני התחננתי אליו, 'בבקשה אל תהרוג אותנו'. הם זרקו אותי על גבי אופנוע והפרידו ביני לבין אבינתן", המשיכה ארגמני, כשמאחוריה שודר על המסך רגע חטיפתה שהפך לאייקוני בכל רחבי העולם. "צעקתי אל אבינתן כי לא רציתי שניפרד. אחרי דקה על האופנוע, לפתע מצאתי את עצמי באמצע עזה. זאת הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי את בן זוגי אבינתן אור".
נועה סיפרה כי אחרי שנחטפה, הדבר הראשון שעליו חשבה הוא אימה ליאורה חולת הסרטן. "ב-8 באוקטובר היא הייתה אמורה להתחיל את טיפולי הכימותרפיה שלה. כל מה שחשבתי עליו זה שאני חייבת לראות אותה שוב", היא אמרה.
ארגמני עברה לספר על התקופה בעזה. "בהתחלה החזיקו אותי עם שתי ילדות קטנות, הילה רותם ואמילי הנד. הייתי צריכה להיות אמיצה, לא רק בשביל עצמי אלא גם בשביל הבנות. הילה ואמילי שוחררו בעסקת החטופים הראשונה, לאחר 50 יום", שחזרה. "צפיתי בהן ובשתי נשים אחרות שהיו איתי בשבי חוזרות הביתה למשפחותיהן. אני נותרתי מאחור, לא הייתי שייכת לאף קטגוריה שנכללה בשחרורים. אני לא יכולה אפילו להסביר את התחושה שאת זאת שנשארת מאחור".
"לאחר 54 ימים בשבי, היינו רק אני, איתי סבירסקי ויוסי שרעבי. את שלושתנו יחד החזיקו בשבי בתוך בית, אך יום אחד הבית הופצץ והוא התמוטט עלינו. מצאנו את עצמנו בהריסות", שיתפה. היא סיפרה כיצד הייתה עדה למותו של שרעבי: "איתי היה מסוגל לעמוד, ויוסי ואני נלכדנו מתחת להריסות. לא יכולתי לזוז, לא יכולתי לנשום. חשבתי לעצמי שייתכן שזאת השנייה האחרונה של חיי. צעקתי חזק כדי שמישהו יוכל לשמוע אותי, ושמעתי גם את יוסי צועק, אך לאחר מספר שניות הפסקתי לשמוע את הצעקות של יוסי. נמשכתי החוצה מההריסות וניסיתי לעזור ליוסי. כשהוצאנו אותו זה כבר היה מאוחר מדי. יוסי היה חבר קרוב שלי, והוא היה נשמה טובה וטהורה והוא יישאר בליבי לעד".
"איתי ואני היינו צריכים למצוא מסתור", סיפרה ארגמני על הימים שאחרי. "אחד מהשובים שלנו לקח אותנו לבית אחר, אבל יומיים לאחר מכן איתי נרצח בידי השובה הזה. איתי היה איתי מהיום הראשון בשבי, סיפרנו זה לזו הכול. הוא היה הנשמה התאומה שלי, לא הייתי מסוגלת לשרוד בלעדיו". לאחר מותם של שרעבי וסבירסקי, נזכיר, חמאס פרסם סרטון של נועה. לדבריה, המחבלים ביקשו ממנה לתאר מה עלה בגורלם של סבירסקי ושרעבי: "אמרתי שנפצעתי ושאף אחד לא בא לעזור לי, לא רופאים, לא הצלב האדום, אף אחד".
ארגמני סיפרה על התקופה הקשה שעברה לאחר מותם של שני חבריה לשבי ועד לחילוצה: "מהרגע הזה הייתי לבד עם חמישה מחבלים באותו בית. חייתי בפחד בכל יום ויום, לא רציתי שהשובים פתאום יאבדו שליטה וירצחו אותי. כל המחבלים היו חמושים בכלי נשק רבים, סכינים ורימונים. גרתי באזור מלחמה. כל שנייה הרגישה כמו השנייה האחרונה של חיי. הייתי בלי מים, בלי חשמל ובלי מזגן, הזעתי כל היום. הייתי בלי אוכל, סגורה בחדר קטנטן בלי חלונות. היה לי חום גבוה, לא היו תרופות והתקלחתי פעמיים בחודש".
לדבריה, עסקת החטופים שנרשמה בין ישראל לחמאס חשובה מאין כמוה: "אנחנו מאבדים את האנושיות שלנו שם, ולכן אנחנו חייבים להחזיר את כל החטופים הביתה עכשיו. העסקה מוכרחה לצאת לפועל במלואה, על כל שלביה. אני יודעת מה זה להיות זו שנותרה מאחור, כשראיתי חטופים אחרים משוחררים אל משפחותיהם". על בן זוגה אבינתן, שלא מופיע ברשימת 33 החטופים שעתידים להשתחרר, אמרה: "אני יודעת שאבינתן עדיין שם ולבי נשבר מהמחשבה שהוא יהיה שם. אנחנו לא יודעים מתי יהיה השלב השני של העסקה, לכן זה קריטי שנסיים את הטרגדיה הנוראית הזו ונחזיר את כל החטופים הביתה".
ארגמני סיפרה על רגעי החילוץ שלה ועל השיבה לישראל: "עבורי, לחזור הביתה היה נס, נס שהתאפשר בזכות גיבורים. ב-8 ביוני, היום שבו חולצתי, החיילים הישראלים התפרצו לחדר שלי ואמרו 'נועה, אנחנו כאן כדי להחזיר אותך הביתה'. לא הבנתי מה קורה. רק כשראיתי מגן דוד על מדיהם הבנתי שניצלתי". נועה סיפרה ששאלה את הלוחמים שחילצו אותה האם אימה עדיין בחיים, והם השיבו: "כן, עכשיו תוכלי לראות אותה שוב". לדבריה, היא "לא האמינה שזה קורה. החזרה לישראל היה היום המאושר בחיי. אינני גיבורה, אני רק קורבן של 7 באוקטובר, אבל החיילים האלו מיחידת העילית ימ"מ הם גיבורים של ממש".
על האיחוד עם אימה אחרי שמונה חודשים סיפרה: "משאלתה האחרונה של אימי לפני שנפטרה הייתה לראות אותי שוב, ונגד כל הסיכויים - המשאלה של שתינו התממשה. שלושה שבועות לאחר מכן אימי האמיצה, החזקה והמדהימה נפטרה. הפטירה שלה קשה לי כל כך, אבל לפחות זכיתי לראות אותה שוב".
ארגמני סיכמה: "יש עדיין 98 חטופים, 98 משפחות שחוו את הסיוט הבלתי נגמר הזה. עד שאבינתן יחזור לבי נמצא בשבי". שרה נתניהו, רעייתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נכחה באירוע.
