בימים אלו, כשעל שולחן הכנסת מונח התיקון לחוק זכויות הסטודנט של ח"כ לימור סון הר-מלך, נשמעים שוב הקולות המזהירים מפני "הקצנה" וטוענים כי הפרדה בלימודים תוביל בהכרח לדרישה להפרדה בשוק התעסוקה. אך האמת הפוכה: דווקא היעדר האפשרות ללימודים מתקדמים בסביבה מותאמת והצבת חסמים אידאולוגיים בפתחן של הפקולטות הם המנוע המרכזי של הדרה ופגיעה בחופש העיסוק של ציבור גדול. במקום שהאקדמיה תהיה המפתח לשילוב, הרי שעל אף הצהרותיה הרבות, ההשלכות של צעדיה הן הפוכות - היא הופכת עבור רבים לחומה בצורה המונעת מהם כניסה להשכלה הגבוהה ולמוביליות תעסוקתית, רק בשל רצונם לרכוש ידע מבלי להתפשר על אורחות חייהם.
הטענה שלפיה "אם ילמדו בהפרדה, ידרשו הפרדה גם בתעסוקה" מפספסת את ההבדל המהותי שבין המרחבים. מקום העבודה הוא בדרך כלל מרחב היררכי וענייני. הקשר בין קולגות מושתת על מחויבות לתוצאה מקצועית, הגדרות תפקיד ברורות ויחסי מרות. במרחב כזה, פוסקים רבים נשענים על העיקרון המובא במסכת קידושין: "אדם טרוד במלאכתו", לא כהיתר מוחלט אלא כהסבר למציאות שונה, שבה הריכוז במשימה והגבולות המקצועיים מייצרים סביבה עניינית.
לעומת זאת, הלמידה האקדמית במהותה דורשת דינמיקה שונה. זוהי מסגרת ממושכת ויומיומית, המאופיינת בשיח פתוח ושיתוף בחוויות אינטלקטואליות. האווירה הלא-רשמית יוצרת תהליך למידה בעל פוטנציאל של טשטוש מחיצות; קרבה חברתית בין נשים וגברים בסביבה מעורבת כזו אסורה על פי ההלכה והפרקטיקות הנהוגות בציבור החרדי, אשר נועדו בין היתר לשמור על קדושת הבית היהודי ואיכות הקשר בין בעל לאשתו, זהו ערך שההלכה רואה כעליון, אך מקובל ומוערך גם בערכי האנושות כולה.
עבור מי ש"שולחן ערוך" נר לרגליו, מדובר במציאות שמתנגשת עם היסוד ההלכתי: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר ט"ו, ל"ט). בעל "ספר החינוך" (מצווה שפ"ז) מבאר כי "הלב נמשך אחר המחשבות", והמחשבות מושפעות ישירות ממה שהעיניים רואות ומהסביבה בה האדם נמצא. לכן, אדם המבקש לשמור על טוהר מחשבתו וביתו ידיר את עצמו ממסגרת שמעודדת ערבוב חברתי, כדי למנוע מכשול. דווקא הלימודים בהפרדה הם ה"חממה" המעניקה את החוסן הפנימי לצד המקצועיות הנדרשת.
חשוב להבין: שוק העבודה הוא זירה פרטית שבה כל אדם מתמודד באופן אישי; לעומת זאת, האקדמיה היא מערכת ממוסדת וממומנת על ידי המדינה. ככזו, יש למדינה אינטרס עליון להנגיש אותה, שכן היא השער למעגל העבודה. השקעה בהנגשת האקדמיה היא השקעה שפותחת דלת לקהל המהווה 15% מהעם, זהו רווח נקי לחברה הישראלית כולה. ללא הנגשה זו, ציבור ענק פשוט לא יגיע ללימודים, והחברה תפסיד הון אנושי אדיר. המציאות מוכיחה כי מעטים מאוד מהציבור החרדי בוחרים במסגרות מעורבות; התיקון לחוק הוא הדרך היחידה להוציא אלפים ממעגל העוני אל עבר שגשוג וצמיחה כלכלית.
הניסיון להשתמש בטיעון המופרך של חוסר מקצועיות נולד כדי לחסום מגזר שלם ממקצועות כמו עבודה סוציאלית, טיפול ורפואה – תחומים שבהם החברה החרדית משוועת לאנשי מקצוע שמבינים את שפתה
נציגי המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) בוועדת החינוך בכנסת אישרו במפורש כי הסטודנטים במסלולים הנפרדים מסיימים עם אותו תואר איכותי כמו מקביליהם. המל"ג היא האחראית לבדיקת הרמה הנאותה של המוסד, ואני סמוכה ובטוחה שהיא מבצעת את תפקידה נאמנה. הניסיון להשתמש בטיעון המופרך של חוסר מקצועיות נולד כדי לחסום מגזר שלם ממקצועות כמו עבודה סוציאלית, טיפול ורפואה – תחומים שבהם החברה החרדית משוועת לאנשי מקצוע שמבינים את שפתה. באמצעות התיקון לחוק הנידון, יורחבו תחומי דעת נוספים גם בלימודים מתקדמים.
כדוקטורנטית לסוציולוגיה החוקרת את המפגש בין חרדים לאקדמיה, אני נחשפת למציאות של "דבר והיפוכו". לפי הגדרות המל"ג הנוכחיות, בוגר חרדי שלמד במסגרת הכוללת לימודי בגרות מוצא עצמו מחוץ לקריטריון הזכאות למסלולים הנפרדים. כך נוצר מצב אבסורדי שכחסידת חב"ד חוויתי בעצמי: הדרך ללימודים מתקדמים הייתה רצופת חסמים רק בשל הרצון ללמוד בהפרדה. כמוני ישנם חסידי צאנז, בעלי תשובה וסטודנטים מחו"ל, כולם מנהלים אורח חיים חרדי, ונשללת מהם האפשרות ללמוד בהתאם לאמונתם רק כי אינם עונים להגדרה סוציולוגית צרה.
לא רק חרדים משוועים לתיקון לחוק; גם דתיים-לאומיים ומסורתיים המרגישים נוח יותר מבחינה ערכית במסגרת הומוגנית יפיקו מכך תועלת
אך לא רק חרדים משוועים לתיקון לחוק; גם דתיים-לאומיים ומסורתיים המרגישים נוח יותר מבחינה ערכית במסגרת הומוגנית יפיקו מכך תועלת. התיקון לחוק יאפשר גמישות, ובלבד שתהיה דרישה מצד כמות סטודנטים מספקת לצד נכונות של האוניברסיטה, מהלך שיאפשר באופן צודק לימודים מתקדמים לכלל המגזרים.
כל ההפחדות על הפרדה ב"מרחבים ציבוריים" בקמפוס או ברחוב הן הפחדות שווא. מדובר בשיח מפוחד שמנסה להגחיך צורך קיומי באמצעות תרחישי אימה דימיוניים. מי שמתנגד לתיקון הזה פשוט אינו מקשיב לזעקות הנשמעות מהשטח: כוונתו אינה "שוויון", אלא ניסיון כוחני לחלן ציבור שלם. התיקון לחוק אינו מחייב אף מוסד לפתוח מסלול נפרד, אלא מסיר את החסם המנהלי שמונע זאת כיום.
בעבר, דוד בן-גוריון ייסד את מודל "כור ההיתוך" בניסיון למחוק זהויות ולייצר אחידות מלאכותית. היום, במבחן המציאות, אנחנו כבר מבינים שהמודל הזה כשל. שילוב אמיתי לא מגיע מתוך כפייה של "חינוך מחדש" על הציבור החרדי בכלל, ועל נשים חרדיות ודתיות בפרט, אלא מתוך כבוד לייחודיות ולצרכים של כל קהילה.
מלכהלי בלויהגיעה העת להפסיק להנדס זהויות ולהתחיל להנדס הזדמנויות. כשנחליף את הפטרונות בכבוד הדדי, נגלה שהפרדה באקדמיה היא הגשר הרחב ביותר שדרכו תשתלב החברה החרדית לצד ציבורים רחבים בחברה הדתית-לאומית ובחברה המסורתית בלב הכלכלה והעשייה הישראלית, מתוך בחירה ללמוד ולצמוח בצורה המכבדת את אורחות חייהם.
מלכהלי בלוי חנוכה היא מנהלת השדולה למען האישה החרדית והדתית בכנסת
