כשבועיים לפני יום הולדתו ה-101, הלך לעולמו ניצול השואה מרדכי צ'כנובר. צ'כנובר, שהובא הבוקר (יום שלישי) למנוחות, הקדיש את חייו לסיפור השואה: הוא הדריך מסעות לפולין של משלחות צה"ל ושל תלמידי בית ספר, הרצה בארץ ובעולם על סיפורו האישי ואף חיבר ספר אוטוביוגרפי, "מרחוק כוכב מנצנץ", שתורגם לאנגלית, גרמנית ופולנית.
מרדכי נולד ב-1924 בעיירה מאקוב מאזובייצקי שבפולין, ועבד כמתקן גגות של צריפי האסירים באושוויץ כדי להישאר בחיים. הוא שוחרר ממחנה ברגן-בלזן ב-15 באפריל 1945, ובאותה שנה עלה ארצה תחת זהות מזויפת של חייל בריטי. מרדכי הובא למנוחת עולמים בבית הקברות ירקון. בכירים בשב"כ ובמוסד שנכחו בהרצאותיו, בהם גם המפכ"ל לשעבר יעקב שבתאי, נשאו אותו לקברו, והזמר יונתן רזאל ביצע את השיר שיצרו יחד - "שיר מספר".
מרדכי נולד בפולין למאיר צבי הירש ולרחל. המשפחה התפרנסה מייצור שמן למאכל וצבעי שמן לתעשייה. הוא התחנך בחדר "יבנה". שפת אימו הייתה כמובן יידיש, אבל רוב המקצועות נלמדו בעברית. כילד, מרדכי למד תלמוד בלילות והאזין לשיחות אנשי השומר הצעיר ובית"ר. עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939, יהודי העיר נאלצו להתייצב בכיכר, ומרדכי נשלח עם מאות צעירים אחרים לעבודות כפייה.
בסוף 1940 הועברו יהודי העיר לרובע היהודי, ובסוף 1941 הוקם הגטו המקומי, שם חלקה משפחת צ'כנובר דירה של חדר וחצי עם שתי משפחות נוספות. "הייתה שם צפיפות איומה והייתה בעיה של אוכל", סיפר מרדכי (קרוב משפחה רחוק של הח"מ) בעדותו במסגרת "זיכרון בסלון" בשנת 2018. "הורדתי את הטלאי הצהוב, הלכתי לפולנים וביקשתי לחם - והם נתנו. הבאתי אותו הביתה, ותוך 20 דקות המשפחה אכלה קילו לחם. הייתי רעב ללחם שלוש שנים מחיי - מ-1942 ועד סוף המלחמה. החלום הכי גדול שלי היה לשבת ליד שולחן מלא בלחמים ופשוט לאכול".
בנובמבר 1942 נסגר הגטו, ומרדכי הגיע יחד עם יתר המגורשים לגטו מלאווה. חודש מאוחר יותר נשלח עם משפחתו לאושוויץ. אימו רחל ואחיותיו רבקה וחנה-הדסה נרצחו בתאי הגזים עם הגעתן, אך מרדכי ואביו המשיכו לעבוד במחנה שלושה חודשים וחצי. "הדרך לשם, לבית הקברות היהודי הגדול בעולם, הייתה זוועה", הוא שחזר. "האדם שנשען על גבי לאורך כל הנסיעה מת במהלכה. בכיתי כשנפרדתי מאימי ומאחותי. העפתי מבט אחרון עליהן ונכנסנו למחנה.
"אני זוכר את מילות מנהל הצריף באושוויץ בלילה הראשון שם. הוא אמר לנו שמי שיהיה חלש יחוסל, ומי שיהיה חזק יעבוד עד שהוא ימות. הוא אמר, תראו את העשן שיוצא מהארובה - אלו המשפחות שלכם. עבדנו שם שלושה חודשים וחצי. לאבא שלי קפאו האצבעות ולקחו אותו לבית חולים. חודש לאחר מכן אני נפצעתי. הייתה סלקציה והעמיסו אותי על אוטו משא לקרמטוריום. כשהגענו אמר איש אס.אס שיש עיכוב כי הגיע משלוח של יהודים מיוון. 'לכו לחדרים, ותבואו עוד שעתיים ונחסל אתכם'. ניצלתי בדרך נס ממוות".
מרדכי ב"זיכרון בסלון" ב-2015
(יוגב אטיאס)
בהמשך עבד מרדכי כמתקן גגות, והיה שליח של המחתרת היהודית בתוך אושוויץ. לאחר המרד של אנשי הזונדרקומנדו, שלחו אותו יחד עם עוד 500 יהודים שעבדו באושוויץ למחנה שטוטהוף שבצפון פולין. דרך הייסורים שלו נמשכה ממחנה למחנה, לרוב תוך עבודות פרך. מרדכי שוחרר ממחנה ברגן-בלזן בתום המלחמה, וכשנסע למינכן גילה שאביו נותר בחיים: "נסעתי אליו ברכבת. כשאבא פתח את הדלת שנינו התעלפנו, והבטחתי לו שיותר לא ניפרד".
מרדכי ואביו עלו לישראל דרך מצרים כשהם מחופשים לחיילים בריטים. במלחמת העצמאות הוא שירת בצה"ל בחטיבת אלכסנדרוני, ולאחר מכן הכיר את אשתו דבורה. הוא הקים עימה משפחה, ונולדו להם שתי בנות.
ביום השואה האחרון השתתף מרדכי במיזם גלגל"צ וזיכרון בסלון, "פסקול שלישי" – אלבום הכולל שירים על סיפורים אישיים, הזיכרון הקולקטיבי והעתיד המשותף שנוצרו על-ידי אומנים ישראלים בשיתוף שורדי שואה. היוצרים גיא מזיג, דורון מדלי, הראל סקעת, טל קסטיאל ויונתן רזאל נפגשו עם צ'כנובר במסגרת הפרויקט, ואף חגגו איתו את יום הולדתו ה-100. "כל אחד מאיתנו זרק לאוויר את מה שהכי נחרת לו בראש מהסיפור", סיפרו היוצרים על תהליך הכתיבה.
"אחד זכר את יד האלוהים המכוונת, שני זכר את פרטי הסיפורים ואת החיפוש אחרי אבא, שלישי זכר את המספר על היד, אבל הפרט המדהים עבורנו היה שבתוך כל הזוועות באושוויץ, הייתה גם מנדולינה. כלי נגינה שמזכיר את החיים לפני המלחמה, ומופיע שוב במרכז הסיפור במחנה ההשמדה. לכן, בסוף כל פרק בשיר, בחרנו לתת למנדולינה לנגן את המנגינה. גם הלחן הוא במנגינה יהודית בניחוח אירופי ישן, שיש בה הרבה עצב מהול באופטימיות חסרת תקנה - ממש כמו סיפורו של מרדכי צ'כנובר".
ראש השב"כ, רונן בר, כתב היום על צ'כנובר: "אמש הלך לעולמו מרדכי צ'כנובר, ניצול שואה, גיבור ישראל וידיד השב״כ, כשהוא מוקף בחברים מהשירות שראו בו מודל לחיקוי ומושא להערצה. מרדכי עבר יותר משבעה מדורי גהינום, ראה את המוות בלבן של העיניים, ניצח את הנאצים והקים משפחה לתפארת בישראל. במשך שנים רבות ליווה מרדכי את משלחות השירות לפולין כאיש עדות. מרדכי הוא ידיד השירות במאבקו, בחייו ובמותו. ספריו וסיפוריו ימשיכו להוות השראה לדורות הבאים".