השבוע הוציא בג"ץ צו על תנאי בעתירות נגד התיקון ל"חוק יסוד: השפיטה" ששינה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וקבע דיון חדש בהרכב מלא של 11 שופטי בית המשפט העליון. תיקון זה הגיע, כזכור, אחרי "פשרה היסטורית" בין שר המשפטים לוין ובין שר החוץ סער וכולל את השינויים העיקריים הבאים: במקום שני נציגי לשכת עורכי הדין, ימונו שני עורכי דין הכשירים לכהונה בבית המשפט העליון – אחד על ידי הקואליציה ואחד על ידי האופוזיציה. לא צריך להתרשם יתר על המידה מדרישת הסף של כשירות למינוי לעליון - מדובר על ניסיון של 10 שנים בעריכת דין. כלומר, קחו עורך דין, קשרו לעץ, כעבור עשור הוא יהיה כשיר לכהונה בעליון. בנוסף, הרוב הדרוש לבחירת שופטים לבית המשפט העליון ירד מרוב מיוחד של שבעה מתוך תשעה חברי וועדה לרוב רגיל של חמישה חברים. כלומר, גדעון סער ביטל את תיקון גדעון סער משנת 2007 שקבע רוב מיוחד, ולמעשה הקנה לחברי הקואליציה ולשופטי בית המשפט העליון בוועדה וטו הדדי. המשמעות היא שבמקום מודל של מינוי שופטים בהסכמה רחבה עוברים למודל פוליטי-לעומתי.
החוק קובע וטו הדדי לקואליציה ולאופוזיציה במינוי לעליון. לקואליציה יהיו ארבעה קולות אוטומטיים בוועדה, שכן עורכי הדין שיתמנו כנציגי הפוליטיקאים לא יהיו עצמאיים אלא עושי דברם של הפוליטיקאים. איך אני יודע? שמעתי זאת מגדעון סער עצמו. לכן, יידרש לקואליציה רק עוד קול נוסף - של נציג האופוזיציה או עורך הדין שתמנה - כדי לבחור שופטי עליון. מה אם אין הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה?
החוק קובע מנגנון ייחודי לפתרון ה"דד-לוק": אם יהיו שני תקנים פנויים במשך שנה ואין הסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה, כל צד יציג שלושה מועמדים לעליון, והוועדה תהיה חייבת לבחור אחד מהם. כלומר, אם הקואליציה תגיש, למשל, את מועמדותם של עורכי הדין איתמר בן-גביר, שמחה רוטמן וטלי גוטליב, יהיו חייבים לבחור אחד מהם לעליון. מדובר כמובן בשיטה מוזרה שבמקום לעודד הסכמה ופשרה מתמרצת שיתוק והגעה לדד-לוק. החוק מוסיף וקובע שבקואליציה רחבה של 80 חברי הכנסת ומעלה יהיו שני נציגי ציבור לקואליציה - מה שאומר למעשה שהיא תוכל למנות לבדה את שופטי העליון.
מדובר בחוק רע ומסוכן. הוא יביא לפוליטיזציה מוחלטת ולזניחת מערך השיקולים המקצועי בבחירת שופטים (למעשה בכל הערכאות), להפיכת שופטי בית המשפט העליון באופן מעשי לניצבים שאין להם השפעה ממשית על המינויים לבית המשפט העליון ועם החלפת נציגי לשכת עורכי הדין. יותר מכך, החוק יתמרץ בחירת גורמי קיצון שיעמיקו עוד יותר את משבר הקיטוב. במקום בית משפט עליון נקבל כנסת זוטא, רק קיצונית יותר.
השינוי הזה לא רק מסוכן, הוא גם לא מוצדק. מחקר שפורסם לאחרונה ב"השומרים" הציג כיצד שר המשפטים לוין הצליח לשנות את הדי-אן-אי של מערכת המשפט לעשורים קדימה, כבר בוועדה הנוכחית, באמצעות מאות מינויים
השינוי הזה לא רק מסוכן, הוא גם לא מוצדק. מחקר שפורסם לאחרונה ב"השומרים" הציג כיצד שר המשפטים לוין הצליח לשנות את הדי-אן-אי של מערכת המשפט לעשורים קדימה, כבר בוועדה הנוכחית, באמצעות מאות מינויים. כפי שאמרה השרה אורית סטרוק: "אני חייבת להודות בסיפוק שהצלחנו ברוב המינויים שהצבנו לעצמנו, אם כי פה ושם נאלצנו להתפשר". אם זה המצב, מדוע נדרש שינוי? מערכת המשפט היום מגוונת הרבה יותר ממה שהייתה לפני עשור, הודות לפתיחת המכללות ותיקון סער שהקנה וטו לקואליציה בבחירת שופטי עליון. גם ללא כל שינוי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים, בית המשפט העליון של עוד חמש שנים היה נראה אחרת לגמרי.
לא רק שזהו חוק מסוכן ומיותר אלא שהוא גם צועד בכיוון הפוך למגמה העולמית הצועדת לכיוון מקצועי ולא פוליטי בבחירת שופטי עליון, למשל בבריטניה, קנדה ואירלנד. הפוליטיזציה המוחלטת של בחירת השופטים סותרת חזיתית את עקרון העצמאות השיפוטית ועקרון הפרדת הרשויות, שני עקרונות בסיסיים בדמוקרטיה. לכן, מדובר בחריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת ובית המשפט מוסמך לפסלו – וכך ראוי שיקרה. עם זאת, אני מקווה שהכנסת הבאה תבטל את התיקון ותייתר את הפעולה השיפוטית הזו, וראוי שכל ראשי הקואליציה יתחייבו כבר עתה לעשות undo לתיקון הרע והמסוכן הזה ולבטלו.
פרופ' יניב רוזנאי הוא מנהל משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים, אוניברסיטת רייכמן
