השאלה האמיתית בעקבות 7 באוקטובר איננה מי אשם, אלא כיצד מדינה שמכירה את אויביה, משקיעה בביטחונה מיליארדים ומחזיקה במערכות מודיעין מתקדמות נכשלת באופן כה עמוק. תשובה כנה לשאלה הזו אינה יכולה להסתפק באירוע עצמו, אלא מחייבת מבט על האופן שבו מדינת ישראל לומדת, מגדירה מדיניות, מעצבת אסטרטגיה ומתרגמת ידע לפעולה בעולם שנמצא בתנועה מתמדת. ועדת חקירה ממלכתית איננה נדרשת כטריבונל לעבר, אלא ככלי הכרחי לעיצוב עתיד בטוח יותר.
המערכת המדינית ומערכת הביטחון ידעו זה שנים כי איראן פועלת בשיטה סדורה ומתמשכת לבניית מערך אזורי המקיף את מדינת ישראל: חימוש, אימון, תקצוב, הקמת מיליציות והעברת ידע, אמצעים ותוכניות מלחמה, כחלק מתפיסה איראנית ארוכת טווח. אין מדובר באיום מפתיע, אלא באיום מוכר ומתועד, שנדון והוערך בדרגים המדיניים והצבאיים גם יחד. דווקא משום כך, שאלת היסוד איננה האם ידענו, אלא כיצד למדנו, כיצד פירשנו את השינוי, וכיצד תרגמנו הבנה למדיניות ואסטרטגיה למעשה.
ישראל פועלת בתוך מציאות המצויה בתנועה מהירה ומתמדת, גלובלית, אזורית, פנימית, ביטחונית, מדינית וטכנולוגית. בתיאוריה המדינית והצבאית, זהו תנאי יסוד - יציבות איננה מצב טבעי אלא תוצר של התאמה מתמדת למציאות משתנה. מקיאוולי עמד על כך שהכשל החמור ביותר של שליטים ומערכות אינו טעות נקודתית, אלא היצמדות לדפוסי עבר כאשר התנאים השתנו. תנודתיות המציאות איננה ניתנת לשליטה - מה שניתן לפיתוח הוא היכולת לזהות שינוי, לפרש אותו בזמן, ולפעול בהתאם. למידה שיטתית ורצופה בתוך הדרגים ובין הדרגים היא תנאי לזיהוי השינוי. ולכן, גם נושא עיקרי לחקירה.
מדיניות, מטבעה, נוטה להיות יציבה יחסית. היא מבטאת אינטרסים לאומיים, ערכים והעדפות יסוד, מי שאמור לתווך את המציאות המשתנה, לפחות בתחום הביטחוני, להציע דרכי פעולה רלוונטיות, לאתגר את הדרג המדיני - אלה הם דרגי הביצוע בצה״ל, מרמת האוגדה ומעלה. מדיניות משתנה בדרך כלל בנקודות מעבר חדות, מה שמזכיר את משל הצפרדע והמים הרותחים. במעבר למלחמה סביר להניח שתוגדר המדיניות מחדש, ושוב לאחר המלחמה, לאור תוצאותיה והקשריה.
לעומת זאת, אסטרטגיה איננה יכולה להיות קבועה. היא תמיד זמנית, מותנית ומסתגלת, משום שהעולם שבו היא פועלת מצוי בתנועה מתמדת. אינטרסים משתנים, קואליציות מתפרקות ונבנות מחדש, והאויב של אתמול עשוי להיות בעל אותם אינטרסים ולהפך. פון קלאוזביץ׳ ניסח זאת כעולם של חיכוך, תגובה הדדית והסתגלות. אסטרטגיה שאינה מתעדכנת הופכת מאמצעי לשליטה למקור סיכון.
ועדת החקירה או הלמידה הממלכתית או הלאומית, נדרשת לבחון את ״מלחמת ישראל איראן הראשונה״ לא רק כאוסף של איומים נפרדים, אלא כמערכת רב־זירתית אחת, שבה איראן, חיזבאללה, חמאס, החות׳ים, מיליציות שיעיות וגורמים נוספים, נבנו לא רק כדי להגן על איראן מפני איומים חיצוניים אלא במקרה שלנו, כדי להשמיד את ישראל. לא פחות. איך הבנו, נערכנו ופעלנו כמדינה, אל מול ההתפתחות הזו, הרבה לפני 7 באוקטובר?
מכאן שהשאלה איננה רק כיצד הוערכה כל זירה בפני עצמה (אם כי יש לכך חשיבות) אלא האם המערכת ידעה לפרש בזמן את המעבר מהצטברות יכולות לכוונת הפעלה, ואת הרגע שבו ניהול סיכונים הפך מתפישה אחראית לקבלה שקטה של סיכון בלתי נסבל.
למידה שיטתית, רצופה, וחיכוך הם תנאים הכרחיים להבנה טובה יותר של המציאות ולזיהוי שינוי המחייב תפישה מחודשת, התארגנות מחודשת ומכלול פעולות, מדיניות, ביטחוניות, כלכליות ותודעתיות אחרות
למידה שיטתית, רצופה, וחיכוך הם תנאים הכרחיים להבנה טובה יותר של המציאות ולזיהוי שינוי המחייב תפישה מחודשת, התארגנות מחודשת ומכלול פעולות, מדיניות, ביטחוניות, כלכליות ותודעתיות אחרות. למידה שיטתית היא תנאי ובסיס להשתנות רלוונטית, באופן שמאפשר למערכת לומר: 1. מתי פרק הסתיים? 2. מתי תפישה מיצתה את עצמה? 3. מתי נדרש שינוי כיוון?
זה לא פשוט, וזה אפילו מורכב, אך מערכת שאינה יודעת או מאחרת להגדיר לעצמה מתי מדובר בשינוי של המציאות, פועלת כאילו הזמן קפא על שמריו, בעוד המציאות ממשיכה לנוע. ויש מי שמשלם או ישלם על כך מחיר כבד מנשוא.
ועדת חקירה ממלכתית, אובייקטיבית ובלתי תלויה, מחוייבת המציאות - אך זו איננה נדרשת בראש ובראשונה כדי לברר עובדות (זה חשוב) או לאתר אשמים, אלא כדי לקיים למידה מדרגה שנייה על האופן שבו המערכת לומדת, מפרשת מציאות ומקבלת החלטות.
על הוועדה לשאול:
- כיצד מתקיימים תהליכי למידה בדרג המדיני והביטחוני?
- האם קיימים מנגנונים מוסדיים לעדכון תפיסות?
- האם מתקיים דיאלוג אסטרטגי אמיתי, רצוף ושיטתי, בין הדרג המדיני לדרגי הביצוע?
- האם קיימת יכולת מוסדרת לערער על הנחות יסוד בזמן, לפני שהן קורסות באירוע?
- איך טיפחנו, אם בכלל, תרבות להתמודדות עם מכשולים מובנים בתוך המערכת הביטחונית והמדינית, כמו היררכיה וסמכות?
מדיניות ואסטרטגיה מוגדרות בדרך כלל באופן מופשט. איך נדע אם המדיניות והאסטרטגיה שלנו אכן עובדות? זהו, שלא נדע, אלא אם נבחן אותן באופן מעשי בשטח. כך למשל המדיניות והאסטרטגיה שעמדו לנגד עיניו של יצחק רבין היו אמורות לעצב עתיד טוב יותר, אך במבחן המעשה, ויש לכך סיבות רבות ומגוונות, הן כשלו באופן שמאתגר אותנו עד עצם היום הזה. באותה מידה אפשר לומר על המדיניות שננקטה מול חמאס בעזה. הטבח הנוראי שבצע חמאס אינו מעיד אם המדיניות לפיה נכון לבדל בין עזה לאיו״ש הייתה נכונה או לא. ובכל מקרה, ביקורת כלפי המדיניות אחרי הטבח היא בעיקר חכמה בדיעבד. אין כמעט איש אחד מימין ומשמאל שלא חשב לפני 7 באוקטובר כי המדיניות והאסטרטגיה נכונות וכי המלחמה הטובה ביותר היא זו שמנענו.
הלקח התאורטי המרכזי הוא פשוט אך נוקב: אסונות אינם נולדים מהיעדר ידע, אלא מקריסת היכולת לתרגם ידע משתנה לפעולה משתנה
הלקח התאורטי המרכזי הוא פשוט אך נוקב: אסונות אינם נולדים מהיעדר ידע, אלא מקריסת היכולת לתרגם ידע משתנה לפעולה משתנה. הוועדה נדרשת לבחון האם וכיצד זוהו כוונות לצד יכולות, והאם הייתה יכולת – מדינית וצבאית - להבין את השינוי ואז לעצור, לשבש או לדכא את האיום בעודו באיבו, ולא רק להגיב לאחר שהתפרץ.
7 באוקטובר לא התרחש משום שלא ידענו, אלא משום שהמערכת לא למדה בזמן את משמעות הידיעה. ועדת חקירה ממלכתית, אובייקטיבית ובלתי תלויה, צריכה להיות בראש ובראשונה ועדת למידה לאומית, כזו שבוחנת מדיניות, אסטרטגיה ותהליכי למידה, כדי להבטיח שמדינת ישראל תדע לא רק להגיב לאיומים, אלא לזהותם, לשבש אותם ולמנוע את מימושם מראש.
בנפשנו הדבר, ולכן קשה להבין את ההתנגדות של האופוזיציה להקים ועדה בהסכמה. מדינה שאינה חוקרת את כישלונותיה כדי להשתפר, אלא כדי להאשים, מוותרת מראש על יכולתה להשתנות
הזמן אינו משרת את העניין. הפיכת החקירה לנושא פוליטי היא אם כל חטאת. בנפשנו הדבר, ולכן קשה להבין את ההתנגדות של האופוזיציה להקים ועדה בהסכמה. מדינה שאינה חוקרת את כישלונותיה כדי להשתפר, אלא כדי להאשים, מוותרת מראש על יכולתה להשתנות. 7 באוקטובר מציב בפני ישראל מבחן עמוק: האם נבחר להקים ועדת חקירה שתשקף אחריות, למידה ותיקון, או שנעדיף להיתלות בעבר ולחמוק מהעתיד. ועדת חקירה ממלכתית, אובייקטיבית ובלתי תלויה, שתבחן מדיניות, אסטרטגיה ותהליכי למידה, איננה איום על המערכת, היא תנאי הכרחי לשיקומה. רק מדינה לומדת, שמזהה שינוי בזמן ופועלת לפני שהאיום מתממש, תוכל להבטיח שמחדל בסדר גודל כזה לא יהפוך לפרק חוזר בתולדותיה.
אלוף מיל׳ יצחק ג'רי גרשון, מפקד איו״ש בתקופת האינתיפאדה השנייה ובמבצע חומת מגן. אלוף פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה וסגן מפקד פיקוד הצפון במשך 250 ימים במלחמת חרבות ברזל
