סרטוני טיקטוק הפכו דוכן צ'יפס קטן ללהיט תיירים, וחיי התושבים ברחוב הצר הפכו לסיוט: 19 דיירים שמתגוררים ברובע התעלות באמסטרדם הגישו ערעור משפטי לעירייה נגד רישיון העסק של חנות הצ'יפס "פאבל פריט".
החנות הקטנה הפכה לוויראלית בזכות סרטונים ברשתות, ולמקום מגיעים מדי יום אלפי תיירים ותושבים מהעיר, מה שיוצר עומס רב על הרחובות הצרים, וגורם למטרדי אשפה ולכלוך. התושבים המקומיים טוענים שהדוכן קטן מדי מכדי להכיל את כמות המבקרים, וכי הוא יוצר הפרעות רבות למרקם החיים המקומי.
דוכן צ'יפס פאבל פריט באמסטרדם. לתושבים נמאס מהעומס
(צילום: אתר הרשת)
בהובלת עורך הדין ניק ואן דר היידן, הם אומרים כי גודלו הקטן של דוכן הטייק-אווי, יוצר "תור טיקטוק" מתמשך ודוחף פעילויות עסקיות אל המרחב הציבורי, עם תורים יומיומיים המשתרעים על גשר קייזרסחראכט והמונים שזורמים לאורך המדרכות הצרות לצד התעלות. הם רוצים שהעסק יועבר למקום שבו יש די שטח פנימי להתמודד עם הביקוש, וטוענים כי מקום גדול יותר יפחית את הלחץ על רחובות שאינם מתוכננים לתנועת הולכי רגל גבוהה.
התושבים מתארים שרשרת של השלכות: אשפה מפוזרת על מדרגות הכניסה, כתמי מיונז על אבני ריצוף היסטוריות, ופסולת מזון שמושכת בעלי חיים. תושב אחד, תומאס ואן ליובן, כינה את המצב "מעין מלחמה שבה חנות צ'יפס בלתי רצויה זיהמה את כל האזור", והוסיף: "אכילה ברחוב היא התנהגות מבישה. זה מוביל למזון מלוכלך על המדרגות שלנו ולמיונז על האבן היפה", תוך שהוא מציין את נוכחותם של "שחפים" ו"מכת חולדות", לפי הגרדיאן.
עורך דין מטעם העיר הכיר בכך שראש העיר מחזיק בסמכות לסרב או לשלול רישיון עסק אם פעילות מסחרית פוגעת בסביבת המגורים והחיים, גם כאשר עסק עומד בכללי ניהול תורים וניקיון. בית המשפט ציין כי ניתן לבחון מחדש את הרישיון אם סביבת המגורים נפגעת. העירייה הוסיפה כי היא תכבד כל החלטה שיקבל בית המשפט בנושא.
הבעלים: פתחנו סניפים נוספים לפזר את הביקוש
בעלי פאבל פריט, אבל קלאצר ופלוריס פיילזר, דוחים את הטענה כי העסק שלהם הוא מקור למטרד. הם אומרים כי התקשרו עם שירות ניקיון שפועל שבעה ימים בשבוע, ארבע פעמים ביום, ומתעקשים שבעוד שחלק מהשכנים מוטרדים מההמונים, אחרים מקדמים בברכה את הצ'יפס.
אחד מהסרטונים שפרסמו את המקום
הבעלים מצביעים גם על ירידה משנה לשנה של 23% במספר המבקרים באוגוסט, אפקט שהם מייחסים לפתיחתם של ארבעה סניפים נוספים שנועדו לפזר את הביקוש. עם זאת, המיקום המקורי נותר מגנט ללקוחות הנמשכים לסרטונים ברשתות, עם תורים שלדברי התושבים נמתחים דרך גשר התעלה דרך קבע, שבעה ימים בשבוע, מצרים את המעברים שכבר צרים ממילא, מושכים קבוצות גדולות של תיירים אל רחובות מגורים ושוחקים את השקט היומיומי של השכונה.
בלב המאבק המשפטי עומדת השאלה כיצד יש להשתמש במרחב הציבורי ברובע היסטורי צפוף בבנייה, ומי נושא באחריות כאשר הפופולריות של חנות קטנה גולשת מעבר לדלתה.
עורכת הדין של שכנים נוספים, ליסה-בובי קמפ, מסגרה את הנושא כסוגיית קנה המידה והבעלות על המרחב הציבורי: "זה עניין של לקיחת מרחב, מי הבעלים של המקום והאם אפשר פשוט להשתמש במרחב הציבורי? הרחובות הזעירים אולי שובי לב, אבל למעשה המרחב לא מתוכנן לכל כך הרבה אנשים", אמרה ל-Yahoo News UK.
