"זה הגיע משום מקום, ככל הנראה מתסכולים אישיים של האבא. אולי היה לאבא ייאוש פרטי? מה שכואב הוא שהילד המדהים איננו יותר", כך אמר אמש ל-ynet חבר משפחה לאחר שהתגלה דבר הרצח המזעזע של סער מלמד בן השש על ידי אביו, דוד, שנטל את חיי בנו והתאבד.
לעולם לא נדע מה היה המניע במקרה הרצח המצמית הזה, אבל האופן שבו אירע, גורם לנו להיזכר (גם אם אין הקשר ישיר בין המקרים) בטרגדיות עבר שבהן אבות נטלו את חיי ילדיהם והתאבדו, או שרצחו את ילדיהם, לעתים כחלק ממאבק אישי בבת הזוג במהלך מסע הגירושין הקשה.
תבנית ההתנהלות הקיצונית, הנדירה והמחרידה הזו שנוגדת כל היגיון בריא, נובעת לא אחת ממצב שבו הצד השתלטן מרגיש שבעקבות סיום הקשר ופירוק המשפחה, זהותו נמחקה. הפרידה מותירה אותו מושפל ונגזל.
הסכנה מגיעה כאשר הוא מתייחס לילדים כשלוחה קיומית וכהמשך של בת הזוג שלתחושתו כל כך פגעה בו ויצאה משליטתו ולכן באופן מעוות וחולני הוא רואה פגיעה בילד, פגיעה ישירה בבת הזוג שיצאה משליטתו, עזבה אותו ובכך רוקנה את חייו ממשמעות. המחשבה שלו במצב הפסיכולוגי הקיצוני הזה היא כזו: אם לי אין את החיים שאני רוצה, לאף אחד – בדגש עליה – לא יהיו חיים.
לא ניתן להכיל התנהגות כזו
המוח הנורמטיבי כמובן לא מסוגל להבין התנהלות כזו, שמנוגדת לכל אינסטינקט הורי ואנושי. אבל אצל מי שהאובססיה והנרקיסיזם ההרסני משתלטים על כל הווייתם, הנקמה דרך היקר מכל היא מנגנון שמחזיר ומציף תחושת שליטה לרגע, במקום שבו השליטה אבדה לנצח.
המעבר מהורות (שאמורה להיות מגוננת) לראיית הילד כאובייקט בתוך סכסוך, הוא מנגנון שמשתלט כאשר כמה גורמים מתלכדים יחד: דה הומניזציה של בת הזוג במהלך תהליך הפרידה, סערה רגשית שלא מווסתת, חשיבה קיצונית של הכל או לא כלום ותחושה שאם אני כל כך סובל, גם האחרים צריכים לשלם את מחיר הסבל הזה.
פירוק של בית, פרידה, התנפצות של חלום זוגי הם תמיד תהליך כואב ושובר לב, אבל יש מי שעבורם, בגלל מבנה אישיות נרקיסיסטי ואובססיבי זהו גם מדרון תלול שמוביל את תהום בולענית שקוברת בתוכה גם את החפים מפשע היקרים מכל
כמובן אין לעשות הכללות, אבל טרגדיות קיצוניות שכאלה מתפרצות במצבים של פרידה טעונה שאינה מעובדת היטב במסגרת הליך גירושין חריף, שבו הגבר מרגיש שהפרידה מנתצת את זהותו ואת שליטתו בסיטואציה.
פירוק של בית, פרידה, התנפצות של חלום זוגי הם תמיד תהליך כואב ושובר לב, אבל יש מי שעבורם, בגלל מבנה אישיות נרקיסיסטי ואובססיבי זהו גם מדרון תלול שמוביל את תהום בולענית שקוברת בתוכה גם את החפים מפשע היקרים מכל.
כאן נכנס תפקיד חשוב מאוד של הסביבה - בני המשפחה, החברים הקרובים, אנשי המקצוע המלווים ואפילו קולגות לעבודה שמכירים את הנפשות הפועלות - לזהות מה קורה במהלך הפרידה ולהכיר את סימני האזהרה שבמקרים קיצוניים, יכולים להוביל לאובדן עשתונות שיש בו אובדן של היגיון ושל צלם הורי.
האם בן זוג נעזב או נפרד נמצא במצב רגשי נמוך, נפיץ ושביר לאורך זמן בלי יכולת להתרומם? האם הוא מביע מחשבות אובדניות או דחף לפגיעה עצמית? האם הוא מתנהג באופן אובססיבי כלפי סיטואציות מסוימות? עד כמה שליטה חשובה בעיניו גם במערכת היחסים שהתפרקה? האם הוא כבר השתמש בילדים ככלי במהלך הגירושין? שהרי במעשה הקיצון הזה יש חציית גבול פסיכולוגית ברורה – דריסה של ההורות שאמורה להיות מגוננת ומעבר לראיית הילד כאובייקט פעיל בתוך סכסוך שכלל אינו קשור אליו.
ענת לב-אדלרצילום: גל חרמוני ככל שנדע לזהות את הסימנים שמעידים על מנגנון ההרס הקיצוני הפוטנציאלי, נוכל אולי למנוע את הרצח הבא בתוך המשפחה. ולגבי המחשבה ש"מה אני יודע, עדיף לא להתערב", אז עדיף להתערב ולהציל חיים.
יהי זכרו של סער מלמד ברוך.
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
