בעוד ישראל וארה״ב ממשיכות לבצע תקיפות נרחבות באיראן, והאחרונה מגיבה בסדרת תקיפות משלה על מדינות המפרץ הפרסי ותשתיות הנפט שלהן, בבייג'ינג עוקבים בדריכות אחרי ההתפתחויות. לא רק בגלל החשש מנפילת המשטר בטהרן, אלא גם בגלל הצינורות שמזינים את הכלכלה הסינית. מניתוח המספרים שמאחורי הקלעים עולה תמונה של תלות אנרגטית עמוקה, והזדמנות אסטרטגית שעשויה לשנות את פני המפה העולמית – מטייוואן ועד המפרץ הפרסי.
המלחמה באיראן מסתמנת כבעלת השלכות כלכליות גלובליות מהירות, והיא גוררת תגובות ממדינות רבות בעולם. בעוד במערב נשמעים קולות המגבים את המהלך בטענה שמדובר בצעד הכרחי מול תוכנית הגרעין של איראן, בבייג'ינג הטון שונה לחלוטין.
3 צפייה בגלריה
שי ג'ינפינג נשיא סין, ההריסות בטהרן
(צילומים: Majid Saeedi/Getty Images, ALEXANDER NEMENOV/Pool via REUTERS)
סין היא מעצמה שקטה, והיא בדרך כלל נמנעת מעימותים ישירים. היא גינתה בחריפות את המתקפה הישראלית-אמריקנית, כמו גם את חיסולו של המנהיג העליון ובכירים איראניים אחרים. אך בינתיים, חשוב להדגיש, סין לא מראה כוונה קונקרטית לסייע צבאית לאיראן. היא עשויה אולי לשגר משלחת סיוע הומניטרית, לכל היותר. מאחורי הגינויים והרטוריקה המוסרית המסתמכת על מושגים כמו ״ריבונות״ ו״הפרת אמנת האו"ם״, מסתתרים מספרים קרים ואינטרסים כלכליים שבלעדיהם המנוע הכלכלי הסיני עלול להשתנק.
הווריד שבלב המפרץ: המספרים מאחורי התלות הסינית
כדי להבין את החרדה הסינית, צריך להסתכל על מפת האנרגיה. איראן איננה סתם עוד שותפה פוליטית עבור הסינים. היא תחנת הדלק המרכזית שלהם. ע״פ הערכות עדכניות, כ-90% מהנפט המיוצר באיראן נמכר לסין. כדי לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות, הנפט הזה עובר בנתיבים עקלקלים דרך מדינות שלישיות, אך היעד הסופי נשאר קבוע.
בתי זיקוק סיניים, שאינם קשורים למערכת הפיננסית העולמית, רוכשים את הנפט האיראני בהנחה של בין 5 ל-10 דולר לחבית ממחירי השוק בעולם. הסלמה במלחמה שתאיים על האספקה הזו תיאלץ את הסינים לקנות נפט יקר בהרבה בשוק החופשי, מה שיעלה את עלויות הייצור בתעשייה הסינית במיליארדי דולרים.
מאז אפריל 2025, סין ואיראן הצליחו לנתק את התלות בדולר. בעקבות הוצאת איראן ממערכת הסליקה הבינלאומית SWIFT, העסקאות מתבצעות ברנמינבי (יואן). זהו ניצחון אסטרטגי לבייג'ינג ששואפת להפוך את המטבע שלה לאלטרנטיבה עולמית.
ויש גם את צוואר הבקבוק של הורמוז: כ-20% מצריכת הנפט העולמית, כ-20 מיליון חביות נפט ביום, עוברת במיצרי הורמוז. עבור סין, המיצרים הם עורק חיים של ממש: כ-50% מהנפט העובר שם מיועד להגיע לנמלים סיניים. עצירת התנועה המסחרית שם מהווה איום משמעותי על הביטחון האנרגטי של בייג'ינג. כל יום של השבתה פירושו עלייה במחירי הייצור בסין וסיכון ליציבות הכלכלית הפנימית.
בין דיפלומטיה ל"חוק הג'ונגל״
הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ אמר כי ארה"ב "בזבזה שבועות" במו״מ מול איראן בעומאן ובשוויץ בחיפוש אחר פתרון דיפלומטי, אך ללא הועיל. לטענתו, איראן סירבה להסכם בר-קיימא שיעצור את תוכנית הגרעין והטילים שלה, ובכך הביאה למתקפה עליה.
אלא שהטיעון הזה הוא חרב פיפיות. אם ארה"ב וישראל יכולות לתקוף מדינה ריבונית ולחסל את מנהיגה בשם "הגנה עצמית" או "מניעת איום עתידי", מה מונע ממעצמות אחרות לעשות את אותו הדבר בדיוק? מומחי משפט בינלאומי כמו כריסטוף זפרלינג, מתריעים כי הפרת הריבונות האיראנית עלולה לשמש הצדקה למדינות אחרות. אם הכללים נשברים בטהרן, מדוע שרוסיה לא תשתמש באותם טיעונים באוקראינה? או גרוע מכך מנקודת מבט מערבית – מדוע שסין עצמה לא תשתמש בהם בטייוואן למשל? מהבחינה הזו המתקפה הישראלית-אמריקנית על איראן יכולה לשמש את הסינים בעתיד הלא רחוק מול טייוואן, אך לא רק.
לצד האיום הכלכלי, המלחמה מביאה איתה הזדמנות פז לסין לשפר את תדמיתה הגלובלית. בעוד ארה"ב מצטיירת כמי שפועלת בכוח צבאי ושרירותי (במיוחד לאחר לכידתו של נשיא ונצואלה מדורו), סין יכולה למצב את עצמה כ"מבוגר האחראי״.
בייג'ינג משתמשת במוסדות האו"ם כדי לנגח את וושינגטון, כשהיא טוענת שהיא זו שמגינה על הסדר העולמי ועל שלטון החוק. זהו קרב על "הדרום הגלובלי" – אותן מדינות מתפתחות שחשות מאוימות מהדומיננטיות המערבית. חברותיה של איראן במועדון מדינות ה-BRICS וב״ארגון שנחאי לשיתוף פעולה״ (SCO), הופכות את המתקפה עליה להתקפה על המועדון שסין עמלה לבנות כאלטרנטיבה למערב.
המלחמה של ארה"ב וישראל באיראן היא לפיכך הרבה יותר מעימות איזורי - היא מבחן לכוחן של בריתות, ליציבותם של שוקי האנרגיה ולתיקופו של החוק הבינלאומי. סין נמצאת כרגע בצומת דרכים. בהיבט הכלכלי היא חייבת להבטיח את זרימת הנפט ולמנוע קריסה של השותפה האיראנית. בהיבט התדמיתי היא שואפת להוביל את העולם ל״עידן חדש״, שבו ארה״ב איננה עוד השוטר העולמי, והמערכת העולמית היא מערכת רב-קוטבית. בהיבט האסטרטגי, סין מביטה ולומדת היטב איך המערב מתנהל ופועל, ומכינה את הכלים ליום שבו תחליט לנקוט בעצמה פעולה בחצר האחורית שלה, עם טייוואן בראש מעייניה.
