כבכל שנה, נקרא בבתי הכנסת ביום הכיפורים את ספר יונה. סיפור קצר ומסתורי, על נביא שנשלח להחזיר את אנשי העיר נינווה בתשובה, ובתום מסע הרפתקאות פלאי אכן מצליח לעשות זאת.
אך יונה איננו נביא ככל הנביאים. למן הרגע הראשון הוא מנסה להתחמק משליחותו האלוקית - במקום לצאת מזרחה, אל נינווה (ששרידיה נמצאים בעיראק של היום) הוא יוצא מערבה, אל הים. הוא נקלע לסערה, אותה הוא מפרש כביטוי לכעסו של הקב"ה עליו; מושלך לים על ידי שותפיו למסע; נבלע על ידי דג ענק שפולט אותו בחזרה ליבשה ורק אז יוצא אל העיר החוטאת, קורא לאנשיה לשוב בתשובה, ועוקב מרחוק בתסכול אחר הצלחת משימתו. אנשי העיר מתקנים את דרכיהם הרעות, והעיר ניצלת מעונש.
הקורא את הספר אינו יכול שלא לשאול את עצמו - מדוע יונה מתנגד כל כך להעביר את המסר החיובי שהא-ל שם בפיו? ומדוע הוא מתמרמר מול תשובת אנשי נינווה?
בעולם העתיק, שבו נעדר מושג התשובה, התקיימה תפיסה פשוטה ונוקשה של חטא ועונש בצדו. אם מעדת – נותרת מאחור. אם קלקלת – לא תוכל לתקן
חכמי ישראל, שעסקו בשאלה זו, רואים בסיפור יונה את אחד המקורות החשובים להבנת רעיון התשובה. בעולם העתיק, שבו נעדר מושג התשובה, התקיימה תפיסה פשוטה ונוקשה של חטא ועונש בצדו. אם מעדת – נותרת מאחור. אם קלקלת – לא תוכל לתקן. בתוך עולם אדיש לגורלו של הפרט, אין מקום לחמלה או לתקווה, אלא רק לאמת הקשה של המציאות.
רעיון התשובה היהודי בישר לתרבות האנושית כי המעשה הרע לעולם לא יהיה מילתו האחרונה של האדם. "כִּי לֹא תחפץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה" אנו מזכירים לעצמנו בתפילת הימים הנוראים, "וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ, אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלוֹ." בכל רגע נתון, יכול כל אדם לבחור מחדש, לשנות כיוון ולתקן.
יונה הנביא מבקש לברוח מרעיון התשובה. הוא מתקומם נגד חוסר הצדק, לכאורה, בכך שאדם לא יענש על מעשיו רק בגלל שהתחרט עליהם. יונה לא ברח מהקב"ה; הוא ברח מהרעיון שאנשים יכולים להשתנות לטובה.
אם נקשיב בקשב עמוק לליבנו, נמצא גם שם את קולו המתמרד של יונה. גם אנו מתקשים להאמין לעתים בכוחה של התשובה. קל וטבעי יותר להישאר במעגל המייסר של חטא, אשמה ודין. קל וטבעי יותר למלמל בהשלמה "מה שהיה הוא שיהיה".
סליחות בכותל
(צילום: REUTERS/Ilan Rosenberg)
מדוע אנו מתקשים להאמין שאנשים סביבנו מסוגלים להשתנות? מכיוון שאם הדבר הוא כך, הרי שגם אנחנו יכולים להשתנות לטובה. ואם לא עשינו זאת – על מי נלין מלבד על עצמנו?
האמונה בתשובה היא, בראש ובראשונה, האמונה ביכולתי שלי להשתנות, להתקדם ולהתעלות. אם נאמץ אל ליבנו רעיון מופלא ומהפכני זה, נגלה שגם על זולתנו, הקרובים והרחוקים, אנו יכולים להתבונן בעין טובה, באמונה ובתקווה שגם הם, בנתיב משלהם, משתנים, מתקדמים ומתעלים.
יום הכיפורים מזמין אותנו אל עולם של תשובה. תשובה שאינה סלחנות או התעלמות מהמציאות; אלא הכרה עמוקה בטוב היסודי שבליבו של כל אדם. טוב שאליו תמיד ניתן לשוב, ולבחון באמצעותו מחדש את חיינו, את בחירותינו ואת מעשינו.
השנה, יותר מתמיד, אנו זקוקים לכוחה של התשובה. אנו זקוקים לתקווה שמעניק לנו הרעיון היהודי העתיק והנועז שהכל הוא בר תיקון. שניתן לסלוח. שניתן להתחדש. שניתן ליצור לנו, לאהובינו, ולכל בית ישראל, מציאות טובה יותר. שנה טובה ומתוקה.
הרב שמואל רבינוביץ הוא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
