למשימה שלהם יש חשיבות עמוקה, פשוטו כמשמעו, אבל שום דבר לא ימנע מהניו זילנדים החברים ב"מועדוני ארונות המתים" לעצור לרגע, להתלוצץ ולצחוק עד לב שמיים בעודם שוקדים על מלאכת ההרכבה של משכנם הסופי. החברים המבוגרים של המועדונים האלה נפגשים אחת לשבוע כדי ללגום כוס תה, להחליף בדיחות – ולנעוץ את המסמר האחרון, במלוא מובן המילה, בארונות קבורה ייחודיים שיישאו אותם אל מקום מנוחתם הנצחי.
9 צפייה בגלריה
קווין הייווארד וארון הקבורה האישי שלו, שעוצב כרכב אספנות. "אמרתי לנכדים להתחיל להרים משקולות"
(צילום: Marty MELVILLE / AFP)
9 צפייה בגלריה
לא פוחדים לצחוק על המוות. "ידיים קטועות", לא אמיתיות כמובן, מבצבצות מתוך אחד הארונות
(צילום: Marty MELVILLE / AFP)
קווין הייווארד למשל מתכוון להישלח לעולם הבא כשגופתו מוטלת בתוך ארון המעוצב כרכב אספנים מסוג אוסטין היילי. לוחית הרישוי של ה"מכונית": DEAD1A. "הבת שלי היא שהעלתה את הרעיון", מספר בחיוך הייווארד בן ה-79, חובב מכוניות מושבע, ומסלק נסורת מהסרבל שלו. בארון-המכונית שלו מותקנים בין השאר חלקים דמויי הגה, שמשה קדמית, צמיגי גומי, מגבים, מכסה מנוע ומראות צד. לארון הכבד, שאותו אפשר לשאת באמצעות שש ידיות עץ, יש גם פנסים קדמיים, אבל הסוללות, כמה סמלי, מתות נכון לעכשיו.
"הארון הזה שוקל לא מעט, ואני בעצמי איש גדול", אומר הייווארד, חבר מועדון ארונות קבורה בעיר הייסטינגס. "אמרתי לששת הנכדים שלי שכדאי להם להתחיל להרים משקולות, כי יום אחד הם יישאו אותי אל הקבר. יש קצת הומור במכונית הזאת".
המועדון שבו חבר הייווארד הוא אחד מארבעה מועדונים לבניית ארונות קבורה שצצו בשנים האחרונות ברחבי ניו זילנד, הראשון שבהם ב-2010 בעיר רוטורואה שבאי הצפוני. חלק מהמועדונים מדווחים בגאווה כי יש בהם עד 800 חברים, אם כי הם מודים ש"לא כולם נמצאים כבר מעל לפני האדמה".
מת להשיג ארון
במועדון בהייסטינגס למשל משתמש ג'ים ת'ורן, חובב אופנועים בן 75, במיומנויות שלו כיצרן ארונות כדי לבנות ארון המעוצב כמסלול אופנועים. הוא מאוחסן במוסך שלו, לצד אוסף של אופנועים. "רוב החברים שלי קצת מזועזעים ושואלים 'למה אתה עושה את זה?' כשהם שומעים על התחביב החדש שלי. זו החתימה שאשאיר על ימיי האחרונים. לאנשים מסוימים יש דפוס חשיבה שבו הנושא הזה הוא טאבו. קשה להם מאוד לדבר עליו, אבל בסופו של יום – אלה החיים".
כשחברים חדשים מצטרפים למועדון בהייסטינגס נוהג ת'ורן לשבור איתם את הקרח באמירות מסוג "אתה מת להשיג ארון קבורה משלך?". האווירה במועדון רחוקה מלהיות מורבידית: מעת לעת קוטעים החברים את העבודה לטובת הפסקת תה של בוקר, ובעודם לוגמים מהשתייה החמה הם מחליפים הלצות. "אנחנו קצת יוצאי דופן, אבל שמחים", אומרת מזכירת המועדון, הלן ברומלי. "יש תמיד הרבה בדיחות".
9 צפייה בגלריה
"בבית החולים אמרו: לעולם אל תפסיקו לבנות ארונות קטנים". חברי המועדון מנסים להקל על מי שמאבדים ילדים
(צילום: Marty MELVILLE / AFP)
רוב החברים הם אנשים מבוגרים. המועדון מספק להם מרחב בטוח לדבר על המוות ועל התקופה הסמוכה לו במהלך הפגישות השבועיות שלהם. "אני חושבת שכולם כאן קיבלו את העובדה שהם הולכים למות, בין שהם מקשטים את ארון הקבורה שלהם ובין שהם עוזרים לאחרים עם הארונות שלהם", אומרת ברומלי. "אנחנו מועדון שמנסה להעצים אנשים ולעזור להם לתכנן מה יקרה להם כשהם יחלו".
ברומלי אומרת שחלק מהחברים רוצים לחסוך מקרובי משפחתם את הנטל של עמידה בעלות ההלוויות ההולכת ומאמירה. המועדון גם בונה ומקשט ארונות קבורה למשפחות אבלות. הלוויה בניו זילנד עולה בממוצע כ-10,000 דולר ניו זילנדי (סכום המקביל ל-6,200 דולר אמריקני), ומחירי ארונות הקבורה בה נעים בין 1,200 ל-4,000 דולר ניו זילנדי, כך ששימוש בארונות שבונים חברי המועדון יכול להוזיל את העלות באופן משמעותי.
לבבות ודובונים לארונות של הילדים
בתמורה לדמי חבר בגובה 30 דולר ניו זילנדי נותן המועדון בהייסטינגס לכל חבר חדש ארון באחד משלושה עיצובים המוכן לקישוט, כל אחד על פי אופיו ורצונו. הארונות באים בארבעה גדלים, וכל אחד מהם עולה כ-700 דולר.
חברי המועדון תומכים זה בזה. במהלך הפסקת התה בפגישה האחרונה, למשל, הודיעה ברומלי שחברת מועדון שחולה בסרטן נמצאת כעת בטיפול נמרץ אחרי שנפלה, ואחיה ביקש מהמועדון לתת קדימוּת להשלמת הארון שלה. במועדון בונים גם קופסאות אפר הנמכרות למשרפה מקומית וארונות קבורה לתינוקות, שאותם מוסרים החברים בחינם. "המיילדות והאחיות בבית החולים בהייסטינגס ביקשו מאיתנו שלעולם לא נפסיק להכין להן ארונות קבורה קטנים", אומרת ברומלי. הארונות האלה מיועדים לשלל תרחישים, בין השאר הפלה שאירעה בבית, וחברי המועדון מסייעים גם בסריגת שמיכות, דובוני צעצוע, כריות ולבבות שיוכנסו לארונות הקבורה של הילדים.
9 צפייה בגלריה
הנשים סורגות בובות דובי לארונות הילדים. "כל כך הרבה תשומת לב"
(צילום: Marty MELVILLE / AFP)
חברת המועדון כריסטינה אליסון, בת 75, איבדה למשל את בתה התינוקת ב-1968, ומנחמת אותה המחשבה שהמועדון עוזר למשפחות אחרות להתמודד עם האבל על מות ילדן. "ארונות הקבורה הקטנים כל כך יפים ונעשים בכל כך הרבה תשומת לב", היא אומרת. "היצירות הסרוגות שהנשים עושות נהדרות".
אליסון עוזבת את הייסטינגס בקרוב, והיא מתכוונת לקחת איתה את ארון הקבורה האישי שלה. הוא צבוע בכחול-אפור, ונושא כתובת המבטאת את משאלתה: "תזכרו אותי".
