אחרי השביתה שהחלה בסכנין וסחפה אחריה את כל החברה הערבית, בכנס של תנועת "עומדים ביחד" - שבו נשאו מאה משפחות נרצחים הצהרה משותפת - הכריזו על "יום שיבוש המשק" ביום שלישי הבא, 10 בפברואר.
הם קראו לציבור בישראל כולו, ערבים ויהודים, להצטרף "על מנת לגרום לממשלה ולמשטרה להפסיק את ההזנחה ואת חוסר המעש שלה אל מול הפשיעה הגואה בחברה הערבית". מחר בערב צפויה לראשונה הפגנה גדולה בתל אביב נגד האלימות.
משפחות הנרצחים בכנס: "הדם שלנו זול"
(צילום: תנועת "עומדים ביחד", חסן שעלאן )
ג'ומאנה חאג' עלי, שאחיה ג'מיל חלאילה נורה למוות במוסך שלו בעכו, אמרה כי "אחי נרצח בדם קר, והחיים שלנו נהרסו. המסר שלנו לחברה היהודית ברור: אתם לא צופים מהצד, אתם חלק מהסיפור. אני קוראת גם לכם להצטרף אלינו. הביטחון שלכם קשור בביטחון שלנו. עתיד משותף לא נבנה דרך חשדנות והפרדה, אלא דרך שיתוף פעולה אמיתי וטיפול בנגע האלימות".
עלי, בנו של ח'יר אללה עאסלה, נרצח לפני כשנתיים בדרך לעבודה. האב שיתף: "כל יום אנחנו מדברים על בני היקר. אנחנו ממשיכים את דרכו, ומשתתפים בכל אירוע שיכול להוביל למיגור הפשיעה בחברה הערבית. הכנס הזה חשוב, כדי להשמיע את הכאב והזעקה. אם נשתוק ירצחו גם אותנו, אין מקום לשתיקה".
סעדה עמאש מג'סר א-זרקא הוסיפה: "אני קרובת משפחה של רוזית ג'ורבאן, שנרצחה בדם קר כאשר מישהו ירה לעבר בית", סיפרה. "היא עברה שם במקרה ונפגעה מהכדורים. את הכאב העז שאנחנו מרגישים מאז אי-אפשר לתאר בכמה מילים. רוזית הייתה אישה שאפתנית וישרה, אהובה על כולם. הכנס הזה הוא הזדמנות עבורנו לזעוק למענה ולמען קורבנות אחרים".
גם סאוסן סולטאן, תושבת טירה, סיפרה כי "בשנה שעברה איבדתי את אחותי, סוזאן בשארה, שנרצחה לאחר שחזרה מעבודתה. היא לא הייתה רק אחות, היא הייתה חברה. אחרי הרצח, ההורים שלי חלו. כל יום אני מתעוררת בוכה, כי אני לא יכולה לדבר עם אחותי. הכל מת. אפילו כשאני עוברת ליד חנות הבגדים שלה ורואה אותה סגורה, הכאב מתעצם".
סאלי ג'זמאוי, נערה תושבת ערערה שאביה רצח את אמה, ענאן, שיתפה: "אני מתגעגעת מאוד לאמא שלי, מייחלת שהיא תחזור אלינו. אני מסתובבת בבית וכואב לי כשאני לא רואה אותה. לפני שהיא נרצחה היא ביקשה ממני שאתארגן כדי שנוכל לצאת, אבל היא לא חזרה".
פאטימה מריח, תושבת טמרה שבנה חוסיין נורה למוות: "בני חוסיין נרצח בחצר הבית. כשיצאתי, הוא נפל לחיקי, וראיתי את היד שלי מלאה בדם. צרחתי וקראתי לו, אבל הוא לא ענה. באותו היום הוא קיבל עבודה חדשה והיה מאושר. הוא לא היה היעד לרצח. אבל הכדורים פגעו בו והרסו את חייו ואת ביתנו".
