בעוד העולם עוקב בדריכות אחרי הסכם הפסקת האש בעזה והמתיחות המתמשכת עם איראן, ארצות הברית ממשיכה להפגין נוכחות צבאית בישראל - אך מדובר בנוכחות מוגבלת בהשוואה לרשת הבסיסים העולמית העצומה שלה. בזמן שבישראל מדובר במאות חיילים ובבסיס רדאר סודי אחד, הפריסה הגלובלית של וושינגטון כוללת מאות בסיסים ומאות אלפי חיילים ביותר מ-80 מדינות.
הנוכחות הצבאית האמריקנית בישראל היא בעיקרה תומכת ולא קרבית, ומתמקדת בעיקר בתמיכה בהגנה מפני איומים איראניים ובהקלה הומניטרית בעזה. ארה"ב שלחה כ-200 חיילים לישראל כדי לפקח על יישום הסכם הפסקת האש בעזה. הכוחות הללו, הפועלים תחת פיקוד USCENTCOM (הפיקוד המרכזי האמריקני), הקימו מרכז תיאום אזרחי-צבאי בקריית גת שיסייע בהעברת סיוע הומניטרי, לוגיסטיקה וביטחון - בשיתוף עם מדינות כמו מצרים, קטאר וטורקיה.
בנוסף, קיים בישראל בסיס צבאי אמריקני סודי יחיד: אתר 512 (Site 512) הממוקם ליד הנגב, שמפעיל תחנת רדאר AN/TPY-2 לאזהרה מוקדמת מפני טילים בליסטיים. הבסיס הזה, שהוקם בשיתוף עם ישראל, יכול לאכלס עד 1,000 חיילים במקרה חירום, אך כיום הוא פועל בעיקר עם צוותים קטנים של עשרות עד מאות אנשי צוות. זהו הבסיס הזר היחיד על אדמת ישראל, והוא משמש כחלק ממערך ההגנה האווירית המשותף, כולל מערכות כמו THAAD שפונו חלקית לאחרונה.
בשורה התחתונה: הנוכחות בישראל היא זמנית וממוקדת - כ-200 חיילים פעילים (לא כולל צוותי בסיס), ללא בסיסים קבועים גדולים. זה שונה מהתמיכה האמריקנית הרחבה יותר באזור המזרח התיכון כולו, שם נמצאים כ-40,000-50,000 חיילים ב-19 אתרים לפחות, כולל נושאות מטוסים בים התיכון ובמפרץ הפרסי.
לעומת זאת, הנוכחות הצבאית של ארה"ב בעולם היא עצומה ומגוונת, ומשמשת להגנה על בעלות ברית, הרתעה מפני סין ורוסיה, ותמיכה במבצעים גלובליים. על פי דוחות הפנטגון מ-2025, ארה"ב מחזיקה בכ-750-877 בסיסים צבאיים ביותר מ-80 מדינות, עם כ-173,000-243,000 חיילים פעילים בחו"ל (לא כולל כוחות זמניים או נושאות מטוסים). ההוצאה השנתית על תחזוקה זו עולה על 70 מיליארד דולר.
הפריסה מתרכזת באסיה-פסיפיק ובאירופה, שם נמצאים רוב החיילים והבסיסים הגדולים. על פי נתוני הפנטגון מ-2025, ארה"ב מחזיקה ביפן 14 בסיסים עם 52,793 חיילים; בגרמניה 6-8 בסיסים עם 34,547 חיילים; בדרום קוריאה 8-10 בסיסים עם 22,844 חיילים; באיטליה מחזיקה ארה"ב 5-7 בסיסים עם 12,332 חיילים; בבריטניה האמריקנים מחזיקים 3-5 בסיסים עם 10,046 חיילים; ובמזרח התיכון הם מחזיקים מעל 19 בסיסים עם 40-50 אלף חיילים.
הבסיס האמריקני הכי גדול במזרח התיכון יושב, איך לא, בקטאר: בסיס אל-עודייד, שהוקם ומתוחזק במימון קטאר. בסיס זה הוא עמוד השדרה של הנוכחות האמריקנית במזרח התיכון, והוא מאפשר לפיקוד המרכזי האמריקני (CENTCOM) להקרין כוח על פני 21 מדינות - מצפון אפריקה ועד מרכז אסיה. הבסיס הזה משמש כמרכז מבצעים אווירי, לוגיסטי ומודיעיני, וממנו ניהלה ארה"ב את מבצעי יירוט הטילים והכטב"מים האיראניים נגד ישראל ב"מלחמת 12 הימים", ועוד קודם לכן במתקפות באפריל 2024 ואוקטובר 2024.
4 צפייה בגלריה
נושאת המטוסים האמריקנית "דווייט אייזנהאואר". ארכיון
(צילום: AFP PHOTO / US Department of Defense/US Navy/Mass Communication Specialist 2nd Class Ryan D. McLearnon)
הבסיס ממוקם במדבר, דרומית-מערבית לעיר הבירה דוחא, על שטח של כ-24 קמ"ר (כ-60,000 דונם). הוא נבנה על ידי קטאר ב-1996 בעלות של יותר ממיליארד דולר, כחלק מהסכמי שיתוף פעולה ביטחוני עם ארה"ב, והורחב מאז בהשקעה קטארית נוספת של כ-8 מיליארד דולר. הבסיס מאכלס כוחות אוויר של קטאר (Qatar Emiri Air Force), ארה"ב (USAF), בריטניה (RAF) ועוד.
לבסיס הזה יש תפקיד אסטרטגי: זהו מטה הפורוורד (Forward Headquarters) של USCENTCOM, שמנהל את כל המבצעים הצבאיים האמריקניים באזור. ממוקם בו מרכז הפעולות האוויריות המשולב (Combined Air Operations Center – CAOC), שתכנן מבצעים כמו מלחמת אפגניסטן, עיראק והלחימה נגד דאעש. הבסיס כולל מסלולים ארוכים לטיסות מהירות, מחסנים לוגיסטיים, מערכות הגנה אווירית מתקדמות (כולל פטריוט ו-THAAD) ומתקנים למודיעין. הוא שימש גם כנקודת פינוי מרכזית ב-2021 לאלפי אפגנים ואמריקנים במהלך הנסיגה מאפגניסטן.
הבסיס האמריקני בקטאר, אל-עודייד, לפני ואחרי התקיפה האיראנית ביוני
בבסיס הזה ממוקמים כ-10,000 חיילים אמריקנים, כשהמספרים משתנים, תלוי במתיחות. בספטמבר האחרון, לאחר מתקפת הטילים האיראנית על הבסיס ביוני (כנקמה על התקיפות האמריקניות נגד אתרי הגרעין), נותרו בו כ-8,000 חיילים, עם חיזוק זמני של כוחות אוויר. זהו הריכוז הגדול ביותר במזרח התיכון, מתוך 40,000-50,000 חיילים אמריקנים באזור כולו.
באשר לנוכחות הצבאית האמריקנית בישראל, המלחמה היתה אירוע יוצא דופן - כשאפילו בישיבות מטכ"ל ישבו שני גנרלים אמריקנים (מארינס) במשך 10 ימים באוקטובר 2023. בתקופת שגרה, בישראל יש יחסית מעט נוכחות אמריקנית: אין בסיס קבוע ואין מטוסים בהאנגרים. ישראל "שייכת" ל-CENTCOM, פיקוד המרכז של ארה״ב, שמטה הפיקוד שלו נמצא בעיר טמפה שבפלורידה. יש כאמור את הבסיס הענק בקטאר, והצי החמישי המסונף לסנטקום עוגן בבחריין.
לאמריקנים יש מלאי תחמושת בישראל (בנגב), במסגרת מה שנקרא pre-deployment למקרה הצורך. יש גם יחידות של חיל ההנדסה האמריקני, שבקיץ 2025 בנו האנגרים למטוסים ובונקרים לתחמושת לשימוש צה״ל (החלטה של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן). בסוף נובמבר 2023 שוגרו לחופי ישראל שתי נושאות מטוסים - נושאת המטוסים עצמה ועוד 8-10 אוניות מלוות - וכוח נחיתה של המארינס.
מעבר לנוכחות הצבאית, ל-CIA (סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב) יש נוכחות משמעותית בישראל, ומעל הכול - לאמריקנים יש עיניים ואוזניים בחלל והם יודעים הכול, ושומעים הכול. אי אפשר להסתיר מהם כלום: לפי פרסומים זרים, במלחמת יום הכיפורים האמריקנים זיהו שישראל מקדמת טילים לא קונבנציונליים, ומיד הטילו וטו.
כמו כן, לפני התקיפה הישראלית בקטאר בחודש שעבר, האמריקנים "גילו" באמצעים שלהם שישראל משגרת מטוסי קרב להפציץ בדוחא, ולאחר שיחה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הורה הנשיא לשליחו סטיב וויטקוף להתקשר לראש ממשלת קטאר מוחמד אל-ת'אני ולהודיע לו על המתקפה. לא ברור האם הודעה זאת הובילה לכישלון המתקפה, וכנראה לעולם לא נדע זאת באמת.
