בין השנים 2022 ל-2025 נרשמה עלייה חדה של פי שלושה וחצי (252%) במספר מקרי הכלבת שאובחנו בבעלי חיים בישראל - מ-29 מקרים ל-102 מקרים, הנתון הגבוה ביותר שתועד בשנים האחרונות. במקביל, מספר הפניות ללשכות הבריאות בעקבות חשד לחשיפה לכלבת כמעט הוכפל בתוך 15 שנים, מ-12,343 פניות בשנת 2010 ל-24,219 פניות בשנת 2025. כך עולה מנתוני משרד הבריאות שמתפרסמים היום (שלישי), על רקע העלייה במספר מקרי הכלבת המאובחנים בבעלי חיים לצד התרחבות גאוגרפית של מוקדי התחלואה, המגבירה את הסיכון לחשיפות של בני אדם ובעלי חיים.
למרות מגמת העלייה העקבית, לא הוקם במשרד הבריאות צוות חירום ייעודי להתמודדות עם הבעיה שמגובה בתקציבים. כמו כן, במשך תקופה לא התאפשר לבצע חיסון תנים באופן מוטס בצפון הארץ, בשל המצב הביטחוני.
כלבת היא מחלה נגיפית קטלנית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית של יונקים, לרבות בני אדם. המחלה נגרמת בידי נגיף הכלבת (Rabies virus) ומועברת בעיקר באמצעות נשיכה, או מגע של רוק מבעל חיים נגוע עם עור פגוע או ריריות. לאחר הופעת סימני המחלה שיעור התמותה מתקרב ל-100%, ולכן הכלבת נחשבת לאחת המחלות הזואונוטיות הקטלניות ביותר המוכרות כיום. אמצעי המניעה יעילים וכוללים חיסון בעלי חיים וטיפול מונע לאחר חשיפה בבני אדם, אך לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) המחלה גורמת מדי שנה לעשרות אלפי מקרי תמותה בעולם, בעיקר במדינות שבהן קיימים מאגרי כלבת בכלבים וקיימים פערים בנגישות לחיסונים ולטיפול רפואי.
"ישראל כולה היא אזור אנדמי"
בישראל הכלבת היא מחלה אנדמית בחיות בר, בעיקר בתנים ובשועלים, ומהווה איום מתמשך על בריאות הציבור ועל בריאות בעלי החיים. "אני מודאגת מכיוון שיש עלייה מאוד מדאיגה בכמות הכלבת בחיות הבר לאחרונה. בשנה האחרונה יש קפיצה עוד יותר גדולה - נוצר מעבר מתנים לחיות בר אחרות, ונוצר הרבה יותר חיכוך עם חיות בר שפולשות לערים, שרואים אותן היום יותר ויותר", אמרה פרופ' סיגל סדצקי, ראש חטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות, בתדרוך לכתבים. "פעם היה נדיר מאוד לראות תנים בתל אביב, היום אנחנו רואים תנים בחצרות, ברחובות. הם מגיעים לכאן כדי לאכול, גם מהפחים וגם מנקודות האכלה שאנשים מאכילים בהן חיות - זה אחד הדברים שהיינו רוצים לשנות, ולהתריע בפני הציבור שלא לעשות את זה".
פרופ' סדצקי ציינה כי בעוד שבעבר האזורים הנגועים בישראל היו בעיקר אזורי הצפון, הגליל העליון ורמת הגולן, כיום ישנה התפשטות גאוגרפית רחבה. "ישראל כולה היום נחשבת לאזור אנדמי לכלבת. המהירות שבה יכולה לנדוד חיה, ובוודאי אם מביאים כלב נגוע ממקום למקום, היא די מהירה. כמובן שהגבולות הם מקום רגיש במיוחד, מכיוון שפה אנחנו תלויים במידת הטיפול בסוגייה מעבר לגבול. כיום אנחנו מדברים על התפשטות בגלבוע, בשרון, בעמק חפר, בחדרה ובהוד השרון".
פרופ' סיגל סדצקי: "פעם היה נדיר מאוד לראות תנים בתל אביב, היום אנחנו רואים תנים בחצרות, ברחובות. הם מגיעים לכאן כדי לאכול, גם מהפחים וגם מנקודות האכלה שאנשים מאכילים בהן חיות - זה אחד הדברים שהיינו רוצים לשנות, ולהתריע בפני הציבור שלא לעשות את זה"
לדבריה, מלבד בעיית האכלת בעלי חיים שמקרבת את חיות הבר לבני האדם, ישנה בעיה נוספת של הבאת בעלי חיים ממקום למקום. "באפריל 2026 היה איש מילואים שהביא כלב מהצפון לחדרה ואחר כך לרעננה. במהלך פסח היה הכלב במגע עם בני המשפחה, ובסוף התברר שהכלב נגוע בכלבת. במאי 2026 הובא כלב מרמלה לחולון, ובסוף התברר שגם הוא נגוע בכלבת. הבאת כלבים בעקבות המלחמה, מהצפון או מהדרום, אסורה בהחלט. אנחנו חייבים למנוע מקרים כאלה - אסור להגיע לסיכון הזה של כלבת בבני אדם, שזו מחלה נוראית שמסתיימת בתמותה".
"אנשים מנסים להציל בעלי חיים, אבל יש לכך השלכות", הוסיף ד"ר אורן שטח כתבי, מנהל המחלקה למחלות זואונוטיות במשרד הבריאות. "חשוב לבצע אימוץ מושכל, לברר מהיכן מאמצים את בעל החיים, לוודא שהוא קיבל חיסון כלבת, ולקבל את כלל הנתונים עליו".
כלבים במקום תנים: שינוי מגמה מדאיג
לפי נתוני משרד הבריאות, בין החודשים ינואר עד מאי 2026 אובחנו 63 בעלי חיים נגועים בכלבת בישראל, כאשר בחודש מאי לבדו נרשמו 17 מקרים מאובחנים. יותר ממחצית ממקרי הכלבת - 62% - דווחו בכלבים, בהשוואה לקבוצות בעלי חיים אחרות; לשם השוואה, תנים היוו 21% בלבד מהמקרים. מדובר בשינוי משמעותי לעומת העבר, כאשר תנים - חיות המאגר של המחלה - היו הקבוצה הדומיננטית. שינוי המגמה מעלה חשש להגברת הסיכון לחשיפת בני אדם ולפיזור המחלה לאזורים מיושבים, שכן כלבים משוטטים נעים בקרבה רבה יותר לאוכלוסייה האנושית מאשר תנים.
ראש חטיבת בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי
(צילום: יואב דודקביץ)
הצפי לפי הערכות משרד הבריאות הוא כי בשנת 2026 מספר המקרים של כלבת בבעלי חיים ימשיך לעלות, ויעמוד על כ-150. "אני משערת שהמגמה תימשך, אנחנו גם נערכים לכך שהמגמה תימשך, ועושים כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע את ההתפשטות", אמרה פרופ' סדצקי. "חשוב לנו להעלות את המודעות לנושא, לרבות חיסון בעלי חיים, אימוץ מושכל, והגעה מהירה ללשכות הבריאות".
בין החודשים ינואר לאפריל 2026 פנו ללשכות הבריאות 7,838 בני אדם לקבלת הנחיות בעקבות חשיפה אפשרית לבעלי חיים החשודים כחולים בכלבת. מתוכם, ל-3,924 אנשים (כ-50%) הומלץ לקבל טיפול מונע לאחר חשיפה (PEP), ו-1,815 בני אדם קיבלו גם נסיוב נגד כלבת (RIG) כחלק מהטיפול. מבין כלל מקבלי ההמלצה לטיפול, 165 אנשים נחשפו לבעלי חיים שאובחנו כחיוביים לכלבת בפועל, בעוד ש-3,770 נחשפו לבעלי חיים שנעדרו או שלא ניתן היה להשלים את בירור מצבם הבריאותי.
עיקר העומס על לשכות הבריאות נרשם במחוזות תל אביב, ירושלים ופתח תקווה, שריכזו את מספר הפניות הגבוה ביותר. עם זאת, ביחס לגודל האוכלוסייה, בולטות במיוחד לשכות הבריאות בצפון הארץ - צפת, כנרת ועפולה - המשקפות את המשך פעילותם של מוקדי כלבת משמעותיים באזור.
"נדיר שאדם מת מכלבת בישראל"
הנתונים ההיסטוריים מלמדים על מגמה דומה: מספר הפניות השנתי ללשכות הבריאות עלה מ-12,343 בשנת 2010 ל-24,219 בשנת 2025, וגם שיעור הפונים שהומלץ להם טיפול מונע עלה, מ-32.2% ל-42.5% מכלל הפונים. משרד הבריאות מסביר כי המגמה משקפת עלייה בהיקף אירועי החשיפה המוערכים כבעלי סיכון, ככל הנראה על רקע התרחבות מוקדי הכלבת ועלייה במספר בעלי החיים המאומתים למחלה.
נתון נוסף שמעורר דאגה הוא ירידה מסוימת בשיעור השלמת הטיפול המונע. בין השנים 2013-2024 שיעור השלמת הטיפול היה גבוה ויציב יחסית, ונע ברוב השנים בין 91% ל-95%. אולם הפער בין שיעור מי שהומלץ לו טיפול לבין שיעור מסיימי הטיפול בפועל - מדד עקיף לאי-השלמת חיסון או לסירוב להתחסן - עלה בשנת 2025 ל-4.8%, לעומת 2.7% בלבד בשנה שקדמה לה. מדובר באחד הערכים הגבוהים ביותר שנרשמו בעשור האחרון, למעט השנים 2010-2012, שבהן הפער היה גבוה עוד יותר.
המחלה מועברת בעיקר באמצעות נשיכה, או מגע של רוק מבעל חיים נגוע עם עור פגוע או ריריות
(צילום: shutterstock)
"בישראל נדיר מאוד שאדם מת מכלבת", הסבירה פרופ' סדצקי. בעשור הראשון למדינה דווחו כ-23 מקרי מוות מהמחלה, אך מאז המספרים ירדו באופן משמעותי. בין השנים 1996-1997 מתו שלושה בני אדם מכלבת: חייל בן 20 שננשך ברמת הגולן בשפתו במהלך השינה בידי בעל חיים שלא זוהה; ילדה בת 7 שהגיעה מחוסרת הכרה לבית החולים, כאשר בחקירה האפידמיולוגית נמצא שכחודשיים קודם לכן נשרטה במהלך השינה בידי בעל חיים לא מזוהה; וגבר בן 53 שהגיע למיון עם תלונה על קשיי בליעה, כאשר מהחקירה עלה שכשלושה חודשים קודם לכן ננשך במהלך השינה בידי בעל חיים.
מקרה נוסף אירע לפני כשלוש שנים: מטפלת סיעודית מהודו נפטרה מכלבת, לאחר שננשכה בהודו טרם הגעתה לישראל. מהחקירה האפידמיולוגית עלה כי מספר ימים לאחר הגעתה החלו להופיע הסימנים הקליניים שהובילו למותה. מקרה התמותה האחרון והראשון מאז תחילת שנות ה-2000 אירע בשנת 2024, ובמשרד הבריאות מציינים כי למטופל זה - רועה צאן בן 77 - הומלץ לקבל טיפול מונע אך הוא סירב לקבלו.
לפני כשבוע דווח על פלסטיני בן 30 משכם שמת, כאשר עלה החשד כי נדבק בכלבת לאחר שנשכו כלב משוטט כשלושה שבועות קודם לכן. אולם משרד הבריאות בחן את הנושא ועדכן כי לא מדובר בכלבת. במענה לשאלת ynet הסבירה פרופ' סדצקי כי בוצעה בדיקה מעבדתית: "יש לנו את תוצאות הבדיקה, ויש אימות שלא מדובר בכלבת". עם זאת, במשרד לא צוין אילו דגימות נבדקו ובאיזו מעבדה. בהקשר זה ציין ד"ר שטח כתבי כי במקרים שבהם מתקבלת אינדיקציה על תחלואה בכלבת באדם ברשות הפלסטינית, "יש מתאם פעולות שמשמש עבורנו להעברת מידע ולקבלת כל התיק הרפואי של אותו אדם".
שיתופי פעולה וקשיים בשטח
ההתמודדות עם מחלת הכלבת בישראל מבוססת על שיתוף פעולה בין משרד הבריאות למשרד החקלאות, הכולל ניטור ואבחון של מקרי תחלואה, חיסון בעלי חיים ביתיים, פיזור חיסונים אוראליים לחיות בר, חקירות אפידמיולוגיות ומתן טיפול מונע לאחר חשיפה לבני אדם. חיסון בעלי חיים ביתיים, ובפרט כלבים, נחשב לאמצעי המניעה החשוב ביותר למניעת העברת כלבת לבני אדם ולבעלי חיים אחרים; בישראל קיימת חובת חיסון נגד כלבת לכל כלב כחלק מתהליך הרישוי השנתי, לצד סימון באמצעות שבב אלקטרוני ורישום במאגר הארצי.
עם זאת, בשל המלחמה בצפון, הודה ד"ר שטח כתבי כי פיזור החיסונים האוראליים לחיות בר באופן מוטס לא התאפשר במשך תקופה. "בגלל אירועי הצפון לא היו הטסות, וזה בוצע באופן ידני, על ידי רכבים וחיילים שפיזרו את החיסונים - וזה לא היה מספק. מיד כשהתאפשר, רשות הטבע והגנים יצאה לפעילות מאסיבית של פיזור פתיונות". פיזור החיסונים מתבצע הן בידי משרד החקלאות והן בידי רשות הטבע והגנים, כאשר החיסונים האוראליים מותאמים לתנים בלבד ואינם יעילים עבור כלבים משוטטים בשטחים פתוחים - עובדה המקשה במיוחד לנוכח השינוי במגמת התחלואה לכיוון כלבים.
פרופ' סדצקי ציינה כי קיימים פורומים בין-משרדיים הפועלים בנושא באופן שוטף, ולא רק בעקבות מקרי חשיפה בודדים. "בחטיבת בריאות הציבור נפגשנו עם רשות הטבע והגנים ועשינו סיור בצפון כדי לראות את המצב ואת הפעילות שהם עושים בכדי לנסות ולמגר את הכלבת בבעלי חיים. אנחנו עוסקים הרבה בעבודת המניעה, שכוללת גם הסברה לציבור, כי בלי שיתוף פעולה מלא מצדו, גם אנחנו לא נצליח להתמודד עם הבעיה".
