במשך 6 שעות ו-53 דקות ב-7 באוקטובר (בין 07:00 ל-13:53) קיבוץ חולית שבמועצת אשכול היה נתון לחלוטין לחסדים של מחבלי חמאס. כך עולה מתחקיר הקרב על הקיבוץ שהוצג לציבור כשנתיים וחצי לאחר הטבח. תושבי חולית הגדירו את ההמתנה לתחקיר, שאותו הוביל אלוף-משנה איילון פרץ, כארוכה מדי.
התחקיר מציג תמונה שאינה משאירה מקום לספק - המערכת הצבאית קרסה והתושבים היו אלו שמנעו טרגדיה גדולה עוד יותר. 13 חברי קיבוץ נפלו בטבח ושני חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ נפלו בקרב. שישה תושבים נחטפו לרצועת עזה, אישה ושני ילדים נחטפו ושוחררו באותו יום. ארבעה הוחזרו בעסקה, שניים נרצחו בשבי וגופותיהם הוחזרו לישראל.
התחקיר מעלה כי בבוקר מתקפת חמאס ארבעה חברי כיתת כוננות של הקיבוץ ניצבו לבדם מול כ-100 מחבלי נוחבה בפשטו על חולית בשני גלים. על פי ממצאי התחקיר רצף ההתקפות המקבילות על יישובי העוטף גרם לפגיעה קשה במערך הפיקוד של סיירת נח"ל, יצר "ערפל קרב" ששיתק את יכולת התגובה של צה"ל. כוחות תגבור שהגיעו למרחב סבלו מניתוק ולא קיבלו תמונת מצב ברורה, ובחלק מהמקרים המשיכו למוקדי לחימה אחרים. כאמור, רק בשעה 13:53 לאחר שעות של לחימה עיקשת חלה תפנית עם כניסתם של כוחות צה"ל לקיבוץ.
הכשלים המקצועיים בתחקיר הקרב יוחסו בין היתר למג"דית קרקל סא"ל אור בן יהודה ולמג"ד ברדלס סא"ל איוון קון. בתחקיר נכתב בין היתר: "כוחות מגדוד קרקל היו כוח התגבור הראשון שהגיע למרחב. כוח זה לחם וסייע בהכוונת הכוחות סמוך למחנה סופה. בדיעבד, לכוח הייתה תמונה שגויה ביחס לנעשה ביישובים בסביבתו ובשל כך לא חבר אליהם". על גדוד ברדלס נכתב: "כוחות הגדוד שהגיעו לקיבוץ, נתקלו מהפרדסים סמוך לשער. בדיעבד נכון היה לפצל את הכוח ושחלקו, במקביל להתרחשות בפרדסים יכנס לתגבר את הלחימה בקיבוץ".
התחקיר קובע באופן ברור כי לא מדובר בכשלים ערכיים – המפקדים בשטח חתרו למגע ורצו להילחם – אלא בשגיאות מקצועיות קשות, החלטות שגויות על פינוי תושבים ללא אבטחה, וקושי בגיבוש תמונת מצב מדויקת. על פי התחקיר, מפקדי הגזרה נפגעו או נותקו, מה שיצר חלל פיקודי. כוחות שנעו באזור לא ידעו מה מתרחש בתוך הקיבוץ ורכבי סיור נותרו מחוץ לשערים - מבלי יכולת להיכנס לתוכו ובשטח שרר כאוס.
בהעדר סיוע צבאי, תושבי הקיבוץ הם אלו שחילצו פצועים תחת אש, הגנו על בתיהם והפגינו אומץ לב יוצא דופן. הדוח מציין לשבח את הרבש"ץ אבי קורין, שנפל בקרב בעודו מנסה לבלום את האויב, ואת סגנו שמעון אזולאי (קיש) שהמשיך להילחם שעות ארוכות בכוחות עצמו - תוך שהשניים הפכו לסמל של גבורה אזרחית. במקביל, התחקיר מתעד גם את סיפורה יוצא הדופן של אביטל אלדג'ם, שנחטפה לעזה עם ילדי חברתה עדי ויטל-קפלון שנרצחה בטבח. אלדג'ם וילדיה של ויטל-קפלון כבר חצו את הגבול לרצועה - אבל אז המחבלים הורו להם לשוב לישראל.
כאמור, התחקיר מתפרסם לציבור כשנתיים וחצי לאחר הטבח. התחקיר הוצג תחילה בפני חברי הקהילה ביולי 2025, אך בעקבות הממצאים הקשים שעלו - שלדברי תושבים לא זכו למענה מספק - ביקשו חברי הקיבוץ לבחון מחדש חלק מהמסקנות. בעקבות זאת החליט צה"ל "לפתוח את התחקיר מחדש", מה שהוביל לעיכוב נוסף בפרסום שלו לציבור. ההתנגדות החריפה של חברי הקיבוץ נסובה סביב מסקנות התחקיר, שלדבריהם לוקות בחסר. לטענתם, עיקר הבעיות נוגעות לתפקודם של בעלי תפקידים וכוחות צה"ל ביום המחדל - שלטענתם ולטענת בכירים בצבא - לא חתרו למגע והיו יכולים למנוע רצח או חטיפה.
טרם ידוע כמה ישובו
בקיבוץ הקטן שנמצא בדרום העוטף במועצת אשכול ישנם כ-225 תושבים והוא נמצא במרחק של 1.2 ק״מ מגבול עזה. הוא הוקם בחבל ימית בסיני ב-1977, ולאחר הפינוי מימית עבר למיקומו הנוכחי ב-1982. אחד הדיווחים הראשונים בבוקר המתקפה היה של הרבש"ץ אבי קורין שדיווח בקשר על אופנועים חשודים שזוהו מולו. זמן קצר לאחר מכן הוא נהרג. זאת ועוד, הקהילה עודה מפונה בקיבוץ רביבים וטרם שבה להתגורר בחולית. חזרת תושבים צפויה להתחיל באוגוסט השנה וטרם ידוע כמה אכן ישובו.
בקיבוץ הגיבו לפרסום התחקיר ומסרו: ״שנתיים וחצי ארוכות לאחר 7 באוקטובר, הוצג היום לציבור בישראל תחקיר צה״ל על אותו יום נורא. אנו מודים לצבא על ביצוע התחקיר ועל ההכרה בכשלים ובמחדלים - אך עבורנו זה רק עוד אישור למחדל הגדול של אותו בוקר. בוקר בו הייתה גבורה אזרחית יוצאת דופן אל מול המחדל הצבאי הגדול ביותר שידעה המדינה. בבוקר השבת השחורה נותר קיבוץ חולית ללא הגנה. רק לקראת השעה 14:00 בצהריים, 7 וחצי שעות מתחילת המתקפה, נכנסו לוחמים ראשונים לתוך שטחי הקיבוץ, וזאת למרות שכוחות היו במרחב כבר משעות הבוקר המוקדמות. מציאות זו הותירה את תושבי הקיבוץ להתמודד לבדם מול מתקפה אכזרית".
בהמשך נאמר: "רבש"ץ הקיבוץ, חברי כיתת הכוננות וחברי קיבוץ נוספים פעלו בתעוזה יוצאת דופן - נלחמו על בתיהם, חילצו פצועים תחת אש, הצילו ילדים מבתים בוערים, הגנו בגופם על משפחותיהם, וחלקם שילמו על כך את המחיר הכבד ביותר - בחייהם. קיבוץ חולית מרכין ראש לזכר חברי הקהילה והחיילים שנפלו בקרב, מחבק את המשפחות השכולות - ומבקש להוקיר את הכוחות והלוחמים שכן הגיעו לקיבוץ ופעלו באומץ לב.
"התחקיר הוא צעד חשוב בתהליך, אך אינו סוף פסוק. חקר האמת טרם הושלם, ואנו דורשים את מיצויו באמצעות ועדת חקירה ממלכתית שתבחן לעומק את כלל הכשלים והנסיבות שהובילו לאסון ובעיקר - תשיב את האמון. לקראת שובנו הביתה, אנו מצפים לביטחון אמיתי, להפקת לקחים ולפעולות אחרות מול האיומים המתעצמים גם בימים אלה על הגדר. קהילת חולית מבקשת להשתקם, לצמוח ולהיבנות - במקום הטבעי שלה, אליו היא קשורה בעבותות״.
