המחאה נגד המהפכה המשפטית גדושה ברפרנסים לגיל של המפגינים. בצמתים ועל הגשרים אפשר למצוא קשישות מפזזות לצד צעירים לצלילי "נפלתם על הדור הלא נכון", והקביעה "יש תקווה לדור הטיקטוק" הייתה הכותרת לסרטון פופולרי במיוחד של נערה מפגינה שמתרוצץ בקבוצות הווטסאפ של המחאה. "זאת המלחמה של הדור שלי", הצהיר ליאור שליין בנאום בקפלן, בכיכר הבימה התקיימה "מחאת הסבתות" וכולם שמעו על "מסע לוחמי יום כיפור להצלת הדמוקרטיה". למה התפתחו ההתייחסויות הדוריות האלה ואיך הן משפיעות על מחאה שמבקשת לכוון לכל המשפחה?
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• אין קוסמים בשב"כ
• המחאה שהצילה את בנימין נתניהו
• מפלצת הפשיעה צמחה מתוך כוונה טובה
• המאבק על הספרות העברית לא מנותק מהפוליטיקה
ראשית, ייתכן שמדובר בתגובה לאייג'יזם. לא מן הנמנע שהעיסוק בתאריך הלידה של המפגינים מקורו דווקא בתומכי החקיקה. "חבורת פנסיונרים", כינה איש התקשורת ינון מגל את המפגינים כשליגלג על הגיל הממוצע של חברי מטה מנהיגי המחאה. האינטרס של הקואליציה ותומכיה הוא להציג את ההתנגדות כמצומצמת ופרטיקולרית: לא התקוממות עממית ורחבה, אלא סקטור מוגבל בהיקפו ונטול תעסוקה אחרת ("מתנ"ס הסניליים" הגדירה זאת מישהי). הרמיזה המובלעת היא שגילם המבוגר של המוחים הופך אותם לחסרי חשיבות או רלוונטיות, מה שממילא מעיד על רפיסות וחולשה של ההתנגדות שהם מובילים.
בתגובה הבליטו המוחים את ההתארגנויות המקצועיות שלהם – טייסים, רופאים, מורים, הייטקיסטים וכו' – בניסיון לערער על הצגתם כחברי סקטור לא-פרודוקטיבי או has-beens שלא צריך אותם. במובלע, התכנסותם תחת הכותרת של מקצועותיהם הדגישה גם את שייכותם לגילאי הביניים - אזרחים שכבר התבססו בתפקידים המחייבים הכשרה ממושכת, וטרם פרשו לגמלאות.
הנטייה האנושית לחפש את הדומים לנו ולהתקרב למי שנראים ומתבטאים כמונו היא ככל הנראה אוניברסלית. בהקשר זה, גיל הוא משתנה מפתח לסיווג בני אדם. למשל, מרבית החברים שיש לאדם בפייסבוק נוטים להיות בקרבת גילו. ההעדפה הזו לא נעלמת בהפגנות. כוחה של קבוצת השייכות הגילאית נובע גם מהדמיון בתפקידים ובעיסוקים היומיומיים. המחאה איגדה קבוצות מגוונות, דוגמת הורים לילדים או עובדי מקצועות הבריאות. ההתארגנויות הללו יצרו קבוצות שייכות: תתי-קהילות שחיברו בין אנשים. הגיבוש הזה התחיל ברוב המקרים דרך הרשתות החברתיות הטבעיות, שהן כאמור הומוגניות גילאית: למשל פרלמנטים של פנסיונרים, או שיחות בפינת הקפה במשרד. פרקטית, גיוס מוחים והפצת מידע התבצעו תחילה על ידי קבוצת ווטסאפ של הורי בתי ספר או של סטודנטים. זה הוליד אפקט פסיכולוגי, כשקבוצות של אנשים בני שנתונים דומים סיפקו חברה וגיבוי, פרקטי ומורלי, לנסיעות להפגנות או למחאות עצמן.
ד"ר עידית גוטמןבמדעי החברה גוברים הקולות המטילים ספק במשמעות היתרה המיוחסת כיום לשנתונים ולהבחנה בין מילניאלז לבין דור ה-y או בין בומרים לבין דור תש"ח. במקרה של המחאה, ייתכן שטשטוש הדורות נובע מהתחושה שהדרמה הפוליטית הנוכחית היא אירוע משותף חוצה גילאים, רגע היסטורי, נקודת מפנה שלתוצאותיה יהיו השלכות לשנים רבות.
החייאת העיסוק במגילת העצמאות, כמו התנעת טנק מתקופת מלחמת יום כיפור, מציבים את המוחים על רצף של נקודות מפנה בתולדות מדינת ישראל. כך הם יוצרים תחושה ששרשרת רב-דורית של מפגינים עומדת תחת משק כנפי ההיסטוריה. האם הממשלה אכן נפלה על הדור הלא נכון? ייתכן שאין דור נכון ליפול עליו עם שינוי חד-צדדי של שיטת המשטר.
- ד"ר עידית גוטמן, בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
