לציון 20 שנה בדיוק מיום החטיפה של לוחם השריון גלעד שליט, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מפרסם היום (חמישי) את יומני המבצעים שמשרטטים דקה אחר דקה את מה שהתרחש באותו בוקר טראגי ודרמטי. מדובר ברישום ההתרחשויות כפי שתועדו בחמ"ל החטיבה הדרומית באוגדת עזה, והם כוללים את הדיווחים הראשוניים על הפגיעה בטנק, הירי בגזרה, הרגע שבו התברר שבכוח חסר חייל - וההכרזה על נוהל "חניבעל".
הטנק הפגוע בבוקר החטיפה, 25 ביוני 2006. משמאל: המ"פ עם האפוד של שליט
(צילום: חיים הורנשטיין)
חללי התקרית פבל סלוצקר ז"ל וחנן ברק ז"ל
(צילום: ישראל יוסף)
5:13 בבוקר, הדיווח הראשון ביומן המבצעים על התקרית בגדר:
בבוקר 25 ביוני 2006 חדרה חוליית מחבלים מרצועת עזה דרך מנהרה ותקפה כוח שריון של צה"ל שהיה בכוננות באזור כרם שלום. בקרב שהתפתח נהרגו שני חיילים, סגן חנן ברק וסמ"ר פבל סלוצקר. בתוך הכאוס שנוצר בשטח הצליחו המחבלים לחטוף מהטנק את גלעד שליט ולהעבירו לשטח הרצועה.
הדיווח הראשון ביומן המבצעים מופיע בשעה 5:13. "שומע ילקוטים (יריות) לכיוון הע' (עמדה) שלו ונשמעים פיצוצים רבים במרחב כרם שלום. מדובר בנפילות", נכתב.
5:16: "להקפיץ מסק"רים (מסוקי קרב)".
5:19: "יש נפגעים".
הדיווח הראשון ש"חסר חייל בטנק" וההכרזה - "חניבעל":
הדיווח על מציאת שכפ"ץ וקסדה על הגדר:
יומן המבצעים מפרט בהמשך שהפגיעות הן תוצאה של שיגור טיל נ"ט לעבר "ת"מ" (תחנה מרכזית) במקביל לירי מנשק קל. בדיווח מפורטות נקודות ציון בגדר הגבול עם הרצועה שנקראו "פר"ת 225-224", ולגביהן נכתב: "ככל הנראה חצייה של שני אנשים החל מטז"מ (טווח זמן מיידי)".
בשלב זה כבר הוקפץ מסוק לאזור, והיומן מציין שמעבר כרם שלום סגור ויש "הרוגים בפנתר". אחד המחבלים, נכתב, נמצא בתוך התעלה ב-224.
5:28: ביומן נכתב שמחבל אחד עבר את "בורמה" ואחד נוסף נפגע.
5:34: זוהה מחבל נוסף בין הגדר לבין 224, וביומן נכתב כי "הוקפצו כל הטנקים... מסק"רים עוד חמש דקות מעלינו".
עוד כמה דקות חלפו והיומן מתעדכן בדיווח מזירת התקרית: "בטנק פנתר א' בטוח הרוג אחד", ומחבל נוסף זוהה במדרגות בת"מ.
6:37: "מחבל אחד – הרוג – מדרגות בת"מ. מחבל שני – הרוג – תעלה ב-224. מחבל שלישי – הרוג – מעבר לגדר ב-227... 2 הרוגים שלנו פונו מהטנק. 2 פצועים בתוך הטנק. 1 פצוע בת"מ. כרגע מחלצים אותו".
"חייל מהטנק, לא יודע איפה"
רק בחלוף שעה ו-27 דקות מתחילת האירוע, בשעה 6:40 בבוקר, מופיע ביומן המבצעים דיווח ראשון על כך ש"חסר חייל בטנק". ארבע דקות נוספות עברו וביומן נרשם לראשונה שם הקוד "חניבעל". זו לא הייתה הפעם האחרונה:
6:48: "חייל אחד מהטנק לא ידוע איפה! – חניבעל". צוין כי מהטנק פונה פצוע ראש שהועבר למסוק.
במשך דקות ארוכות ניסו הכוחות בשטח להבין את שאירע וניהלו מאמץ לאתר את החייל הנעדר.
7:12: מתקבל מידע ראשון על מציאת שכפ"ץ וקסדה על הגדר. חצי שעה לאחר מכן הדיווח מוצא דרכו ליומן המבצעים, ועוד רבע שעה חולפת עד שהחטיפה הופכת רשמית:
7:46: "לא נמצאו סימני גרירה של החייל, אך נמצא ב-225 על הגדר שכפ"ץ וקסדה".
8:00: "שם החייל החטוף: גלעד שליט".
8:45: "המצרים נערכים לאורך הגבול עם הרצועה על מנת לעצור את העברת הנעדר לסיני".
9:52: "בתוך השטח יש זיהוי של עקבות – גם של המחבלים וגם של החייל שנחטף".
"שם החטוף: גלעד שליט" -הזיהוי הראשון ביומן המבצעים:
"בשטח יש זיהוי עקבות של מחבלים - וגם של החייל שנחטף":
השמועה ששליט הועבר במנהרה למצרים:
בהמשך נכתב ביומן כי זוהה חומר נפץ בפתח מנהרה, ככל הנראה זו שבה השתמשו המחבלים, וכי החוטפים של שליט חזרו לרצועה מ-223. על גופו של אחד המחבלים שחוסלו, הודגש, אותרה חגורת נפץ.
13:38: ביומן מצוין שהשכפ"ץ שאותר נמצא אצל קצין הגששים "ונמצאו עליו סימני דם ורסיסים".
16:20, חיתוך מצב: "החייל כנראה חי, לא ידוע איפה הוא, יכול להיות שהוא לא באזור שלנו. הפיגוע הוא של חמאס... (ש)מגלגל את הפיגוע כבר שלושה שבועות בערך, והוא לא קשור למבצע ולאירועים שהיו ברצועה. יכול להיות שהיה תצפיתן במנהרה וראה את המסק"רים. יכול להיות שזה יתפתח להסלמה רבתי. אולי יכנסו פנימה, יש אפשרות שהחטוף כבר לא בג' שלנו והוא יותר צפונה".
16:34: "קודקוד מזהה את העקבות של החייל באזור המשאבה 400 – מ-223-224, איפה שחושבים שאזור פיר המנהרה".
17:38: "מסתובבת שמועה שהחייל החטוף הועבר דרך מנהרה למצרים כדי לשמור עליו בצורה טובה יותר ולהתמקח על החזרתו. מהימנות המידע אינה ברורה".
17:49: ביומן נכתב שקצין הגששים של החטיבה שוהה בתוך הבית שבו נמצא כנראה פיר המנהרה: "הוא מזהה את החפירה. ערמות חול וחפירות".
17:51: המח"ט: "נמצא הפיר של המנהרה. זה הבית הזה".
עד עסקת האסירים
לאחר החטיפה פתחה ישראל במאמץ צבאי ומדיני רחב היקף להשבתו. שלושה ימים לאחר החטיפה יצא צה"ל למבצע "גשמי קיץ", שהיה הכניסה הקרקעית הראשונה לרצועת עזה מאז ההתנתקות שנה קודם לכן. המבצע כלל תקיפות מהאוויר, כניסות קרקעיות ממוקדות ופגיעה בתשתיות חמאס. במקביל נעצרו ביהודה ושומרון עשרות מבכירי הארגון, בהם שמונה שרים בממשלת הרשות וכ-20 חברי המועצה המחוקקת.
פחות משלושה שבועות לאחר מכן פרצה מלחמת לבנון השנייה, ומניין החיילים הישראלים החטופים עלה לשלושה, כשחיזבאללה מחזיק בגופותיהם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר.
(צילום: סטס קופולו | הפקה: שחר לוי)
עסקת שליט. יחיא סינוואר מגיע לעזה ב-2011
( צילום: REUTERS/Mohammed Salem/File )
גלעד שליט שב הביתה. אוקטובר 2011
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
בחודשים הראשונים לאחר החטיפה ניסו גורמי תיווך שונים, ובראשם מצרים, לקדם עסקה שתוביל לשחרור שליט. מאחר שהוא היה גם אזרח צרפתי, פעלה גם צרפת בערוצים דיפלומטיים מול הגורמים המעורבים.
חמאס נמנע מלספק מידע ממשי על מצבו, ולשליט לא ניתנה האפשרות להיפגש עם נציגי הצלב האדום. ככל שנקפו החודשים והשנים הפכה משפחת שליט לסמל ציבורי במאבק להשבתו, כשהוריו, נועם ואביבה, הובילו קמפיין ממושך שהציב את סוגיית השבויים והנעדרים במרכז סדר היום הישראלי.
מבצע "גשמי קיץ" נמשך לסירוגין כחמישה חודשים, אך מטרתו המרכזית – שחרור שליט – לא הושגה. הוא הסתיים בנובמבר 2006 עם כניסתה לתוקף של הפסקת אש בין ישראל לפלגים הפלסטיניים ברצועה. גם לאחר מכן נמשכו במשך שנים מגעים עקיפים בין ישראל לחמאס, שידעו עליות ומורדות ולעיתים התקרבו לפריצת דרך, אך נתקלו שוב ושוב במחלוקות סביב היקף העסקה וזהות האסירים שישוחררו במסגרתה.
רק באוקטובר 2011 הגיעה הפרשה לסיומה, עם עסקת חילופי השבויים שבמסגרתה שוחרר שליט לאחר 1,941 ימים בשבי. בתמורה שחררה ישראל 1,027 אסירים ביטחוניים פלסטינים, בהם יחיא סינוואר, לימים מנהיג חמאס ברצועה והאיש שדחף לביצוע טבח 7 באוקטובר. העסקה התקבלה בתחושת הקלה ושמחה בקרב רבים בישראל, אך עוררה ויכוח ציבורי נוקב סביב המחיר ששילמה המדינה עבור השבתו.
