כשהקרב בין כוחות הביטחון לבין האספסוף המוסת והאלים מתנהל בהר הבית, אנחנו בכל מקרה מפסידים. אם אנחנו עושים מה שצריך ושוברים את ההתפרעות האלימה, קמה זעקה בכל העולם. אם אנחנו "מכילים" כמו שנפתלי בנט וממשלתו אוהבים, כלומר מתקפלים בפני הטרור והאלימות, אנחנו מקבלים חוסר משילות ואנרכיה בעיר הבירה.
מאיפה באה לבנט השטות הזאת, לתת כניסה חופשית להר הבית לשונאי ישראל בכל גיל? האחראים לערמות האבנים ולמשחקי הכדור בתוך המסגד, מקום שאמור להיות קדוש, הם צעירים שבאו רק כדי לעשות בעיות ואין להם מה לחפש שם. פעמים רבות בעבר הוגבלה הכניסה לבני 50 ומעלה, ואין סיבה לא לעשות זאת גם עתה.
ההפרדה בין מי שבא להתפלל לבין הפורעים האלימים צריכה להתרחש רחוק מהעיר העתיקה. מהומות בשועפט או בכפר עקב לא ממש מעניינות את העולם. על הממשלה להפעיל קצת שכל ולחסום את המחבלים האלה היכן שנוח לנו לטפל בהם, ולא בהר הבית. גם זיהום בגוף עוצרים לפני שהוא מגיע ללב, אם הקרב מתחולל בלב זה מסובך ומסוכן.
רחבת הר הבית מלאה בדגלי חמאס, ודגל פלסטיני תלוי על כיפת הזהב - וזה אחרי שבנט החליט לסגור את ההר ליהודים. כשמתקפלים בפני הטרור הוא לא נרגע - להפך, הוא מרים את ראשו ומשתולל יותר.
שער שכם נמצא במרחק של 2,300 מטר מהכנסת. איך ייתכן שהליכה אליו, עם דגל או בלי, היא בכלל שאלה של ביטחון לאומי? אזרח אמריקני נזקק לאישור להלך בוושינגטון עם דגל?
למה יהודים צריכים לעלות להר? למה להסתובב בירושלים עם דגלים? מה הנחת היסוד מאחורי שאלות אלה? אני לא מתכוון לאנשי שמאל קיצוני שכופרים בזכותנו. הכוונה לאחד כמו בנט שדיבר ללא הרף על זכותנו על הארץ ובמיוחד על ירושלים - ועכשיו מטיל מגבלות על יהודים.
ההנחה היא שהאספסוף המוסת לא נורמלי ולא רציונלי, והיהודים דווקא כן. שתי תשובות יש לגישה המופרכת הזאת: הראשונה עקרונית - כשאתה בעליו החוקיים של מקום, אתה מהלך בו כאוות נפשך. השנייה, ההמון המתפרע אינו נרגע מול חולשה והתקפלות. להפך, האלימות רק גוברת.
פלסטינים יורים זיקוקים מתוך מסגד אל-אקצא
(צילום: דוברות המשטרה)
אנו בעליו החוקיים של המקום: 3,000 שנה ירושלים היא בירתנו, 1,600 שנים לפני שהאסלאם בכלל בא לעולם. את האלימות צריך לשבור, מגבלות צריך להטיל על מי שמתפרע, ועל מי שתוקף באבנים ובזיקוקים - ולא על מי שרוצה להלך בירושלים בלי לפגוע באיש. דגל מתנוסס עוד לא שלח אף אחד לבית חולים, אבנים דווקא כן.
גלעד שרוןצילום: ירון ברנרשער שכם נמצא במרחק של 2,300 מטר מהכנסת. איך ייתכן שהליכה אליו, עם דגל או בלי, היא בכלל שאלה של ביטחון לאומי? אזרח אמריקני נזקק לאישור כלשהו להלך בוושינגטון עם דגל? אזרח בריטי צריך אישור כזה בלונדון?
תפקידו של ראש ממשלה הוא לוודא שהחופש הזה קיים - ולא למנוע אותו. בנט נאלם דום כשמזכיר המדינה דיבר על "אלימות המתנחלים", והחריש מול קריאתו של ראש ממשלת ירדן לאלימות ומול דבריו החצופים של קג'פ טאיפ ארדואן. במקום להזכיר לירדני את ספטמבר השחור, ולארדואן את הכורדים והארמנים - הוא שותק. ככה לא יהיה פה שקט. חולשה באזורנו היא הזמנה לאלימות.
- גלעד שרון הוא חבר מרכז הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
