השבוע הוא השבוע האחרון של הכנסת ה-25 ומי היה מאמין שהיא בכלל תגיע לקו הסיום. אחרי כל מה שעברנו עוד אפשר היה לחשוב שהיא תתפרק בדרך אבל לא, היא הצליחה להשלים קדנציה וזה כנראה ההישג הכי מרשים שאפשר לזקוף לזכותה. רגע לפני שמכבים את האור, נראה לי שמגיע לה סיכום קטן. סקירה קצרה של כל הדברים הנפלאים שהכנסת הזאת השאירה אחריה.
(צילום: שלו שלום )
אני מודה, לא פשוט לבחור מאיפה להתחיל. מהטבח הגדול בתולדות המדינה? מהפקרת החטופים? מקריסת תחושת הביטחון? באמת קשה להחליט. אבל דווקא בגלל שאת כל אלה כבר הזכרנו כל כך הרבה פעמים, בא לי להסתכל על הדברים הקטנים יותר. על אותם רגעים יומיומיים, כמעט שוליים, שביחד הפכו אותנו למדינה אחרת.
נתחיל בהסתה. במהלך המאבק להשבת החטופים הצליחה הממשלה להפוך אזרחים שיצאו להפגין לאויבי העם. זה התחיל מלמעלה, עם שרים וחברי כנסת שסימנו את המפגינים כבוגדים, כאנרכיסטים וכ"קפלניסטים" והמשיך עד הרחוב. קללה אחת חדשה נכנסה ללקסיקון הישראלי, ואיתה גם האלימות. דחיפות, יריקות, תקיפות ואיומים הפכו לחלק מהנוף. מסתבר שלא צריך אויב מבחוץ כשאפשר לשסות אזרחים אלה באלה.
במקביל, הרחובות הפכו למסוכנים יותר. אנחנו רואים את הנתונים, כולם רואים. הפשיעה המשיכה לטפס, מקרי הרצח שברו שיאים, והתחושה הבסיסית שהמדינה יודעת להגן על אזרחיה הלכה ונשחקה. אחד המקרים שלצערי התפרסמו היה הרצח של ימנו זלקה, ילד שנהרג בגלל ריב שטותי, הוא רק אחד מתוך שורה ארוכה של מקרים שהזכירו לנו כמה זולים הפכו החיים כאן ועל חוסר הצדק שנעשה.
רוטמן טוען ל"קדנציה נפלאה!", ומשתיק את אחות החטוף שנרצח: "תפסיקי לדבר"
(צילום: ערוץ הכנסת)
ואם כבר מדברים על מי שמגן על המדינה, איך אפשר שלא לדבר על המילואימניקים. בזמן שאלפי משפחות נשחקו תחת מאות ימי מילואים, הכנסת הזאת הצליחה לנרמל השתמטות, לקדם חוקי פטור מגיוס ולדון בחוק יסוד שיקדש אי שירות, בדיוק כשצה"ל זועק למחסור של אלפי לוחמים. אם היה פרס ליריקה בפרצוף של מי שנושא בנטל, קשה לחשוב על מועמדת ראויה יותר.
וכמובן, איך אפשר בלי ועדת חקירה
איך יכול להיות שכמעט שלוש שנים אחרי האסון הגדול בתולדות המדינה עדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית? איך יכול להיות שהמשפחות השכולות עדיין נאלצות להיאבק כדי לקבל את הדבר הכי בסיסי שמדינה חייבת לאזרחיה - את האמת. רק לדעת מה קרה, מי קיבל את ההחלטות, מי כשל, ומי צריך לשאת באחריות.
רות אלבזצילום: סתיו ברקאיבמקום חקירה בלתי תלויה קיבלנו מריחת זמן, ניסיונות להתחמק מאחריות ואפילו אנחנו קרובים להקים ועדת חקירה פוליטית, שבה הנחקרים הם אלה שקובעים מי יחקור אותם. אם גם אחרי המחדל הגדול ביותר שידעה המדינה אנחנו לא מסוגלים לחקור את עצמנו ביושר, זו כבר לא רק בריחה מאחריות. זו פגיעה ביכולת שלנו ללמוד, להשתקם ולהבטיח שהאסון הבא לא יחזור על עצמו.
אז תודה, הכנסת ה-25. השארת אחרייך כמעט אלפיים ישראלים שנהרגו בתקופת כהונתך, חברה מפולגת יותר, רחובות פחות בטוחים ואמון ציבורי שנמצא בשפל. אם זו באמת הייתה כפי שאמר פעם שמחה רוטמן "קדנציה נפלאה", כנראה שהגיע הזמן שנשנה את ההגדרה שלנו למילה "נפלאה".
