אלפים רבים השתתפו הערב (מוצאי שבת) בעצרת השבועית בכיכר החטופים, שנערכה על רקע החשש הרב של המשפחות בעקבות השלכות התקיפה הכושלת בקטאר נגד בכירי חמאס - שהביאה לעצירת המשא ומתן לעסקת חטופים. בעצרת נאמו שורה של שורדי שבי, בהם אביבה וקית' סיגל, שרון אלוני-קוניו ועלמה אור, והמפגינים הניפו שם שלט ענק שתואר על ידי המארגנים כמסר לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. על השלט נכתב באנגלית: "נתניהו, תפסיק להונות את הנשיא טראמפ".
שורדת השבי שרון אלוני-קוניו, שבעלה דוד קוניו מוחזק בשבי כבר 708 ימים, אמרה בעצרת: "אתמול ציינתי 12 שנים ליום בו דוד בעלי ואני הפכנו לזוג. 12 שנה אנחנו ביחד. שנתיים מהן בנפרד. ביום האסון נחטפנו כולנו: דוד, אני, והבנות שלנו אמה ויולי. ביום ה-48 הפרידו בינינו. ארבעה ימים אחרי זה אמה, יולי ואני השתחררנו. ודוד נשאר שם. מאז הספקנו לציין ימי הולדת, ימי נישואים, חגים, ימים ראשונים בגן ומאה שבתות. הכול בנפרד: אנחנו כאן, והוא שם. דוד היה שם כשאנחנו חזרנו בעסקה הראשונה.
העצרת הערב בכיכר החטופים
(צילום: עידו ארז)
"הוא ושאר החטופים נשארו שם כשששת החטופים נרצחו בעקבות הלחץ הצבאי. הוא, ואריאל אחיו נשארו שם כשהעסקה השנייה יצאה לדרך וכשקיבלנו אלינו בחזרה את בת זוגו של אריאל, ארבל יהוד, אחרי 482 ימים בשבי. הוא ושאר החטופים נשארו שם כישראל החליטה לפוצץ את העסקה השנייה ולהשאיר אותם שם. דוד נשאר שם, כבר 708 ימים. הוא, ושאר החטופים היו שם גם כשישראל יצאה לפעולת חיסול בקטאר, למרות התנגדותם של כל גורמי הביטחון לעיתוי שלה.
"ואני מתה מפחד. מה עובר עליו עכשיו? מה עובר עליהם עכשיו? האם הם יודעים שהממשלה שלהם, זאת שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר, החליטה לוותר עליהם? האם הם שמעו את דברי השר בן גביר שהתגאה בזה שהוא משאיר אותם שם, במנהרות, בחושך? אני מתפללת שלא. השבוע עליתי לכנסת. ישבתי מול נציגי ציבור, אלה שאמורים להיות הנציגים גם של דוד, ושל אריאל ושל כל החטופים. הסתכלתי לחברי הכנסת בעיניים ושאלתי שאלה פשוטה: איפה אתם? במקום תשובה - קיבלתי שתיקה. במקום חמלה - מסך של אטימות.
"אחרי 708 ימים - הממשלה עדיין בלי תוכנית, נתניהו מתנגד לשיטה שהוא עצמו יזם, המשא ומתן נקטע שוב - הפעם באש ובתמרות עשן. וכל עיכוב הוא סכנת חיים. אני לא מוכנה להיות אלמנה מהססנות או מטרפוד. אני לא מוכנה להיות עוד שם ברשימת הקורבנות של אטימות ממשלתית. אני דורשת להציל את החיים של דוד, של כל החטופים החיים, ולהביא לכאן את כל החטופים החללים. ועכשיו! ואתם - אנחנו - לא נפסיק. לא נפסיק להזכיר אותם, לא נפסיק לצאת לרחובות, לא ניתן למדינה שלנו להיכנס ל'שגרת חטופים'. לא תהיה פה שגרה עד שהם יחזרו. בעסקה. לא יהיה פה שקט עד שהם יחזרו. בעסקה. העסקה הזאת חייבת לקרות. המלחמה הזאת חייבת להיפסק. וכולם צריכים לחזור. כולם".
מכבית מאייר, דודתם של גלי וזיו ברמן, הזכירה בנאומה בעצרת כי האחים התאומים ציינו השבוע את יום הולדתם ה-28 בשבי: "האם ביום הזה הם היו ביחד, כמו שהתחננתי בתקשורת בפני השובים שלהם שיפגישו אותם? באיזה עולם אמא שלהם לא יכולה לחבק אותם ביום הולדתם?!". היא פירטה את המאמצים הנרחבים של המשפחות לשחרור יקיריהן לאורך כמעט שנתיים, וטענה כי ההנהגה "מקריבה" אותם: "כן, הקרבה זו מילה קשה. די כבר עם המילים היפות! זו המציאות וצריך להישיר אליה מבט בלי חשש, בלי ממלכתיות, ובלי פחד מנקמה".
לדבריה, "הובטח לנו שאנחנו שלב ב' וידונו עליהם בתום 16 ימים. אמרו לנו שרק יפתרו את ציר פילדלפי וציר מורג וזה ייפתר. אמרו לנו שקודם יסירו את האיום האיראני ואז חמאס ייחלש. שיסירו את איום חיזבאללה ואז. שכל בכירי הזרוע הצבאית יחוסלו, ואז. וגם אחרי זה - לא הספיק. ועכשיו, דווקא בעיתוי הזה, בניגוד מוחלט להמלצת הרמטכ"ל, ראש המוסד, ובכירי צבא נוספים, שביקשו למצות את התהליך לגיבוש עסקה ולהימנע מההשלכות החמורות והלא ידועות - חייבים לחסל את הזרוע המדינית כי יש הזדמנות. הזדמנויות להכל, חוץ מלהציל את גלי וזיוי ואת 46 החטופים והחטופה, החיים והחללים. ואיך ידברו עכשיו לייצר עסקה? ועם מי?".
מאייר קראה בזעם: "איפה הבושה?! שיראו לי שר אחד שהיה ממתין כל הזמן הזה במקום אחותי ומחכה שיסיימו את שאר המשימות, אם זה היה הבן שלו שחטוף בעזה. מה לא ברור? אין להם זמן! למה שרי הממשלה יושבים ושותקים ופוחדים להתבטא? איך יכול להיות שאף אחד מהם לא צועק די! ממה אתם מפחדים? איך אתם ישנים בלילה? איפה הלב והמצפון? זה קרה במשמרת שלכם! איך אתם לא מפחדים שיחזרו 48 ארונות ואולי פחות כי חלקם ייעלמו?".
15 צפייה בגלריה
"בכל פעם שיש התקדמות, נראה שביבי מפציץ". שלט שהונף בעצרת בכיכר החטופים
(צילום: דנה קופל)
בעצרת דיברו גם שורדי השבי אביבה וקית' סיגל. אביבה אמרה בין היתר: "עברנו גיהינום שאי אפשר לתאר במילים. מאז שחזרתי אני לא מפסיקה לדבר ולצעוק כדי שמישהו מהמנהיגים שלנו יבין שזה מצב חירום. אי אפשר לחכות אפילו יום אחד. ולמרות שאני כאן בבית עם המשפחה, האמת היא שהסיפור של קית׳ לא נגמר. אולי מבחוץ נראה שסגרנו מעגל, אבל מבפנים אנחנו עדיין מרגישים בשבי. אני עצובה, מתוסכלת, המומה ובעיקר מאוכזבת כי כל יום שעובר ושבו הם שם וכל רגע שאני כאן חופשייה, אני יודעת שהם עוברים גיהינום. אני לא אוותר, כולנו כאן לא נוותר, עד שכולם יחזרו".
קית' פנה בנאומו לחטופים שנותרו מאחור: "אם יש חטופים שרואים אותי כרגע, אני רוצה להבטיח לכם שאני ואנחנו עושים ונמשיך לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי שאתם תחזרו הביתה. אנחנו לא נרפה, אנחנו לא נשתוק - אנחנו נמשיך עד שכולכם תהיו בבית בטוחים ומוגנים עם המשפחות והחברים שלכם". הוא תיאר חלק מהחוויות הקשות שעבר בשבי יחד עם אלו שנותרו שם: "הוחזקתי בשבי בתנאים קשים ביותר - במשך 484 ימים. חצי שנה מתוכם לבד. ראיתי מקרוב איך המחבלים פועלים באלימות קשה ובהתעללות פיזית ונפשית כלפי אביבה וכלפי חטופים וחטופות שהיו איתי. הייתי בשבי עם גלי וזיוי ברמן, אחים תאומים, חברים הכי טובים שנחטפו יחד באכזריות, נפצעו - והופרדו בכוח בשבי. את גלי וזיוי אני מכיר מאז שנולדו, אני מכיר את המשפחה שלהם ארבעים שנה.
"הייתי עם מתן אנגרסט, שסבל מכאבים, פציעות וכוויות קשות אחרי שנפצע קשה מפגיעת טיל של חמאס ב-7 באוקטובר, כשהוא הגן עליי, עלינו, על הקיבוצים, ועל האזור כולו. מתן נלחם עלינו ועכשיו אנחנו חייבים להילחם עליו. הייתי גם עם עמרי מירן - בעלה של לישי, אבא של רוני ועלמא, בנות ארבע ושנתיים. עמרי מטפל בשיאצו, טיפל בי ולימד אותי איך לטפל בעצמי. עמרי, אני זוכר את החיבוק החזק שלנו כשבאו ולקחו אותך, אני זוכר שאיחלנו אחד לשני בהצלחה ושניפגש בארץ בקרוב. עמרי - אנחנו ניפגש בארץ. בבקשה תחזיק מעמד".
בסיום נאומו עבר קית' לדבר באנגלית, ופנה לנשיא טראמפ: "טראמפ - הצלת את חיי, וחיים של חטופים רבים אחרים. אבל המשימה לא הושלמה. העסקה על השולחן, יש לך כוח להחזיר את כולם. את החיים לשיקום ואת המתים לקבורה. אני דוחק בך, הנשיא טראמפ - פעל עכשיו, אל תחכה, תביא אותם הביתה עכשיו!".
דלית אורון, אמו של עידן שתיוי ז"ל, החלל החטוף שהוחזר ארצה באוגוסט האחרון, נאמה גם היא בעצרת ואמרה: "עידני הבן שלי, הלב הטהור שלי - חזר. חזר בארון, אבל חזר. הוא פה. יש לי קבר לעלות אליו, לדבר, לבקש, להתפלל. אשתף אתכם: בבוקר הלוויה ביקשתי להתייחד עם הבן שלי. בני שלא ראיתי 700 ימים. ואפשרו לי. הייתי כשעה בחדר עם הארון. וכל כך בכיתי. בכיתי שזה נגמר כך. בכיתי וביקשתי ממנו סליחה על מה שעבר ושלא יכולתי להגן ולשמור עליו. וביקשתי ממנו, התחננתי, לחזרתם של כל 48 החטופים והחטופה, לשלומם של חיילינו הנלחמים בחירוף נפש ,להחלמתם של הפצועים הרבים הגוף ובנפש ולעילוי נשמתם של מי שנפלו בהגנתם על מדינתנו ואזרחיה. ממשלת ישראל - כמה עוד אפשר לבכות? כמה יכולה משפחה לשאת כאב שכזה? באמת שזה לא נתפס. מה קורה למדינה שלי? שלנו? למדינה של עידן בה הוא כל כך האמין?".
בעצרת דיברה גם עלמה אור, שנחטפה בגיל 13 לעזה ושוחררה בעסקה הראשונה במלחמה: "לפני 707 ימים נחטפתי מהבית שלי לעזה עם נעם אח שלי ועם כרמל גת. המחבלים שהחזיקו בנו בשבי התעללו בנו וניסו להפחיד אותנו כל הזמן. הדבר הכי מפחיד, יותר מכל כאב פיזי, היה שאמרו לנו שלא רוצים אותנו בישראל. שלאף אחד לא אכפת שאנחנו שם. מה שהכי חיזק אותי היה שלא הייתי שם לבד שהם היו איתי שם. כשחזרתי גיליתי שאמא שלי נרצחה, ושאבא שלי נעדר ושלא יודעים אם הוא בחיים או לא. החזקתי תקווה שהוא חי, וביום ה-208 למלחמה גיליתי שאבא שלי נרצח בשבעה באוקטובר, ואז נחטף. קשה לתאר במילים את הכאב שהולך איתי מהרגע שהבנתי שאיבדתי את שני ההורים שלי.
"ביום ה-331 למלחמה קמתי לבשורה שכרמל גת נרצחה בשבי. כרמל יכלה להיות כאן איתנו, בחיים, אם העסקה הייתה קורית בזמן. החיים שלי השתנו לגמרי מאז השביעי. חלק מהדברים כבר אי אפשר לשנות, אבל להחזיר את אבא שלי לקבורה שכל כך מגיעה לו עוד אפשר! החטופים החללים חייבים לחזור כדי שנוכל לסגור מעגל, כדי שנצליח כולנו להשתקם מאותו יום, כדי שאצליח לחזור לחיים שלי ולהיות ילדה. הם צריכים לחזור עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי. ילדה לא צריכה להתחנן שיחזירו את הגופה של אבא שלה! ואת החטופים החיים. כל כך חשוב לי להגיד לכם: אל תאמינו למה שהמחבלים אומרים לכם! אנחנו רוצים אתכם, כל העם מחכה לכם. אנחנו נלחמים כדי שתחזרו. כולנו רוצים אתכם כאן! תחזיקו מעמד. השבעה באוקטובר חייב להיגמר כבר. כולם חייבים לחזור. בעסקה, עכשיו!".
העצרת החלה בתום צעדה שערכו בני משפחות חטופים ותומכיהם מתחנת הרכבת סבידור בתל אביב לכיכר החטופים. בצעדה השתתפו בין השאר עינב צנגאוקר, אימו של מתן; חנה כהן, דודתה של ענבר הימן; מכבית מאייר; ואלה בן עמי, שאביה אוהד שוחרר מהשבי. מור קורנגולד, אחיו של שורד השבי טל שהם, אמר בצעדה: "דונלד טראמפ - אנחנו יודעים שאתה רוצה לקבל פרס נובל. הדבר היחיד שיגרום לך לקבל נובל הוא החזרת כל החטופים הביתה. אנחנו מוציאים מפה קריאה נוספת לראש הממשלה נתניהו - זה הזמן לזמן את כל משפחות החטופים לפגישה דחופה ועדכון מה קורה עם יקיריהם".
אלפים צעדו בחיפה, הפגנה נגד שרי ליכוד בפתח תקווה
לקראת העצרת והצעדה, קראו המשפחות: "לצאת לרחובות, להתייצב ולהראות למקבלי ההחלטות שעם ישראל כולו מתייצב למען החטופים והחטופה! הגיע הזמן לסיים את המלחמה ולהשיב אלינו את 48 החטופים והחטופה – עכשיו. נתניהו חיבל בעוד עסקה, אבל העם דורש את כולם, עכשיו! העם עם החטופים".
הפגנות נערכו הערב במוקדים נוספים בישראל, וברחובות התאספו מאות איש בצומת פארק המדע וקראו שם: "למה הם עדיין בעזה?!". בפתח תקווה התאספו מאות מפגינים מחוץ לאירוע הרמת כוסית של שרי הליכוד, והם חסמו שם חלק מהכניסות לאזור תוך שהם צועקים: "איך אתם יכולים לחגוג כשהאחים שלנו במנהרות והחיילים שלנו על סף כניסה מסוכנת לעיר עזה?!". מאות הפגינו גם בצומת כרכור.
צעדת המשפחות לכיכר החטופים, לפני העצרת
(צילום: עידו ארז, מטה משפחות החטופים)
בחיפה, אלפים הפגינו בצומת חורב בדרישה לסיום המלחמה ולשחרור כל החטופים. בין הדוברים על הבמה שם היה שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון, שעל התקיפה בקטאר אמר: "מבחינה מבצעית-צבאית - זו פעולה מרשימה. מבחינה מדינית-אסטרטגית - קטסטרופה, שמחזקת את מעמדנו כמדינה סוררת ומצורעת. מבחינה פוליטית - הצלחה גדולה: אחראי העל למחדל 7 באוקטובר הצליח לטרפד את יוזמת הנשיא טראמפ לשחרור החטופים וסיום המלחמה, ואולי ליצור לעצמו אליבי בחקירת 'פרשת קטארגייט'. בושה. לא היינו זקוקים לסרטונים הקשים בהם ראינו את מצבם של אור ברסלבסקי ואביתר דוד מתענים במנהרות החמאס, כדי להבין עד כמה דחוף לשחרר את כולם עכשיו! אל תגידו שאין לממשלה מדיניות - המדיניות היא להיאחז בשלטון תוך הפקרת החטופים והקרבת חיילים במלחמת שולל, או במילים אחרות: להיאחז בשלטון ו'שהמדינה תישרף'".
עצרת נערכה הערב גם בבאר שבע, ושם דיברה בין היתר אלה חיימי מקיבוץ ניר יצחק, שבעלה טל נפל בקרב ההגנה על הקיבוץ ונחטף לעזה. "הכאב שלנו הוא אישי וייחודי, אך גם לאומי. השבת החטופים איננה עוד סעיף ברשימת משימות - היא תנאי לקיומנו כאן. אני לא באה לדבר על פוליטיקה, אלא על המשמעות האנושית והערכית: אבא של הילדים שלי עדיין לא חזר", היא אמרה. היא סיפרה עליו וכיצד "עוד לפני 7 באוקטובר, הוא הקדיש עשרות ימים בשנה לשירות מילואים. הוא האמין בכך, היה גאה בכך, וראה בזה שליחות. טל נפל כחייל מילואים וגם יחזור ככזה. לו, לליאור רודאיף שנלחם לצידו, ולחברי הפורום - היה ברור באותו בוקר: ביטחון נשען גם על ערבות הדדית. ערבות הדדית לצאת ולהגן על הקיבוץ, על הקהילה ועל גבולות המדינה - אבל גם ערבות פנימית: הידיעה שלא משאירים אף אחד מאחור".
מוקדם יותר, בהצהרה השבועית מחוץ לשער בגין בתל אביב, כינה איציק הורן, אביו של החטוף איתן הורן, את ראש הממשלה נתניהו "אדם מטורף", בעקבות החלטתו לתקוף בדוחא את בכירי הנהגת חמאס. הורן תיאר את שרי הקבינט כ"חבורת מטורללים" ש"החליטו לעשות כל שביכולתם להביא למות בני", כלשונו. לדבריו, "מי שרוצה להחזיר הביתה את החטופים לא מפוצץ את צוות המו"מ של חמאס, בעודם דנים בשחרור בני ויתר החטופים והחטופה".
אתמול, כשברקע התקיפה בדוחא, קראו משפחות חטופים ושורדי שבי לקיים פגישה בהולה ומיידית עם ראש הממשלה נתניהו. במטה משפחות החטופים אמרו כי "בעוד שמנהיגים בכל העולם פותחים את דלתם למשפחות החטופים, ראש ממשלת ישראל מותיר את דלתו סגורה בפני משפחות החטופים ובפני כל עסקה מוצעת לשחרורם. לאור המהלכים האחרונים שהביאו לטרפוד הסכם כולל, פונות המשפחות אל נתניהו: אם יש לך זמן לסבב הרמות כוסית - יש לך זמן גם לפגוש אותנו!".
גם כעת לא ברור מה עלה בגורל הבכירים שהותקפו בדוחא, לפי חמאס, בזמן שדנו בהצעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לעסקה כוללת שבה ישוחררו 48 החטופים - החיים והחללים - ואז יחל מו"מ על הפסקת אש. בחמאס טענו אתמול, בלי לפרסם תיעוד, כי ראש צוות המו"מ של הארגון, חליל אל-חיה, שרד את ההפצצה וערך תפילה על קבר בנו שנהרג בתקיפה. ארגון הטרור עדיין לא הודיע על נכונותו לקיים מו"מ עם ישראל, וגם בקטאר לא הודיעו כי הם מסכימים לחדש את התיווך. מצרים עצמה לא מסרה אם בכוונתה לקיים שיחות בקרוב.
