"יש נפילה. למה אתם לא עונים?". זו ההודעה האחרונה ששלח אליאור אלימלך בקבוצה המשפחתית, ביום ראשון, 1 במרץ, בשעה 13:46, לאמו שרה ולאחותו רונית. דקות קודם לכן עוד האמין שהן שוהות במקלט, כמו תמיד. שבועיים וחצי אחרי פגיעת הטיל בבית שמש, הוא ואחיו תומר מדברים על האסון הכבד, אבל מבטיחים "נמשיך לנגן. קולות השמחה יישמעו, גם כשקשה".
3 צפייה בגלריה
"עטפו אותנו אנשים שאנחנו לא מכירים. אנחנו עם אחד". אליאור ותומר אלימלך בזירת האסון
(צילום: שלו שלום)
בין ההרס הרב, האבק ורעש הטרקטורים בזירה שעדיין אוספים בה את השברים, הם משחזרים את מטח הטילים הקטלני שבו נהרגו תשעה בני אדם, בהם גם אמם ואחותם. כמה צעדים משם נמצאת יחידת הדיור שבה התגורר אחיהם, מרחק של כחמישה מטרים בלבד ממוקד הפגיעה.
הבית המרכזי של האם שרה נהרס כמעט לחלוטין, אבל היחידה עדיין עומדת על תילה. על אחד הקירות תלויה תמונת זכוכית עם הכיתוב "מזמור לתודה". היא לא התנפצה. "זה סימן, יותר מזה אנחנו לא צריכים", אומרים האחים.
באותו בוקר, פחות מיממה לאחר תחילת המלחמה, הם היו ברחוב הסמוך, בדרך לאותו הבית. "קבענו לאכול צהריים אצל אמא", משחזר אליאור. "ואז התחילה האזעקה, וממש במהלך האזעקה היה הפיצוץ. בגלל זה אמא ורונית לא הספיקו להגיע לממ"ד. הילדים של רונית, לפי מה שהבנתי, רצו ישר למקלט. אחרי הפיצוץ לא הצלחנו להתקדם כמעט. היה עשן כבד, הכל קרס".
במשך כמה דקות, הם פשוט עמדו המומים. "אתה שומע את הבום ולא מבין מה קורה. מרוב ההרס והבלבול אני כבר לא זוכר הכול. אחרי כמה דקות הוציאו את אבא שלי ואת אח שלי, שהוא נכה, מהבית. רק בערב נתנו לנו להתקרב חזרה", אומר אליאור.
המידע על ההרוגים בעקבות הנפילה התחיל לזרום מיד אחרי הפיצוץ, אבל לא הגיע אליהם. "התחלנו לחפש אותן", מספר אליאור. "כולם כבר ידעו. החברים, כוחות החילוץ. כנראה זיהו אותן ולא רצו להגיד לנו. אני שואל כל הזמן איפה הן. שבוע וחצי לפני זה אמא נפגעה ברגל, היה לה קשה ללכת. ובכל זאת היא טיפלה באחי ובאבא שלי שהוא סיעודי. תמיד החזיקה את הבית".
תיעוד רחפן מזירת הפגיעה בבית שמש
(צילום: יחידת הרחפנים של איחוד הצלה)
על האחות רונית הם מדברים בהתרגשות. "רונית התנדבה באיחוד הצלה בשביל הבן שלה שהוא על הרצף האוטיסטי. זה היה החלום שלו שהיא תהיה חובשת. היא השקיעה, עשתה קורסים, התקדמה. באזעקה היה עליה תיק החובש והאפוד הכתום. היא יצאה איתו, מתוך מחשבה שאחרי האזעקה תעזור לאחרים. מצאו את הציוד שלה בתוך ההריסות, שרוף".
"היא הייתה אישה נדירה", מוסיף אליאור. "אמא לשלושה, אם חד-הורית, שנעזרה באמא המון. היא גידלה את הילדים במסירות, ובמקביל התנדבה בעוד עמותות. שבוע לפני האסון חילקה משלוחי מנות בבית חולים, על חשבונה. אישה של נתינה אינסופית. אני לא יודע מאיפה היו לה הכוחות".
האם שרה, מספר תומר, הייתה הגורם המלכד בבית. "אמא הייתה עמוד התווך שלנו. היא חיברה את כולם. תמיד נותנת, תמיד עם שפע. היית מגיע והשולחן היה מלא. בימי שישי הייתה מבשלת כאילו למאה איש, כשבמקביל היא עבדה וטיפלה באבא הסיעודי ובאחי הנכה. היא הגשימה את החלום שלה, הבית הזה, שנבנה רק לפני שנה וזכתה ליהנות ממנו פרק זמן קצר".
"נהגתי לזלזל בהנחיות. אנשים צריכים להבין, זה מציל חיים"
לצד האובדן, אליאור מדבר גם על הניסים. "אחי אדם נכה בכיסא גלגלים והיה בבית שלו בזמן הפגיעה, בתוך הממ"ד. החלון שלו נמצא כחמישה מטרים ממוקד ההרס. נפלה עליו רק ארונית עם ספרי תורה. הכבאים אמרו שזה נס שהממ"ד החזיק. הכבאים חילצו אותו מחלון אחר, כדי שלא יראה את אמא ורונית".
"אבא היה בבית", מוסיף אליאור. "אחרי המקלחת הוא לא מצא את הנעליים ואמר לאמא: 'תלכי, אני אבוא אחר כך'. ככה בעצם הוא נפרד ממנה. הוא נשאר בבית וניצל בנס. יצא רק עם שריטה קטנה ביד".
אבל הרגעים האחרונים של האם והאחות לא עוזבים אותם. "בשבת התחילה אזעקה, התקשרתי וגם עשינו שיחת וידיאו", משחזר אליאור. "צחקנו. רונית שאלה מה לקנות לפורים לילדים שלי. ואמא אמרה לי: 'אליאור כפרה עליך, יש אזעקה, הולכים למקלט'. אלו היו המילים האחרונות".
ותומר נזכר בבקשה שלהן ממנו: "במוצ"ש אמא ורונית התקשרו אליי וסיימו שתיהן באותן מילים, 'שמרו על עצמכם, ביי'. זה יישאר איתי". ביום ראשון עוד הספיקו להחליף הודעות קצרות. "רונית כתבה שהיא במקלט בסופר עם אמא. אמא כתבה 'נעשה סעודת פורים', ואחרי כמה שעות כבר כתבה 'נקווה שנצליח'".
לצד הכאב, מלווה אותם כל הזמן המוזיקה, שהם מנגנים בעבודה כתקליטנים. "כשהייתי ילד עבדתי כמלצר, ראיתי תקליטנים והבנתי שזה החלום שלי", מספר אליאור. "מגיל 15 עבדתי במועדונים. בעוד חודש אני בן 40. תומר נכנס לזה כמה שנים אחרי".
אבל ההחלטה להמשיך לנגן בחתונות לא הייתה פשוטה. "בימים של השבעה אתה לא יודע איפה אתה נמצא", הם מודים. "שאלנו רב. הוא אמר תמשיכו, זו העבודה שלכם".
"המוזיקה תמיד הייתה התרפיה שלנו", אומר תומר. "היה זוג שלא ויתר, וכמה ימים אחרי שקמנו מהשבעה כבר הגעתי לנגן בחתונה שלו".
ואליאור מסכם: "אמא הייתה האדם הכי שמח שהכרתי. אנחנו אנשים שמחים שאוהבים מוזיקה. החלטנו להמשיך – למען אמא ורונית". תומר: "למרות הכל עם ישראל חי. עטפו אותנו אנשים שאנחנו לא מכירים. אנחנו עם אחד".
מאז האסון, חשוב להם להעביר עוד מסר ברור. "אני נהגתי לזלזל בהנחיות", מודה אליאור. "במלחמה הקודמת הייתי נשאר בעמדה בזמן אזעקה. אחרי המקרה, כל מי שבא לשבעה אומר אותו דבר: פעם זלזלנו, היום אנחנו רצים למקלט. אנשים צריכים להבין – זה מציל חיים".
עכשיו הם מבטיחים לעטוף את ילדיה של רונית, שנותרו יתומים מאם: "אנחנו לא נעזוב אותם. נהיה שם בשבילם תמיד. זו הבטחה שהבטחנו לאמא ולרונית בהלוויה".
לצורך כך, וכדי לשקם את חיי יתר בני המשפחה, נפתח לאחרונה קמפיין גיוס המונים. "אבינו אדם סיעודי הזקוק לטיפול והשגחה, נותר ללא בית וללא המשענת המרכזית בחייו. בתוך הכאב הגדול אנחנו מנסים לאסוף את השברים ולבנות מחדש מציאות יציבה עבורו ועבור הילדים של רונית אחותנו ופונים לציבור בבקשה לסיוע".
לתרומות ניתן לכתוב בגוגל: גיוס המונים למשפחת אלימלך, או להעביר לחשבון בבנק דיסקונט שמספרו 0253513350, בסניף 167.
