במלחמה שמובלת על ידי שני מנהיגים שמשנים את המטרות, ההישגים, ובלי היסוס- גם את העובדות, קשה לציבור לעקוב ולגבש דיעה. למרות שעדיין לא הושג הסכם שיסגור את המלחמה ויש סיכוי שהיא תתלקח מחדש עוד שבועיים, אפשר כבר לאבחן כמה מופעים ותוצאות משמעותיים, גם בשדה הקרב, גם אל מול המטרות שהוגדרו בתחילה, וגם באשר ליחסי ארצות הברית וישראל.
לאחרונה היה משקל גדול בהחלטה לצאת לקרב, אבל מרגע שהתברר כי אפסו הסיכויים להפלת המשטר, הפכה משותף לקבלן פיצוצים כשהמשא ומתן מתנהל רחוק ממנה וההחלטות החשובות ביותר- מתי לסיים ובאילו תנאים מתקבלות בניגוד מוחלט לדעתה.
לצה"ל יש (שוב) הישגים טקטיים בעלי משמעות במערכה הזו, שביסודם ההשקעה העצומה של אמ"ן בחדירה ליעד האיראני בחמש השנים האחרונות, ותרגום הפירות שלה בידי חיל האוויר ליכולת להגיע ולהשמיד את המטרות.
אבל ההצלחות הללו, כמו בכל הפעמים הקודמות, לא יכולות למלא את החסר המדיני וְהָרִיק הַחֲזוֹנִי. כשמדובר באיראן - פעולות צה"ל הן משהו שרואים בטלוויזיה והתגמול מורגש בבית. בלבנון מדובר גם על עשרות אלפי הורים שלא ישנים בלילה כי הילדים נשלחו לשם - ולחלק מההורים, לא לגמרי ברור למה.
"לא ברור שנגמר, ומה שנגמר - לא ברור". סיכם איש מילואים, קצין בכיר מאוד בדימוס, שגויס בתחילת המלחמה לפני שנים רבות, כלומר קצת לפני 28 בפברואר השנה.
לא ברור שהמלחמה נגמרה כי על פניו מדובר רק על הפסקת אש מוגבלת זמנים לצרכי משא ומתן, הפסקת אש שמעליה לא רק תאריך התפוגה של עצמה, אלא גם, בזמנים חופפים, דחיית האולטימטום של טראמפ להשמיד את הציוויליזציה האיראנית. בפומבי איראן מעלה דרישות שייראו לעיניים ישראליות ואמריקניות מוטרפות, מקוממות, הזויות - למשל תשלום פיצויים אסטרונומיים שהיא תקבל (איראן בעיני עצמה לא צריכה לשלם פיצויים לאלפי המשפחות שאיבדו את יקיריהן בגללם או עבור שאר המעשים השטניים שהשלטון מעורב בהם) - לאיך היא רוצה לסיים את האירוע.
נתניהו: "זו תחנה בדרך להשגת היעדים"
(צילום: לע"מ)
אבל במגעים עם מדינות מתווכות האיראנים מדברים בלשון אחרת, ומציעים תנאים שיהיו בערך באותו קו כמו שהציעו בשיחות עם ארצות הברית בז'נבה, שפוצצו על ידי האמריקנים, שתקפו יומיים מאוחר יותר.
אם זה אכן מה שייחתם - לרבות דילול האורניום המועשר או שיגורו לרוסיה, צמצום בהעשרת האורניום, הבטחה איראנית להפסיק לתמוך בשלוחים (פרוקסי) ובונוס אישי מטעמו של מוג'תבא - פתיחת מצרי הורמוז לשיט חופשי, רבים יגידו: חצי צרה, עוד אפשר איכשהו לחיות עם זה.
אבל סיום כזה מעלה כמובן את השאלה: אז בשביל מה היה כל העניין אם בסופו חזרנו לנקודת ההתחלה - מה שהציעו לפני המלחמה והמצרים שהיו פתוחים עד המלחמה? איראן עשויה גם להסכים לתנאים הרבה יותר קשוחים עבורה, כמו העשרה של רק עד 3% מהאורניום ומשלוחה לרוסיה של כל גרם מעל 400 קילוגרם. "הלוואי", יגידו רבים, אבל אז גם ישאלו - אז בשביל מה שכנעה ישראל את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין המקורי של 2015, כי אלה בדיוק היו התנאים שם.
איראן הודיעה כבר לגורמי מודיעין וצבא בכירים מטעם המדינות המתווכות שעל שני התנאים שאותם לא הסכימה לקבל בז'נבה והובילו לפיצוץ, גם כעת אין על מה לדבר - לא תהיה אפס העשרה. כלומר, איראן לא תפרק את מה שנשאר לה ולא תחדול מלשקם את "מעגל הדלק הגרעיני", מערך העשרת האורניום. האיראנים רואים בכך, הם טוענים, עניין של גאווה לאומית וזכות טבעית שיש לכל מדינה ריבונית.
העניין השני: פירוק פרויקט הטילים, שבו ישראל רואה סכנה קיומית, או לפחות התחייבות איראנית להגביל את טווח הטילים שהיא מייצרת ל-500 ק"מ. האיראנים אומרים שאין על מה לדבר. הם הבינו שהטילים האלה הם במידה רבה הקלף היחיד שיש להם אל מול עוצמתה של ישראל ועוצמתו של חיל האוויר.
לא ברור אם ארצות הברית תסכים למינימום הזה, כי אז טראמפ יחטוף אש עצומה בציבור האמריקני, שמשוכנע בשיעורים הולכים וגדלים (הסקרים האחרונים על תמיכה בישראל הם הקשים ביותר והרעים ביותר בהיסטוריה) שהנשיא נפל קורבן למהתלה מתוחכמת של נתניהו ואנשיו, ואם טראמפ לא השיג יותר מהנשיא לשעבר ברק אובמה, או השיג את מה שהיה ברור שאפשר בלי המלחמה - כולל לפתוח את המצרים שהיו פתוחים ממילא, אז בשביל מה כל העניין?
לא ברור אם טראמפ יסכים, ולא ברור שאיראן בכלל תציע את המינימום הזה, ואולי תעלה דרישות חריפות משלה - וייתכן שזה יוביל לפיצוץ ואולי לחידוש המלחמה. אבל אם יסכימו האיראנים - האם ישראל - שאלו תוצאות המנציחות בדיוק את הבעיות שבגללן היא סברה שצריך לצאת למלחמה מלכתחילה - תוכל לפעול אחרת? אם תהיה עסקה, טראמפ ייתן את מילתו ויסגור עניין. הוא רוצה שקט וירידה של מחירי הנפט, וישראל תוכל להמשיך להילחם כארי שלא מציית להוראות המאמן?
כיסוח הדשא שנדחה - והתאמת המילים לטילים
המתרחש בלבנון הוא מקרה הבוחן המיידי והבוער ביותר: צה"ל התכונן למכה אגרסיבית בלבנון עוד בדצמבר, משהו שהוגדר בידי חלק מהגורמים בפיקוד הצפון כ"כיסוח דשא בחזקה". מאז מבצע "חיצי הצפון" בספטמבר 2024 והמכה הקשה שחיזבאללה חטף, פועל צה"ל נגד ארגון הטרור בעוצמה מדודה וברציפות. זו לא הייתה הפסקת אש אלא מטווח שבו צה"ל יורה וחיזבאללה המוכה והחבול לא רוצה לחטוף מכה חזקה יותר - ולכן בולע את הרוק ולא מגיב.
"המצב היה אופטימלי מבחינת ישראל", אומר גורם בפיקוד הצפון. "ספטמבר 24' השאיר אותם עם כוויות עמוקות, תרתי משמע - חלק בלי עיניים, חלק בלי אשכים, לצד חרדת ביצוע עמוקה. הבנו היטב שלא חיסלנו את חיזבאללה, ובצד השני נותר אויב פוטנטי עם לא מעט טילים, רקטות ונשק נ"מ מתקדם. מאידך, ראית את ההרתעה הישראלית פועלת הלכה למעשה מול אויב חבול ומוכה. היה צריך לעשות הכול כדי לשמר את המצב הזה. ואנחנו, עם היהירות שלנו, פשוט דפקנו הכול".
המכה של צה"ל נדחתה מדצמבר לינואר ומשם לפברואר בגלל המחאה באיראן. גורמים בצה"ל, בהתנגדות בכירים בחיל האוויר שחשבו שצריך להשקיע את כל המאמץ באיראן, חשבו שצריך להכות גם שם במקביל. בסוף הוחלט שלא ליזום את התקיפה אבל לשחרר את הקפיץ אם חיזבאללה יירה אפילו רוגטקה.
חיזבאללה "נכנע בקווץ'", כדברי הקצין, ללחץ האיראני לבוא לעזרת המדינה האחות האם. "בשביל מה השקענו בכם כל כך הרבה", אמר בכיר במשמרות המהפכה לראשי הארגון. הוא דרש לפעול באש כדי לפסק את צה"ל בין שני מאמצים. חיזבאללה, ככפאו שד, ירה שש רקטות לצפון ישראל.
תקיפה בביירות
הקפיץ השתחרר בעוצמה אדירה - ולא פחות חשוב - ראשי צה"ל אמרו כי הצבא לא יחדל "עד שיוסר האיום", כלומר עד שיפורק חיזבאללה מנשקו. לא ברור איזה תכנון עמד מאחורי ההבטחות הללו. לפרק את חיזבאללה מנשקו אפשר רק באחת משלוש דרכים: או שהארגון יעשה זאת מרצונו, ובהצלחה לכל מי שחושב שיש סיכוי לפתרון הזה; או שצבא לבנון בשליחות ממשלת לבנון יכפו זאת בכוח על הארגון.
זה גם מה שהבטיחו בביירות ב-2024, ומאז או בגלל חוסר רצון או בגלל חוסר יכולת - לא התחילו אפילו במימוש ההסכם. גורמי תיווך בין לאומיים העוסקים בטיפול בעניין אומרים כי הנשק והציוד שבידי צבא לבנון מגוחכים ממש למול הארסנל של חיזבאללה, וכי יידרשו שנים, עשרות מיליארדי דולרים, לצד תקציבים לחברה האזרחית השיעית, כדי בכלל להגיע ליעד של צבא עם יכולות ועדה שתהיה מוכנה להקיא מתוכה את המחבלים של חיזבאללה. מה שמשאיר את האפשרות השלישית - שישראל תכבוש את כל לבנון ותפרק את הארגון מנשקו.
האם זו הייתה הכוונה של מפקדי צה"ל והדרג המדיני ששר הביטחון שלו הבטיח כי "ממשלת לבנון, שהוליכה שולל ולא מילאה אחר התחייבותה לפרוק את החיזבאללה מנשקו, תשלם מחירים הולכים וגוברים בפגיעה בתשתיות ובאיבוד שטח – עד למילוי ההתחייבויות המרכזית של פריקת החיזבאללה מנשקו", כלומר מלחמה ללא הפסקה עד לפירוק הארגון, בדרך הזו דרך הענשת ממשלת לבנון?
מאוחר יותר צה"ל טען שבעצם היו שני שלבים, אחד מיידי, עד הליטני, ואחר, מתישהו, בו יפרקו את חיזבאללה מנשקו. זו תוספת מאוחרת, להתאים את המטרות למציאות ואת המילים לקצב שיגור הטילים. חשוב יותר- חיזבאללה הבין מדברי בכירי הצבא על הסרת האיום בדיוק את מה שהם אמרו - שזו מלחמת קיום לא רק עבור משטר האייתוללות בטהרן אלא גם עבורו, ואם מלחמת קיום, אז יאללה, הסתער ופתח באש מכל הכלים.
ספק אם כמה בכירים או מומחים בצה"ל ניבאו התנגשות כוללת עם חיזבאללה, ועוד אחת שמתרחשת באופן הזה ונמשכת כל כך הרבה זמן, ואם ראה - אז חמור יותר: מה הייתה המטרה שלה ואיך צה"ל התכוון שתסתיים. למרות שבצה"ל "מופתעים מרמת הלחימה הנמוכה של אנשי חיזבאללה", המלחמה עלתה עד כה בחייהם של 42 חיילים ואזרחים, לצידם נפצעו מאות חיילים ואזרחים וצפון המדינה שותק לשבועות ארוכים מירי חיזבאללה.
המלחמה חשפה כמה חולשות של צה"ל שעוד נמצאות בתחקור, ובעיקר - היא פוגגה את חרדת הביצוע של הארגון שכמו איראן, לא רק שרד, אלא הגיב מלחמה שערה, ומגלה שהשד אינו נורא כל כך. בעת הכרזת הפסקת האש היה צה"ל במהלכה של יצירת רצועת ביטחון בלבנון בכוונה להישאר שם, כאילו לא עשו זאת אין ספור פעמים ביובל השנים האחרונות, ורחוק מאוד מפירוק הארגון מנשקו.
פאודה בשלושה צירים
אתמול, בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, דיווחנו כאן כי הפסקת האש בת השבועיים, שעליה הוכרז זמן קצר קודם לכן, תכלול גם את לבנון. כך אמרו ל-ynet מקורות ביטחוניים בכירים, הבקיאים בפרטי הסדר הפסקת האש הזמנית שגובש בין איראן וארצות הברית. כחצי שעה לאחר מכן פרסם ראש ממשלת פקיסטן את פרטי ההסכם בין איראן וארצות הברית, שם נאמר במפורש כי הוא חל גם על חזית ישראל-חיזבאללה-לבנון.
צה"ל אומר כי לא קיבל, ולכן גם לא העביר במורד שרשרת הפקודות כל הוראה לנצירת האש לכוחות בשטח. בכל זאת, היה מוזר מעט לראות במהלך כל שעות היום, לפחות עד הערב, דווקא אתמול, שגם כוחות צה"ל בשטח (להבדיל ממטוסי ומסוקי תקיפה) וגם החיזבאללה, לפתע נוצרים את נשקם. אין הפסקת אש מתעקשים בישראל, אבל בשטח, לוחם מול מחבל, וכולם נוצרים.
כמה שעות לאחר הפרסום, כאן ובאיסלמאבאד, הודיעה לשכת ראש הממשלה שההסכם להפסקת אש לשבועיים בנוגע לאיראן מקובל עליה אך החלק הנוגע ללבנון - אינו מקובל. אז מה קרה פה? הרי ראש ממשלת פקיסטן לא היה מצייץ משהו שלא מקובל על שני הצדדים, האיראני והאמריקני. ארצות הברית העבירה-הכתיבה לישראל את נוסח ההסכם, ואז פתאום ממשלת נתניהו, שזו נקודה רגישה מאוד אצלה, הבטחת פירוק חיזבאללה מנשקו, מודיעה שבעצם לא.
מכאן התפוצצה פאודה בשלוש צירים. בישראל- שני הדרגים, הצבאי והפוליטי, עשו ועושים מאמץ עליון להוכיח כי אין הפסקת האש. אכן, הכוחות נוצרים אש וגם ארטילריה, אבל מטוסי צה"ל ירדו על מטרות ב"בתקיפה הגדולה ביותר שבוצעה לעבר התשתיות של ארגון הטרור חיזבאללה מתחילת מבצע "שאגת הארי", לפי דובר צה"ל, שבתוך חצי שעה שחרר 10 הודעות נלהבות על האירוע. אצל שר הביטחון כ"ץ זו כבר הייתה "המכה המרוכזת הגדולה ביותר שסופג החיזבאללה מאז מבצע הביפרים", וכמובן ברכות לנתניהו על שעמד על הפרדת הזירות.
הנשיא טראמפ, או לפחות אחד מאנשיו, צוטט בתקשורת כמי שמגבה את נתניהו, כאילו חיזבאללה לא היה חלק מההסכם. לעומת זאת, גם בפקיסטן, גם בלבנון וגם באיראן הודיעו שמדובר על הפרה חריפה של הסכם הפסקת האש, כך לפחות הם הבינו אותו, ואיראן איימה לפוצץ את העסקה כולה והודיעה שהיא סוגרת את המצרים. טראמפ יצטרך לעשות בקרוב בחירה לא פשוטה בין רצונות ישראל לבין רצונו בהסכם.
"ישראל גם תצטרך לבחור איך להיחלץ מתוך המלכוד אליו נקלעה", אומר גורם בכיר, "או שתפוצץ את ההסכם הכי חשוב בעולם כרגע או שתתקפל. לדעתי השני. הסבלנות האמריקנית להבנתי פוקעת. הם לא הבינו שנעשה משהו כל כך חריג. זה ברמה שיש מי שחושב שאנחנו מסכלים את ההסכם בכוונה".
באשר לאיראן, הבחירה שלו הייתה ברורה. ישראל הייתה בעלת ברית מרכזית בשדה הקרב אבל בכל הנוגע למשא ומתן - הוא ספר אותה לעיתים רחוקות, אם בכלל. המתווכות - מצרים, פקיסטן וטורקיה, ניהלו בשלושת השבועות האחרונים בעוצמה מוגברת ערוץ קשר בין ארצות הברית ואיראן, חלקו ישיר, חלקו באמצעות מתווכים. הערוץ היה קיים במתכונת כזו או אחרת מתחילת המלחמה, אבל הפך משמעותי ככל שהלחץ על הכלכלה העולמית גבר ומחירי הנפט נסקו ובנק המטרות הלך והתרוקן, כמו גם רזרבות המיירטים ובאין להם שובר שוויון, הגדיל את הרצון האמריקני בסיום ויציאה.
24 השעות האחרונות לאולטימטום של טראמפ היו מרוץ מטורף ומורט עצבים לרבים מהמשתתפים בניסיון למנוע פעולה אמריקנית מורחבת. הצצה אל מאחורי הקלעים של המשא ומתן שהבשיל שלשום להסכם על איך להגיע להסכם מגלים מאמץ גדול של איראן וארצות הברית לסגור את הסיפור, כל אחת ומניעיה, לצד מאמץ זהה הפוך של ישראל וחלק ממדינות המפרץ להשפיע בדיוק לכיוון ההפוך - ללכת עד הסוף, עד הפלת שלטון הרשע. אבל השאיפה היומרנית הזו, להפיכה שלטונית, היא גם זו שהתחילה את המערכה, וקריסתה המביכה יצרה את הבלבול הנורא בשתי המדינות בין מטרות אסטרטגיות והישגים טקטיים, ובין מה שהשליטים רוצים לשמוע, ואחר כך להשמיע, לבין הטילים שמתעופפים במציאות לעבר מדינות המפרץ וישראל.
המאמץ של ישראל וסעודיה לשכנע את טראמפ היה בעל משקל, אבל התרחש במעגל החיצוני, וזכה לתמיכה הולכת וקטנה מהגורמים הבכירים במעגל הפנימי, אלה שבכלל תמכו בו מלכתחילה. האחרים, אלה שהיו שקטים בעת התכנון למרות שהיו נגד אבל פחדו מזעמו של טראמפ, ואחרים, כמו סגן הנשיא ואנס שהתנגדו גם אז, כוננו ותיקפו את נתיבי המשא ומתן והשפיעו על הנשיא בסופו של דבר לקבל הסכם שבינתיים לפחות לא משיג אף אחת ממטרות המלחמה המקוריות, לא שלו, בטח לא של נתניהו.
היתוש המרוסק ממשיך לעקוץ
ישראל רצתה להכחיד את פרויקט הגרעין, להשמיד את פרויקט הטילים, ולהפיל את השלטון. עוד ידובר ויתוחקר ויסופר על מה הייתה התוכנית של המוסד להפיכת השלטון באיראן ומי אשם בכך שלא יצאה לפועל, לצד הבדיקה כיצד הוצגה וכיצד נתפסה במוחו של טראמפ.
לפי כתבת תחקיר שפורסמה ב"ניו יורק טיימס", בפגישה בבית לבן ב-11 בפברואר "מר נתניהו וצוותו שרטטו תנאים שהם הציגו כמצביעים על ניצחון כמעט ודאי: תוכנית הטילים הבליסטיים של איראן תוכל להיהרס תוך שבועות ספורים; המשטר ייחלש כל כך שהוא לא יוכל לחנוק את מצרי הורמוז; והסבירות שאיראן תנחית מהלומות נגד אינטרסים אמריקניים במדינות שכנות הוערכה כמינימלית. חוץ מזה, המודיעין של המוסד הצביע על כך שהפגנות רחוב בתוך איראן יתחילו שוב - ועם הדחיפה של סוכנות הביון הישראלית שעוזרת לעורר מהומות ומרד - קמפיין הפצצות אינטנסיבי יוכל לטפח את התנאים עבור האופוזיציה האיראנית להפיל את המשטר".
כשראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, העלה בפני את טראמפ את הקושי העצום באבטחת מצרי הורמוז ואת הסיכונים של חסימתם על ידי איראן, טראמפ "פסל את האפשרות הזו תחת ההנחה שהמשטר ייכנע לפני שיגיע לכך. הנשיא נראה כמי שחושב שזו תהיה מלחמה מהירה מאוד".
כל זה, וכרגע לא משנה אם באשמת הבנת הנשמע של צד אחד או יכולת הביצוע של מה שהושמע, יצר ציפיות גבוהות, וככל שהן נכזבו, כך התרחקה ישראל משולחן קבלת ההחלטות. נתניהו הבטיח כי הסיר את איום הגרעין והטילים עוד ביוני. זה היה שקר, וגם היומרה להסיר אותו כעת התבררה מהר מאוד כחסרת סיכוי.
זה ההבדל בין מילים וטילים. הראשונות לא עולות כסף. השניים - עולים בדם. היטיב להדגים את ההבדל יעקב ברדוגו, אולי האיש הקרוב ביותר לנתניהו, אדם שאפשר לסמוך עליו כי הוא מדבר ישר מפי הגבורה ואומר לאומה את מה שמשקף את דעתו של הבוס, או לפחות את מה שהבוס רוצה שהאומה תחשוב. ב-29 במרץ ברדוגו ניתח את המצב כך: "ישראל הענקית, ישראל הגדולה, ישראל שיצאה מבירה עמיקתא לאיגרא רמא. ישראל של אין אסד בסוריה; חיזבאללה, כמה שלא יגידו , לא מאיים עלינו קיומית, והוא יתוש שמציק לנו אבל יתוש שאנחנו נרסק אותו".
"איראן בלי טילים בליסטיים", המשיך ברדוגו, "בלי תוכנית גרעין, עם מפעלים וכלכלה רמוסה; ישראל במקום נאט"ו עם ארה״ב; דונלד טראמפ יד ביד עם ראש הממשלה נתניהו; נתניהו אסטרטג יחד עם דונלד טראמפ שמעצבים את העולם, לא רק את המזרח התיכון. סעודיה, אומר להם הנשיא האמריקהי, לכו, אמרתם ככה, אמרתם ככה, לכו לעשות את הסכמי אברהם; קטאר נזרקת מתחת לגלגלי האוטובוס של העולם, קטאר שבעזרת השם בסוף המלחמה תיכבש; ובסופו של יום ישראל מנצחת בענק למרות כל ההחלשות, ואנחנו ביום ה-31, ואנחנו עם עוד עשרה ימים, ואנחנו עם הצלחות אדירות".
ביום שלמחרת נהרגו ארבעה חיילי צה"ל בלבנון ורבים נפצעו. האם גם הם ובני המשפחות המיוסרים שלהם חשבו שמדובר על "יתוש"? ומה עם תושבי הצפון שתחת ההבטחה של נתניהו כי הוסר האיום של חיזבאללה בספטמבר 2024 חזרו לגור שם ואכלו מטחים כל דקה - איך הם זורמים עם ההגדרה הזו על יתושים או עם ההבטחה שתיכף מרסקים אותם?
ואשר לתושבי המדינה ששומעים את דבר המלך ומבינים שהדבר הזה שדופק להם את שגרת החיים ושלוות הקיום כבר שישה שבועות, שמריץ אותם למקלטים, מתפוצץ מעליהם בשמיים ולעיתים בשכונה, הוא כנראה קולות שהם שומעים בתוך הראש, כי ברדוגו אמר שלאיראן אין טילים בליסטיים.
ואיך ירגישו הצנטריפוגות שמוסלקות במאות, ולפי גרסה אחת, מעל אלף, בשורת בונקרים, סליקים ומחבואים ברחבי איראן, כשהן שומעות שברדוגו העליב אותן ואמר שהן לא קיימות כלל כי לאיראן אין תוכנית גרעין, שלא לדבר על 430 ק"ג אורניום מועשר ל60% ולמעלה מטונה ל-20% שאי שם במעבה האדמה בוודאי חשים חוסר ביטחון, עכשיו שברדוגו הרגיע שהם זה לא מה שנדמה שהם.
לאיראן אולי אין פרויקט גרעין בהגדרות של ברדוגו, או "אין להם העשרה" כפי שנתניהו עצמו אמר, אבל יש להם יכולת להרכיב במהרה ובחשאיות 11 פצצות גרעין בדומה לזו שהוטלה על הירושימה.
וטראמפ, כמו קיקרו שלא ידע שהוא מדבר פרוזה, כנראה שכח שנתניהו מסייע לו לעצב לא רק את המזרח התיכון, ולכן לא עדכן אותו ברוב נפתולי העליות והירידות של המשא ומתן, משאיר לנתניהו ולשאר הצמרת לנסות ולהבין מה בדיוק קורה שם, באותם אמצעים בהם משתמשים בדרך כלל כדי לדעת איפה נמצא פלוני כדי להרוג אותו או מתקן טילים כדי להשמיד אותו.
נתניהו ניסה לשכנע את טראמפ להמשיך, שהשמדת תשתיות התעשייה הכימית ומתקני הנפט יביאו את איראן על הברכיים להיכנע ורק לבקש את רחמים וחסדיו של מנהיג העולם החופשי , אבל מנגד היו שם גם אנשים, ואנס בראשם, שהזהירו את טראמפ לא ליפול שוב להבטחות השווא הללו.
פורסם לראשונה: 23:03, 08.04.26
