כשפרופ' עדה יונת זכתה בפרס הנובל, הייתי בכיתה ג׳. אולי נתקלתי בזמנו בידיעה על כך, את זה אני כבר לא זוכר, אבל בוודאי שלא ידעתי את סדר הגודל של האירוע. גם לא ידעתי מהי משמעות פענוח מבנה הריבוזום או בכלל על קיום הריבוזום עצמו. אבל למרות זאת, משהו נצרב בתודעה - וכנראה גם לדור שלם. עד שהגעתי לחטיבת הביניים, כבר הפכה יונת לדמות שעומדת בפני עצמה, לסמל לחוכמה. "מאיפה לי לדעת, מה אני עדה יונת?", היה נאמר לפעמים, כששמה הפך למטבע לשון שקול לאיינשטיין. בתיכון, כבר למדנו בשיעורי ביולוגיה על מבנה הריבוזום בזכותה. שנה אחרי שסיימתי, נקראה המעבדה בבית הספר על שמה.
עדה יונת
(צילום: Micheline Pelletier/Corbis)
במובן הזה, יונת הייתה יחודית במיוחד בנוף של המדע הישראלי. לצד הישגיה הכבירים, היא הפכה מבלי שניסתה גם להיות אייקון פופולרי. אך לא אייקון במובן המוזיל של המילה, אלא בדיוק להפך. אייקון שמצליח להנגיש את המדע לצעירים, ובעיקר לצעירות. כזה שהתגלית שלו כה בסיסית להבנת התא, אך גם כה גאונית ומורכבת באותו הזמן. אייקון שלומדים עליו ועל התגליות שלו כבר בשלבים הראשונים במסע להבנת עולם החי.
ויונת הכירה בערך הזה. היא ניצלה את הכוח שצברה כדי לקדם את המדע בארץ בכל הזדמנות שיכלה, בזמן שלא נטשה את המחקר שלה במכון ויצמן ושמרה על פעילות המעבדה שלה גם הרבה אחרי גיל הפרישה המקובל. אבל היא אפילו לא הייתה צריכה לדבר הרבה על החשיבות של השתלבות נשים במדע או על החשיבות של הנסיון לאתגר את גבולות הידע האנושי. היא פשוט עשתה את זה בעצם היותה, בחדות המחשבה שלה ועם המבט הטוב.
אחרי שגדלתי על דמותה, הופתעתי לגלות בפעם הראשונה שראיינתי אותה עד כמה היא צנועה וקפדנית. גם אחרי אינספור ריאיונות, היא הקפידה שלא להתייחס לשום נושא שחורג במעט מתחום מומחיותה או ידיעתה המוחלטת. בו בזמן, להפתעתי, היא התעניינה, שאלה על חווית לימודי המדעים בתיכון ובאוניברסיטה עבור צעירים ובעיקר הייתה בת אדם, גם ממעמדה כפרופסורית בכירה שזכתה בפרס נובל.
שי פרידמןבמובן הזה, אם פענוח מבנה הריבוזום הוא תרומה משמעותית לאנושיות, יונת העניקה תרומה לא פחותה לישראליות - היכולת לחלום. לא צריך להסביר מדוע יונת היא התגלמות החלום הציוני. מהילדות דלת האמצעים בירושלים ועד לשטוקהולם, היא הוכיחה את זה בכל צעד. ובכל זאת, במבט לאחור אני מבין שוב עד כמה לא שגרתית הייתה הגחתה של דמותה של יונת לעולם הצעירים, מעולם האקדמיה המרוחק לכיתות בתי הספר.
היכולת המדעית שלה להעז ולחקור כנגד כל הקולות הביקורתיים, תורגמה לקריאה להעז באופן כללי. אבל זו לא הייתה רק קריאה לעשות זאת, אלא גם הוכחה שזה אפשרי וגם תזכורת למה אנחנו רוצים להיות. בפעם אחרת, שאלתי אותה איזו עצה יש לה לבחירת תחום לימודים. היא הסכימה לתת רק אחת, שאני חושב שמתמצתת יותר מכל את יונת ואת צוואתה לדורות הבאים בארץ: "ללכת בעקבות חוש הסקרנות".
