ב- 29.8.24 הנורא מכל קרה. איבדתי את אחי הגדול, איבדתי את אלמוג. מאז אותו יום מעבר לגעגוע והכאב שמלווים אותי, מלווה אותי גם תחושת תסכול שנובעת מסיבה אחת פשוטה, אני לא מצליחה להסביר במילים מי היה אלמוג.
כבר במהלך השבעה מצאתי את עצמי מנסה בכל כוחי להסביר לאנשים איזה אדם איבדנו, ניסיתי לגרום לאחרים להבין שהאבדה הזו היא לא רק שלי ושל משפחתי, היא של כולנו כעם וכאנושות. איבדנו מלאך שהתהלך בינינו ודאג להפוך את העולם הזה לטוב יותר.
אבל מילים לא מספיקות והיום אני ומשפחתי פועלים בכל דרך אפשרית להמשיך להאיר את העולם באור של אלמוג ולהשאיר אותו בזיכרון של כולנו, כי כל עוד זוכרים אותו הוא חי.
פתחנו עמותה שנקראת "אין טוב מלהיות טוב" לזכרו הפועלת במספר דרכים:
- הקמת שדה חקלאי בנגב שעתיד להפוך להתיישבות, כיוון שאלמוג חלם להתיישב בנגב או בגליל.
- הקמת בית חם לנוער בסיכון.
- העברת סדרת חינוך על ערכיו של אלמוג במכינות קדם צבאיות.
דרך נוספת בה בחרנו להנציח את אלמוג היא הפצת הסטיקר שלו.
בימים בהם אלמוג היה חטוף הייתי חולפת ברחוב ורואה המון סטיקרים של נופלים. תמיד הייתי עוצרת וקוראת, מנסה להכיר ולזכור כמה שיותר לעומק את הגיבורים שאיבדנו.
בתוך ליבי התפללתי שאת אלמוג אראה בחיים ולא במדבקה, אך הגורל רצה אחרת והחיוך היפה שלו נסוך על מדבקה אחת עם משפט אחד שילווה אותי לכל החיים -"אין טוב מלהיות טוב".
הסטיקר הזה הפך להיות חלק ממני, סימן סימבולי לכך שאלמוג תמיד איתי, מלווה אותי בכל צעד שאני עושה, צופה בי ומחייך.
לפני מספר חודשים יצאתי לטיול במזרח בעקבותיו של אלמוג. ביקרתי במקומות בהם היה והדבקתי את הסטיקר שלו בכל יעד שאליו הגעתי.
המקומיים באותם אזורים זכרו את אלמוג, כאבו והתרגשו יחד איתי. הם הבטיחו לי שאת המדבקה הזאת הם לא יורידו ושכיום כל מי שיגיע לשם ידע מי המלאך שדרך פה לפניהם.
אסיים ואגיד שכנראה לעולם לא אצליח לסכם את אלמוג במילים אבל לפחות אדאג שלא ישכחו אותו, כפי שנעם חורב כתב בטקסט שלו "איך כותבים אדם":
"עכשיו אתה מותר לזיכרונו של כל אדם
ואולי זה מיותר
לכתוב אותך בדם
השכחה היא הדבר היחיד
שמפחיד.
מי שלא הכיר אותך, הפסיד".
אז אלמוג, אכן מי שלא הכיר אותך הפסיד ואני מפחדת שאנשים ישכחו, לכן אבקש מכל מי שקורא את זה עכשיו, אל תשכחו את אלמוג, אל תשכחו את מי שאיבדנו.
תזכרו אותם וכך תשאירו אותם חיים.
