במדינת הגמדים רעש מהומה, מרדכי דוד שוב יוצא למלחמה: להטריד עוד פוליטיקאי או איש ציבור מהשמאל, ניצול שואה בן 90 או ראש ממשלה ורמטכ"ל לשעבר בן 83. מה זה חשוב. עבריין עלוב שהשתמט מהצבא חוסם את הרמטכ"ל לשעבר והקצין הכי מעוטר בצה"ל. במקום להיגעל או להזדעזע, מחנה שלם מתייחס אליו כאל גיבור תרבות. "הוא מציב בפניכם מראה", הם חוזרים ואומרים, ומייד מתחילים להשוות לחסימות שעשו במחאה - מבלי שהם רואים את ההבדל. הרי זה עבריין שנשלח על ידי הממשלה ומפלגת השלטון, ואלה יצאו למחאה לגיטימית נגד הממשלה. אם ביצעו עבירות על החוק צריך היה לעצור אותם, אבל לנרמל את זה? בשום פנים ואופן. אין כאן שום מקום לוואטאבאוטיזם שמנופפים פרשני הימין. חבורת עבריינים שחוסמת חניות ורודפת עיתונאים ופוליטיקאים הם לא גיבורי תרבות בשום מדינה. תתביישו.
אבל קורה כאן משהו הרבה יותר חמור, ונראה שאיש לא שם לב אליו: חזרנו ל-6 באוקטובר, ובגדול. המצב היום במדינה גרוע מהמצב ששרר כאן אז: פילוג, אווירה של מלחמת אחים, שנאה, אלימות משתוללת, משטרה שכבר מזמן הפכה לפוליטית ומפעילה אכיפה בררנית. ככל שהפוליטיקאים יותר מטורללים ויותר מסיתים ומפלגים – כך הם זוכים ליותר תמיכה בתקשורת ובפריימריז. כל פוליטיקאי בליכוד יודע שאם לא יתנהג לפחות כמו טלי גוטליב, אין לו סיכוי להתברג בעשירייה הראשונה. זה מה שדורשים חברי המרכז.
והמערכת הפוליטית מתגלה במלוא עליבותה. האופוזיציה בישראל מפולגת ולא מסוגלת אפילו להתאחד מאחורי אדם אחד - כל אחד מושך לכיוון שלו, והסיכוי לשינוי שלטוני הולך ונמוג. נתניהו צריך לחכך את ידיו בהנאה. מה שהיה הוא שיהיה.
אין היום מבוגר אחראי. אין מישהו שיקום ויצעק לכולם: משוגעים, רדו מהגג. הקריאה של הנשיא כבר נשמעת בחלל ריק - גם הוא איבד את יכולתו לאחד את העם, כשכולם מסתכלים מה יחליט בשאלת החנינה לנתניהו. ואם למישהו היו ציפיות בכנסת ביום חגה, ט"ו בשבט – הוא התבדה. היו"ר "המאחד" החרים את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, ובמכוון לא הזמין אותו. האופוזיציה מיד הודיעה שתדיר את רגליה, והנשיא מצא תירוץ לא להגיע ב"אילוצי לו"ז" (כאילו שמישהו באמת מאמין לזה).
מול מה שקורה כאן בימים אלה צריך אופוזיציה לוחמנית שתוריד את הכפפות. מול חוק ההשתמטות והחוקים האנטי-דמוקרטים שהממשלה מעבירה צריך להיאבק בכל הכוח. ומה שמדהים זה שממול יש אופוזיציה מבולבלת שיכלה לעשות מזה מטעמים. נתניהו פשוט משחק מול שער ריק.
דומה שכולנו השתגענו: זה הזמן לריבים האלה? זה הזמן לפילוג? זה הזמן להודעות של מפלגת השלטון על ה"דיפ-סטייט", כאילו נתניהו לא ראש ממשלה כבר 19 שנה? אם אכן יש פה דיפ-סטייט, אז הכשלון הוא של נתניהו שלא הצליח לטפל בו. אבל השילוב של מרדכי דוד וקמפיין הדיפ-סטייט שילווה אותנו מעתה ועד ליום הבחירות הבא הוא התמצית של כל הסיפור הישראלי: ראש ממשלה שלא מוכן לוותר על הגה השלטון ויעשה הכל, אבל הכל, כדי להישאר בתפקיד.
בינתיים, השלטון החליט לחסל את האמת, את העובדות. הכל כשר - והשחיתות חוגגת. ה-AI משתלט על התעמולה הפוליטית
ובינתיים, השלטון החליט לחסל את האמת, את העובדות. הכל כשר - והשחיתות חוגגת. ה-AI משתלט על התעמולה הפוליטית - למשל בתמונה מפוברקת של יאיר לפיד ונפתלי בנט בכנס ראשי המפלגות הערביות. מפלגתו של בנט הגישה תלונה במשטרה, אבל אפשר להיות רגועים - שום דבר לא יקרה. חקירה לא תיפתח. המשטרה כבר נפלה ועובדת בשירות השלטון.
לא פלא שמול הכאוס הזה, אנשים כבר לא יודעים מה לחשוב על מה שקורה. שיחקו להם בראש כדי שיהיו מבולבלים. בדיוק בשביל זה נולד הוואטאבאוטיזם: אם המחאה הפגינה מול השר וסרלאוף והבת שלו – אז מרדכי דוד הוא כשר, ואפילו גיבור תרבות. ועל הכל מנצח אדם אחד: בנימין נתניהו. הוא ניזון מהכאוס הזה. ככל שיהיה יותר כאוס, כך גובר הסיכוי שהמשפט שלו ייעצר.
איתמר אייכנרצילום: משה מזרחיועוד לא הזכרנו את הבחירות המממשות ובאות, שיקחו אותנו לנקודת רתיחה. הכתובת לפני הרצח הפוליטי הבא על הקיר. אסור להגיע לבחירות במצב כזה. איך אתם לא מתביישים להגביר את הפילוג בשעה שאנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמה אכזרית עם איראן?זה הזמן לאחדות, זה הזמן למילים מנחמות, זה הזמן לדוגמא אישית - לא לשיטנה ופלגנות.
