על פי החוקה האמריקאית, נשיא הסנאט הוא זה המאשר את תוצאות הבחירות, מנהל את ספירת האלקטורים ומכריז רשמית על הנשיא הבא. נשיא הסנאט, נזכיר, הוא סגן נשיא ארצות הברית - שכמו שאר תפקידיו, מדובר בתפקיד טקסי בעיקרו. אבל מכיון שמדובר בפוליטיקאים, שנושאים את עיניהם למשרה הרמה הבאה, לעתים קרובות מאוד סגן הנשיא מבקש להיבחר לאחר תקופת כהונת הנשיא שהוא סגנו. ומכיון שבארצות הברית בדרך כלל יש מטוטלת בין המפלגות, קורה לא פעם שהוא מנוצח בבחירות – וכך הוא זה שמכריז על ניצחונו הרשמי של יריבו. רגע משפיל, תודו. לעתים גם שובר לב – חישבו על ניקסון המכריז על ניצחונו של קנדי כשהוא יודע שאם כמה עשרות אלפי מצביעים באילינוי וטקסס היו מצביעים הפוך הוא היה הנשיא. או על אל גור המכריז על ניצחונו של ג'ורג' בוש הבן בזכות כמה מאות מצביעים הפלורידה – והחלטת בית המשפט העליון להפסיק את הספירה. וכעת, קמלה האריס, המכריזה על שובו של טראמפ.
וטראמפ חוזר, כמו טראמפ. בעצם, כמו טראמפ בגרסה המשוכללת יותר של טראמפ
וטראמפ חוזר, כמו טראמפ. בעצם, כמו טראמפ בגרסה המשוכללת יותר של טראמפ. וגם הגירסה הראשונה, תקופת הכהונה הראשונה הייתה סוערת, נאמר בעדינות.
מסורת אמריקנית קובעת שיש רק ממשל אחד. כלומר, עד רגע השבעתו טראמפ ואנשיו לא אמורים לעסוק במדיניות חוץ. זו לא המסורת הראשונה ולא האחרונה שטראמפ מתעלם ממנה – וכדרכו מפעם, באמצעות ציוצים ברשתות חברתיות, מסיבות עיתונאים במאר א-לאגו וסתם הטרלות.
שיקום הגאון שצפה שהאיומים הראשונים של נשיא ארצות הברית, המדינות הראשונות שהוא מנסה להכפיף לרצונה של אמריקה, לא יהיו, נניח, סין או רוסיה, או אף אוקראינה - אלא דנמרק, קנדה ופנמה. (נכון, יש גם איום על חמאס, שאיננו מדינה).
האם יש היגיון? או שאלה גחמות של נשיא הידוע בגחמנותו? יש הוכחות לכאורה לשני הכיוונים.
למה? כי ארצות הברית רוצה
בואו נתחיל בטיעון לטובת ההיגיון. חלק קריטי מהמאבק הגלובלי-אסטרטגי כעת הוא על נתיבי ים קריטיים וכמובן מחצבים קריטיים. והמאבק הגדול הבא, בעצם כבר כעת ומזה זמן, הוא על האזור הארקטי. זוכרים שהקוטב הצפוני, הקרחונים, אינם על יבשה, כמו אנטארקטיקה אלא על מים? ובגלל משבר האקלים הקרח הולך ונמס? המשמעות היא חשיבות קריטית לנתיב הצפוני-מזרחי מאירופה לאסיה, הצמוד לרוסיה, והנתיב הצפוני-מערבי, הצמוד לקנדה, שיקצרו את הדרך מאסיה לאירופה, מאסיה לאמריקה הצפונית. וכמובן כל המחצבים הנמצאים מתחת למים האלה – ובגרינלנד. על כן, מסביר טראמפ, ארצות הברית רוצה את קנדה כמדינה ה-51, והוא מפרסם מפה ובה ארצות ההברית וקנדה כבר מדינה אחת... ובעיקר גרינלנד. הוא דורש שדנמרק – גרינלנד היא אוטונומיה דנית – תעביר את גרינלנד לשליטת ארצות הברית. באיזה נימוק? הנימוק הוא שארצות הברית צריכה אותה לצורך הגנה, על ארצות הברית ועל גרינלנד.
1 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ פרסם תמונה של קנדה כחלק מארה"ב
(צילום: SCOTT OLSON / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
ופנמה? אותו היגיון, עטוף בכלכלה: ארצות הברית הקימה את התעלה בראשית המאה ה-20 בתרגיל אימפריאליסטי נפלא בהתאם לרוח הזמן – הנשיא הדגול טדי רוזוולט נתן גיבוי לקבוצת בדלנים שהכריזה על מדינה עצמאית, פנמה – עד אז האזור היה חלק מקולומביה - ואז ושינגטון הכירה במדינה החדשה שנתנה לארצות הברית אישור לחצוב תעלה שהייתה לשטח אמריקני לנצח. לימים הנשיאים פורד וקרטר השיבו את השטח לפנמה. כעת טראמפ זועם על שפנמה - לטענתו - מנצלת את ארצות הברית והתעלה היא אכן אזור אסטרטגי והוא דורש גם אותה.
וכדאי לזכור שארצות הברית התפשטה בכוח הנשק, "היעוד הגלוי לעין" והכסף – עסקת לואיזיאנה, רכישת אלסקה – אחרי ניצחונות במלחמות וכפיית העסקה מספרד וממקסיקו. וזה מה שטראמפ מציע – עסקאות.
ואולי בכלל הוא רוצה לזעזע את העולם
עד כאן ההיגיון האסטרטגי, ואולי הכלכלי. אבל אנחנו כבר לא במאה ה-19. נכון, יאמרו – האם זה מרתיע את פוטין, למשל, הכובש את אוקראינה בדיוק מטעמים של החזק מחליט, ואוקראינה קריטית לביטחונה של רוסיה וחשובה בגלל אוצרות הטבע שלה? אמור להיות ברור לטראמפ שהשתלטות כוחנית – וארצות הברית בהחלט יכולה לעשות זאת צבאית - על שטח השייך לבת ברית בנאט"ו, השייך למדינה עצמאית באמריקה הלטינית, יחולל זעזוע אדיר בקרב בנות בריתה של ארצות הברית. ואולי זו הכוונה. לך דע. אחרי הכל ההתחייבות שלו היא להפוך את אמריקה – לא את המערב – לגדולה שוב.
וייתכן שהכל הטרלה. או אמירת דבר שערורייתי כדי להתפשר על משהו סביר יותר. למשל, לקבל את כניעת קנדה בנושא מכסים
וייתכן שהכל הטרלה. או אמירת דבר שערורייתי כדי להתפשר על משהו סביר יותר. למשל, לקבל את כניעת קנדה בנושא מכסים. למשל, להתחיל במלחמת סחר מול האיחוד האירופי. אחרת איך נסביר את ההיגיון שבו נשיא ארצות הברית הנכנס מקדיש זמן ומחשבה לנושא שינוי שמו של מפרץ מקסיקו למפרץ אמריקה? מזכיר קצת את המאבק הסעודי לשינוי שם המפרץ הפרסי למפרץ הערבי. וכנראה יסתיים באותה מידת הצלחה.
הנשיא – המפקד העליון של הכוחות המזויינים האמריקנים, נזכיר - יכול עוד החודש לשלוח כוחות לכבוש את גרינלנד. זה יהיה ללא שפיכות דמים. אבל הלקח לעולם כולו יהיה שטראמפ הוא תמונת המראה של פוטין. ואם אנחנו חוזרים לעולם של אינטרסים טהורים, שבו המעצמות קובעות הכל ולמדינות הקטנות אין שום אמירה, לעולם של אזורי השפעה – אז כן, לארצות הברית תהיה גרינלנד ותעלת פנמה, אולי. אבל לרוסיה על פי אותו היגיון קר תהיה אוקראינה, ואחריה מזרח אירופה, ולסין תהיה טייוואן. וארצות הברית, המדינה שלעתים התעלמה בציניות מהערכים שחרתה על דגלה, לא תוכל עוד לומר שהיא מובילה את הדמוקרטיה, את זכויות האדם, נאבקת ברודנויות. לא בתום לב.
כרגע אנחנו בשלב ההצהרות. השערורייתיות. אולי הכל הצגה. אולי. בקרוב מאוד נדע.
