הם הולכים ונעלמים: הפסיכולוגית והסופרת ד"ר אדית אווה אגר, ששרדה את אושוויץ, הלכה לעולמה ביום שני האחרון, בגיל 99. היא שכלה בשואה את כל משפחתה פרט לאחיותיה מגדה וקלרה, והפכה את סיפור חייה למסע של ריפוי, חירות ואנושיות.
אדית שילבה זיכרונות אישיים ותובנות עמוקות על נפש האדם בספרים שכתבה - "הבחירה", "המתנה" ו"הבלרינה מאושוויץ" - ופירטה במילותיה על היכולת לבחור בחיים גם אחרי שבר עמוק. בכתיבתה ובדרכה הטיפולית הזכירה שוב ושוב שאיננו יכולים לשנות את מה שקרה לנו, אך תמיד בידינו לבחור כיצד נחיה מכאן והלאה. כנגד כל הסיכויים היא בחרה לבנות חיים של משמעות, חמלה ותקווה.
היא הייתה רקדנית, ובגיל 16 הושלכה עם משפחתה אל קרון הרכבת - בדרך לאושוויץ. שעות לאחר שהוריה נספו בתאי הגזים הכריח אותה ד"ר מנגלה לרקוד בפניו. אדית הייתה אז אסירה צעירה ויתומה טרייה, והיא רקדה כדי לשעשע את ד"ר מנגלה, וכדי להציל את עצמה. היא רקדה מול האיש האיום לצלילי "הדנובה הכחולה". בספרה האוטוביוגרפי "הבחירה" תיארה כיצד ברגע ההוא נפלה עליה תובנה מטלטלת ומנחמת כאחת: "מנגלה עלוב ונקלה ממני. אני חופשייה ברוחי, והוא לעולם לא יכול להיות חופשי. הוא תמיד יצטרך לחיות עם מה שעשה. הוא אסיר יותר ממני".
אדית ואחיותיה היו כאמור היחידות ששרדו את הזוועות של אושוויץ מכלל בני משפחתן. שנים רבות לאחר מכן סיפרה אדית כי אמנם שרדה את מחנה ההשמדה, אך זה היה רק השלב הראשון במסע אל החופש. לא פעם אמרה בראיונות כי במשך עשרות שנים היא נשארה אסירה של העבר.
הייתה לה קריירה ענפה, שבמהלכה לימדה והרצתה, גם בהרצאות טד, ואף טיפלה באנשים ובזוגות. היא טיפלה גם בפצועי מלחמה ובנפגעי טראומה פיזית, והכשירה מאות מטפלים בשיטתה.
רויטל יכין קרקובסקי, מנכ"לית מצעד החיים בישראל, אמרה ל-ynet כי "בשבוע האחרון, ובסמיכות ליום השואה, נפרדנו משלושה שורדי שואה בקנדה, בארצות הברית ובישראל. כל אחד מהם עולם ומלואו, עם סיפור חיים מעורר השראה. הכאב עצום, וההכרה מתחדדת שהזמן שלנו עם שורדי השואה מוגבל. זיכרון השואה הוא בנפשם. נותרו לנו מעט שנים להקשיב להם, לחבק אותם, לצעוד איתם ולוודא שהסיפור שלהם ממשיך לחיות דרכנו. כל מפגש כזה הוא מתנה, וכל רגע הוא קדוש".
