סגן משנה תומר בסטקר ז"ל, קצין לוגיסטיקה מצטיין, התעקש לשרת בגזרת עזה כדי להגן על המושב שבו גדל. תשע שנים אחרי שנפל, אמו ננסי סיפרה על ההתמודדות הקשה שגברה מאז תחילת המלחמה, ואמרה כי "כל פעם כשיש עוד ועוד נופלים, זה ריסק אותנו והחזיר אותנו אחורה לאותו יום. תמיד התפללתי שלא יהיו עוד קברים לידו, ואז נועה פרייס התצפיתנית שנרצחה נטמנה ליד תומר והייתי בלוויה שלה. זה היה רגע קשה שפירק אותי".
ננסי שיתפה כי "תומר היה ילד מאוד חרוץ, חכם, שהגיע להישגים מאוד גבוהים בלימודים ובכל מה שעסק בו. הוא היה ילד שמאוד אהב לעזור ולהתנדב. הוא עשה בגרות טכנולוגית עם ממוצע מאוד גבוה בציונים והספיק לעשות פסיכומטרי והתכונן ללמוד כימיה באוניברסיטה. הוא היה ילד מצחיק עם חוש הומור וכל הזמן היו סביבו אנשים וחברים גם בצבא וגם בבית הספר. חוש ההומור שלו הדביק את כולם".
היא תיארה את הקשר הקרוב והמיוחד שלה עם בנה, והוסיפה: "אנחנו משפחה מאוד מגובשת ומלוכדת ומדברים על הכול. הוא התאהב פעם במישהי ואז הוא אמר ׳אמא התאהבתי במישהי׳. אפילו על דברים כאלה דיברנו. הוא סיפר על מה שהציק לו לטובה ולרעה. הכול היה בשיח מאוד פתוח מולי והיינו מאוד מחוברים. כל פעם כשהיה חוזר מאוחר הביתה, הוא היה בא אליי, נותן לי נשיקות ואומר: אני בבית, לילה טוב׳ והולך לישון".
תומר, בן 20 בנופלו, שירת כעוזר קצין לוגיסטיקה חטיבתי באוגדת עזה ונפל ב-16.2.2017 בעת מילוי תפקידו. "הוא אמר 'אני הולך לאוגדה בגלל שתרתי משמע אני אגן על הבית'", סיפרה האם. "אנחנו גרים בישוב מבועים שזה 20 דקות מבסיס רעים שם שירת. הציעו לו תפקידים מאוד טובים בצבא והוא אמר שהוא רוצה להרגיש שהוא נותן מעצמו את כל כולו 24/7".
כשעתיים לפני שנפל עוד הספיקה ננסי לדבר עם תומר: ״הייתה לנו שיחה מדהימה. הוא בדיוק חזר משלושה ימי גיבוש וחזר לבסיס ואמר ׳אמא אני סיימתי את סדרת הגיבוש וחזרתי לבסיס׳. הוא שאל מה שלומי ומה נשמע ואמר שהוא בסדר ושהוא מתכוון להמשיך את המטלות לאותו הסופ״ש. זו הייתה שיחה מאוד לבבית".
את אותו הרגע שהגיעו קצינים ובישרו לה את הנורא מכל היא לא שוכחת גם תשע שנים אחרי: ״זו הייתה הפתעה גמורה. דיברתי איתו בערב וכשעתיים אחרי באו אליי קצינים ודפקו בדלת. זה היה לילה של גשם, של מזג אוויר סגרירי וקיבלתי בשורת איוב בערב כזה. כאילו המזג אוויר הכין אותי לכזו בשורה". היא תיארה הלם קשה, והוסיפה: "אמרתי להם - 'רק לפני כמה שעות דיברתי איתו והייתה שיחה קולחת ומצחיקה ופתאום אתם באים ומבשרים לי דבר כזה׳.
"זה היה בלתי נתפס. נשמטה לי הקרקע מתחת לרגליים וכל החיים שלנו השתנו תוך כמה רגעים", אמרה. "זה רגע טראומטי לכולנו, במיוחד לבעלי כי הוא היה בן יחיד בין שתי בנות והם היו מאוד קשורים וקרובים. מאוד קשה להתמודד עם אסון כזה".
ננסי הדגישה כי "כל השנה היא קשה כי מן הסתם לאבד ילד זה לא דבר של מה בכך", אך ציינה כי "תמיד סביב ימי האזכרה, חגים, שבתות וימי זיכרון זה ימים שהם מעצימים יותר את האובדן. לפני יומיים חלמתי עליו שהוא מסתובב בבית ואני מחבקת ומנשקת אותו ואני אומרת לו ׳כל כך התגעגעתי אליך׳, והוא אומר ׳אבל אמא אני פה איתך׳, ופתאום לקום מחלום כזה, אני מתחילה לבכות כי את מבינה שזה חלום וזה רגעים של שיברון לב. זה קורה כל שנה שאני חולמת עליו כמה ימים לפני יום הזיכרון״.
עוד שיתפה האם כי "אני הכי מתגעגעת לנשיקות שלו אחרי שהוא בא מבילוי עם חברים כשהיה מעיר אותי בלילה ואומר לי ׳אני בבית, לילה טוב׳, מתגעגעת לטגן לו צ׳יפס שכל כך אהב, לשיחות שלי איתו, לחוויות שהיה מספר לי מהצבא ומהחברים, לארוחות המשפחתיות, להומור השנון שלו״.
משפחתו של תומר ז״ל הקימה לזכרו גן שעשועים במבועים שם הם גרים: ״הייתי רוצה שיזכרו את החיוך שלו, את הרצון שלו תמיד לבוא ולעזור ולתת מעצמו. אמא בשבעה באה להגיד לי שהבת שלה עברה את הבחינה בכימיה רק בזכות תומר. לא ידעתי את זה, וזה מה שאני רוצה שיזכרו מתומר. הוא לפעמים שם את הצרכים שלו בצד כדי לתת לאחרים. זה מאוד ריגש אותי״.
