גם כיום נמשך הדיון בשאלה אם השיח על מוות מאובדנות – באמצעי התקשורת על ידי הורים ואנשי חינוך – הוא מציל חיים או שמא מסוכן. בעבר היה זה בבחינת טאבו. הנחת המוצא הייתה שעצם השיח עלול "להכניס רעיונות לראש", אך כיום ידוע שההפך הוא הנכון: אסור להסתיר את הנושא או להתעלם ממנו. לשיח נכון על אובדנות יש ערך מניעתי. אם לא נדבר עליה, נעביר מסר בעייתי שעיקרו שאין מקום למצוקה נפשית בשיח המשפחתי, החינוכי והחברתי, שאין ביכולתנו להכיל רגשות מורכבים וקשים שאחרים חווים, ושאנחנו לא מהווים כתובת לסיוע.
איגוד הפסיכולוגים האמריקני ממליץ לומר לילדים מגילאי יסודי שנחשפו למקרה כזה - ובוודאי למתבגרים - שהאדם "מת מאובדנות", אבל ללא כניסה לפרטים. כשאנחנו משוחחים על כך ברגישות, אנחנו מעבירים את המסר שגם לכאב נפשי יש מקום, ועבור אנשים במצוקה המשמעות עשויה להיות הצלת חיים.
העלאה של הנושא באופן רגיש באוכלוסייה הכללית עשויה להיות בעלת משמעות מניעתית. מנגד, חשיפה תקשורתית עלולה להזיק אם היא נעשית בצורה דרמטית (עמודים ראשיים, כותרות גדולות), מפארת התאבדויות (או את המנוח) ומתארת אותן באופן מפורט לרבות מקומות ושיטות. מאז המאה ה-19 מוכר "אפקט ורתר" - גל התאבדויות שהחל בעקבות פרסום ספרו של גתה "ייסורי ורתר הצעיר". נמצא כי חשיפה באמצעי התקשורת למוות מאובדנות של דמויות המהוות מודלים לחיקוי מזיקה ביותר עבור אנשים מוּעדים, המתמודדים עם מצוקה חריפה, עיוות בחשיבה והפרעות פסיכיאטריות, שרואים בפרסום לגיטימציה למעשה. סיקור לא אחראי של מקרים מוביל לעלייה בשיעורי ההתאבדות בשבועות לאחר הפרסום.
פעמים רבות קיימת נטייה מזיקה להפוך את הנסיבות לסיבת ההתאבדות. למשל "התאבד בגלל אהבה נכזבת" או "התאבדה בעקבות חרם בבית הספר". נטייה זו מסוכנת וחשוב להימנע ממנה כי היא מחברת באופן ישיר בין מאפיין אחד של האדם לבין המעשה, ועלולה לפרש אותו בטעות כסיבה לגיטימית. התאבדות היא תמיד שילוב בין כמה גורמים, חלקם פרטניים (תכונות אישיות, יכולת פתרון בעיות, גמישות מחשבתית, מוכנות לפנות לעזרה) אחרים סביבתיים (היעדר תמיכה חברתית) וגורמים נסיבתיים המהווים את הטריגר.
ד"ר שירי דניאלסכשאנו מדברים על אובדנות חשוב להימנע משימוש במונחים כמו "בחר להתאבד" או "הצליח להתאבד". במקום זאת יש לומר ישירות "מת מאובדנות". כך אנו משדרים שהתאבדות אינה "הצלחה", ניסוח שעלול להתפרש כמעשה הרואי הראוי לחיקוי. אובדנות גם אינה "בחירה", מאחר שהמצוקה הרגשית והכאב הנפשי הבלתי נסבל שתרמו לה היו כה גדולים, עד שיחד עם ראיית המנהרה וצמצום החשיבה הקוגניטיבית הם מנעו את היכולת של האדם לקבל החלטה שקולה במובן המקובל של המילה.
ניתן למנוע אובדנות באמצעות הקניית ידע על סימני מצוקה, עקרונות של עזרה נפשית ראשונה ומידע על גורמי תמיכה, אבל למרבה הצער לא תמיד רואים סימנים מקדימים או מבינים את משמעותם. בעקבות אובדנות חשים רבים ייסורי אשמה. גם הסובבים זקוקים להקשבה ותמיכה וגם עבורם חשוב מאוד לשמור על שיח אמפתי ורגיש.
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה - אל תישארו לבד. דברו איתנו: עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 או כנסו לאתר
- ד"ר שירי דניאלס היא המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
