שורד השבי אלי שרעבי, שנבחר להשיא משואה בהר הרצל, ספד הבוקר (רביעי) לאחיו יוסי, שנהרג בשבי ברצועת עזה, ולאשתו ליאן ושתי בנותיו נויה ויהל, שנרצחו בטבח 7 באוקטובר, באזכרה בבית העלמין בכפר הרי"ף. "איך אפשר להכיל את זה? איך אפשר למצוא מילים?", אמר שרעבי.
ההספד של אלי שרעבי לאחיו, אשתו ובנותיו
הוא פנה לאשתו ליאן, שנרצחה כאמור בטבח, והוסיף: "איך אפשר לדבר עלייך בלשון עבר, שכל כך הרבה ממך עוד חי בתוכי. הגעת אלינו מקצה אחר של העולם, מאנגליה הרחוקה, ובחרת קיבוץ קטן בדרום, קיבוץ בארי. בחרת להיות כאן איתנו באהבה, במסירות, כאילו תמיד היית חלק מאיתנו. כל מי שפגש אותך מיד הרגיש מתחת למבוכה ולהומור הבריטי הציני את הצניעות, האכפתיות וטוב הלב.
"אהבת לבשל, והמטבח היה המקום שבו יצרת קסם", הוסיף. "ריחות של תבשילים, צחוק, מוזיקה ברקע, ספר פתוח על השולחן, ככה נראתה השגרה שלך. קראת המון, כאילו דרך הספרים הצלחת לראות את העולם עמוק יותר, רגיש יותר, כמו שהיית, עמוקה, רגישה, נדירה".
עוד אמר שרעבי בכאב: "ליאן, נרצחת באכזריות שאין לה הסבר - בפשע שאין לו הצדקה. אבל גם ברגעים הקשים אני נאחז במה שהשארת, אהבה אינסופית, שמחת חיים, זיכרונות של אור. העולם חסר אותך ליאן, ואני חסר אותך בכל נשימה. תנוחי על משכבך בשלום אהובה שלי, תמיד, יהי זכרך ברוך".
בהמשך ספד שרעבי לבתו נויה, ותהה "איך אפשר להכיל את זה? איך אפשר להספיד ילדה בת 16, שכל החיים היו עוד לפנייך. נויה שלנו, שגדלה בקיבוץ בארי, ילדה של טבע, של קהילה. היית רגישה כל כך, עדינה אבל גם חזקה. היה לך לב ענק, לב שראה אנשים - שהרגיש הכול. לב שבחר תמיד טוב.
"אהבת מוזיקה ושירים ליוו אותך כמו נשימה, כמו דרך לבטא את מה שהמילים לא הצליחו", אמר. "אהבת חברים, היו סביבך כל כך הרבה, כי מי שפגש אותך נשאר. ומעבר לכל התנדבת במסירות, עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, כי ככה היית רואה את מי שלא תמיד רואים, מחבקת את מי שצריך חיבוק, נותנת מעצמך בלי לחשוב פעמיים. נויה שלי, כל כך הרבה חלומות היו לך, כל כך הרבה עתיד, והכול נגדע באכזריות שאין לה מילים. אבל אני מבטיח את לא תשכחי. את הלב שלך, את הרוך, את האור, אנחנו נמשיך לספר, לזכור, לחיות. נוחי על משכבך בשלום, ילדה אהובה, את איתי תמיד. יהי זכרך ברוך".
שרעבי ספד גם לבתו יהל, וסיפר כי "כל מה שאני רוצה זה לשמוע שוב את הצחוק שלך". לדבריו, "גדלת בבארי, ילדה של חופש, של שמיים פתוחים. היית יפה מבחוץ, אבל בעיקר מבפנים. היה בך אור שלא יכול היה להישאר רק אצלך, הוא התפשט לכל מי שהיה לידך. אהבת ריגושים, צניחה חופשית, צלילה, כל מה שמעלה את הדופק ואת החיוך. תמיד רצית לטעום את החיים עד הסוף, כאילו ידעת שצריך להספיק הכול מהר.
"והצחוק שלך יהל, הצחוק שלך היה מתנה", הוסיף. "לא היה רגע שלא ניסית להצחיק, לשמח, להפוך את הרגע לקליל יותר, שמח יותר. היית קרן אור בכל מקום. ואת כל זה לקחו לנו באכזריות, באלימות בלתי נתפסת. בת 13 היית עם לב ענק, עם חיוך ששום רוע לא יכולה לכבות עד אותו יום. אבל יהל שלי, אני מבטיח לא תשכחי, לא האור שלך, לא הצחוק, לא הדרך שבה אהבת את החיים. תמשיכי לזרוח בלב שלנו תמיד. נוחי בשלום, אהובה הקטנה שלי. יהי זכרך ברוך".
שרעבי ספד גם לאחיו יוסי, שנהרג כאמור בשבי, וסיפר: "קשה לעמוד כאן היום, במקום שלא דמיינתי שנעמוד בו. קשה לדבר עליך בלשון עבר. אתה שתמיד היית שם, ראשון להושיט יד, ראשון לצחוק, ראשון לאהוב". הוא תיאר כי אחיו היה "לב ענק, אדם שכל כולו נתינה - לא במילים, במעשים".
הוא הוסיף: "משפחתך הייתה עוגן בחייך, שלוש בנות אהובות שזכו לאבא הכי טוב שיכלו לבקש. איש אוהב שידע לחבק את החיים גם ברגעים הקשים. הגלים קראו לך, אהבת לגלוש, אהבת את החופש, אהבת את הרוח. את השקט של הים, אולי כי בליבך היה אותו מרחב אינסופי, שקט, עמוק.
"השבי לא שבר אותך. גם כשהיית רחוק מאיתנו, המשכת להיות מי שאתה, יוסי שלנו, מלא כוח, אמונה ותקווה", אמר שרעבי. "ואנחנו פה מרוסקים וכואבים, אבל גאים בך כל כך אח יקר שלי. הלב שלנו לעולם לא יהיה שלם בלעדיך. אבל אהבתך, טוב ליבך והחיוך שלך, הם ימשיכו לחיות בנו, יהי זכרך ברוך".
הספדו של שרעבי היה כחלק מאירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שצוין היום. במהלך היום פקדו מאות אלפי בני אדם בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ.
