בית המשפט המחוזי בבאר שבע החמיר הבוקר (חמישי) את עונשו של גיא חדד (44), שגנב רכבים אחרי טבח 7 באוקטובר מקיבוץ בארי, וגזר עליו שבע שנות מאסר וחצי. חדד גנב את הרכבים, בהם של ניצולי הטבח ושל שורד השבי אלי שרעבי, כדי למכור אותם ברשות הפלסטינית. שרעבי גילה על גניבת רכבו רק כשחזר מהשבי.
פרקליטות מחוז דרום הגישה ערעור על קלות העונש שנגזר על חדד תחילה בבית משפט השלום, שעמד על חמש שנים וחצי בלבד. זאת לאחר שהורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ובחמש עבירות של גניבת רכב בצוותא. "העונש אינו משקף את סלידת הציבור ממעשיו ואת הגינוי הערכי והכתם המוסרי הטבוע בהם", טענו בפרקליטות בערעור.
פינוי כלי רכב מאזורי הטבח בעוטף
(צילום: נתיבי ישראל)
כאמור, שופטי בית המשפט המחוזי בראשות השופטת גילת שלו, איתי ברסלר-גונן ופאני גילת כהן, החליטו להחמיר בשנתיים את עונשו. אחרי הטבח ופינוי תושבי העוטף, הוקם מרכז מתנדבים במטרה לסייע לחיילים ולאזרחים במשימות לוגיסטיות שונות. חדד, בעל חברת גרירה מראשון לציון, יחד עם נהג גרר בשם ישראל עמרם, היו בין המתנדבים. חדד הורה לעמרם לצאת לפעילות בבארי, לאתר רכבים שאותם יוכלו לגנוב, להעמיס על הגרר ולהעביר לחניון החברה שלו - כדי שיוכל למכור אותם בשטחי הרשות הפלסטינית.
בית משפט השלום קבע אז כי "בעוד רוח התנדבות, אחדות וסולידריות אחזה באזרחי המדינה, בחר הנאשם ללכת בדרך אחרת לאחר שזיהה את הכאוס הלאומי כהזדמנות עסקית צינית, במסגרתה שלח יד אל רכושם של אלו אשר איבדו את עולמם ולא היו שם בכדי לשמור על רכושם".
עוד נקבע כי חדד רקם תוכנית מחושבת, והפך את מרכז הסיוע הלוגיסטי שקם כדי לתמוך בחיילים ובניצולים, לבסיס יציאה למבצעי גניבה. "הוא פגע קשות ברוח ההתנדבות, בערבות ההדדית וברגשות הציבור בשעת חירום לאומית. נוכח אלו, הוכתמו מעשיו גם בכתם מוסרי עמוק", נכתב אז בגזר הדין, אך למרות הקביעות הקשות הוא נידון רק לחמש שנות מאסר וחצי.
(צילום: נתיבי ישראל)
הפרקליטות, באמצעות עו"ד תהילה גלנטה ומורן אברג'יל, טענו כי נכון היה לגזור עליו עד 12 שנות מאסר, שכן הגדירו את חדד כ"אויב מבית" שהגיע למרכז המתנדבים, רכש את אמון אנשי המפתח במקום, וניצל את שותפו ואפילו מתנדבים תמימים וטובי לב, כדי לממש את המזימה שלו.
שופטי המחוזי שהחמירו העונש קבעו: "ימים ספורים לאחר מאורעות 7 באוקטובר, כשכל המדינה מוכה בהלם, באבל ובטראומה, בעת שמתקיים גיוס מאסיבי לצבא על סף כניסה קרקעית לרצועת עזה, והתגייסות אזרחית נרחבת, החליט חדד להגות תכנית בלתי נתפסת של עשיית עושר על חשבון תושבי העוטף, שחלקם נרצחו באכזריות, חלקם נחטפו וחלקם נותרו חבולים בנפשם ונאלצו להתפנות מבתיהם ולהותיר את רכושם מאחור, כאשר חדד לא בחן ולא התעניין בזהות קורבנותיו".
עוד קבעו כי "חדד ביצע עבירות רכוש בתקופה בלתי נתפסת, תוך ניצול הכאוס ששרר במדינה, לרבות בגופי הביטחון".
