שלוש שנים אחרי שנחטפה לרצועה, מייה שם משחזרת את רגעי האימה בבוקר 7 באוקטובר, את הזוועות בעזה - ומדברת גם על מה שהיא מכנה מנטליות של "כבשים פרו-פלסטיניות". בריאיון ל"דיילי מייל" סיפרה החטופה הראשונה שחמאס פרסם סרטון טרור פסיכולוגי שלה, ב-16 באוקטובר, על גל האנטישמיות הגואה, וגם על האכזבה מהמוזיקאי דרייק.
"אנשים לא מבינים כלום. אנשים הולכים אחרי מה שאחרים אומרים, כמו כבשים. הם הולכים אחד אחרי השני", אמרה על העלייה באנטישמיות ובאנטי-ישראליות ברחבי העולם. "הם הולכים אחרי מה שהם רואים בחדשות. אני יכולה לספר לכם רק את מה שאני יודעת מהניסיון האישי שלי: נחטפתי מהמדינה שלי ונלקחתי לעזה. אני יודעת איך התייחסו אליי שם".
אותו יחס היה אכזרי במיוחד: "הם מלמדים את הילדים מההתחלה לשנוא, להפוך למחבלים ולהאדיר את המוות. אם אתה הורג יהודים, ההורים שלך בעזה גאים בך. הבאת גאווה למשפחה שלך. חשבתי שאולי הנשים יהיו שונות. חשבתי שאולי תהיה קצת אנושיות. אבל לא היה כלום. זה היה גרוע יותר עם אשתו של האיש שהחזיק אותי בשבי. היא שנאה אותי כי החזיקו אותי באותו חדר עם בעלה, האיש שחטף אותי. היא הייתה קנאית ואכזרית כל כך. לפעמים היא הייתה נותנת לי אוכל רק פעם ביומיים או שלושה.
גם ילדיו של המחבל שהחזיק בה היו אכזריים כלפיה: "הם היו מתגרים בי עם אוכל. 'את רוצה אוכל?' ואז לא נותנים לי אותו. הם התייחסו אליי כמו אל חיה בכלוב". מייה שם הוסיפה בריאיון: "אני יודעת מה המשמעות של להיות ישראלית ויהודייה. בתורה מלמדים אותנו, קודם כול, להיות בן אדם טוב. אחר כך באים הדברים האחרים. מה שאני חוויתי בעזה היה שונה לחלוטין. ראיתי אנשים מאדירים את המוות. כאשר מחבל מת לאחר שביצע פיגוע, המשפחה שלו יכולה להיות גאה בו".
על דרייק, שבשירו האחרון נאמר "אנחנו מתפללים למען עזה", אמרה מייה שם: "אהבתי מאוד את דרייק, הוא אפילו נתן לי סוודר, ז'קט מהמותג שלו. אבל הייתי המומה מהשיר שהוא הוציא".
מייה שם בסרטון משבי חמאס
בריאיון ל"דיילי מייל" היא סיפרה על הצלקות הפיזיות והנפשיות שנשארו בה אחרי השבי: "העובדה שאני יושבת כאן מולך היא נס. אפילו עכשיו אני מוצאת את עצמי נתקעת במילים. הזרוע הזו שלי קצרה יותר מהשנייה כי ירו בי מטווח אפס. הזרוע שלי כמעט נותקה לחלוטין. רק חלק קטן ממנה עדיין היה מחובר לגוף שלי. הרמתי את הזרוע שלי בעצמי מהרצפה ונשאתי אותה איתי. צרחתי. אני עדיין לא מצליחה לעכל את זה. איבדתי כמות עצומה של דם, משהו כמו חמישה ליטרים".
מייה שם הגיעה למסיבת הנובה ביחד עם חברה הטוב אליה טולדנו. "הכול קרה כל כך מהר. חמש דקות קודם לכן רקדתי עם החבר הכי טוב שלי. זה היה כאילו עצמתי את העיניים ופקחתי אותן שוב, וכבר הייתי בעזה. זה קרה כל כך מהר שלא הצלחתי לעכל את זה. היו מחבלי חמאס בכל מקום, לא ראיתי את פניו של האדם שירה בי. על אליה אני לא יכולה לדבר. הוא היה אדם יוצא דופן. אנשים אומרים שאלוהים לוקח רק את האנשים הטובים, וזה נכון. הוא היה מלאך".
על חטיפתה לעזה סיפרה: "היו איתי שבעה מחבלי חמאס במכונית פרטית רגילה עם חמישה מקומות. הם משכו אותי בשיער, דחפו אותי לתוך המכונית והכריחו אותי להוריד את הראש. זה כל מה שאני יכולה לומר. אני באמת לא יכולה לדבר על שאר הדברים היום".
ולמרות כל הזוועות שעברה במהלך 55 ימי השבי, מייה שם רוצה עתיד אחר: "אני לא רוצה לבלות את חיי בעצב, להזכיר לעצמי כל הזמן מה קרה רק כדי להיות שוב עצובה. אני רוצה להתחתן. אני רוצה לבנות בית בישראל. אני רוצה להיות מאושרת. להביא ילדים לעולם זה החלום הגדול ביותר שלי. אין לי חבר. אני חושבת שאוכל לפתוח את הלב שלי למישהו אחר רק כשאהיה במקום טוב עם עצמי. כרגע, זה תהליך".
