איריס חיים, שבנה החטוף יותם נורה בשוגג על-ידי כוח צה"ל, התייחסה בריאיון לכאן רשת ב' הבוקר (ראשון) לסרטוני השבי הקשים של אביתר דוד, וסיפרה כי הם הביאו לשינוי בתפיסה שלה. "עד אתמול, עד התמונה הזו, של השלד ועצמות שהולך למות, האמנתי מאוד חזק שיש להם כוחות ושהם יכולים לשרוד, שהם יחזיקו. אבל ראיתי בן אדם שאין לו סיכוי, שכבר זהו, שנגמר. זהו, אין יותר כוחות, אין", אמרה.
לדבריה, "יש איזו נקודה בזמן שצריך להפסיק את הדרך (הנוכחית), שלא מובילה לשום מקום. ולהגיד זהו, צריך לחשוב אחרת, צריך לעשות משהו, להפוך, לשבור את הכלים לגמרי. מה שבעצם פתאום הבנתי, אולי משהו שאולי היה לי נוח לא להבין עד אותו רגע, שזה עוד ממש כמה ימים, וכבר לא היה על מה להילחם".
היא התייחסה לכל מי שטוען שסיום המלחמה כעת תהווה כניעה ואמרה כי "המחיר הזה שאני, שאנחנו, משלמים, אנחנו כבר שילמנו את המחיר, את המחיר הכי נורא, ב-7 באוקטובר זה כבר היה הכי נורא. ומדברים על 'כניעה', אז כן, אני אומרת כן, כניעה. אנחנו כבר נכנענו ב-7 באוקטובר ובכל ה-20 שנה לפני. החמאס ישב שם ואנחנו האכלנו את המפלצת, והיא גדלה וגדלה. זו הכניעה, הכניעה כבר הייתה. אז עכשיו, אין מה לדבר יותר על כניעה, בעיניי. צריך להחזיר את החטופים הביתה, ואז צריך לצאת למלחמת חורמה בחמאס ובכל משתפי הפעולה של איראן".
התיעוד הקשה של אביתר דוד
חיים הבהירה כי קודם כל צריך להשיב את החטופים שגוועים ברעב. "האנשים שיושבים שם חייבים, לא היום, אתמול, לחזור. אתמול הבנתי שזהו זה, אין, צריך להסכים להיכנע, כן, צריך להיכנע. אני לא מפחדת מהמילה הזאת, כי להיכנע זה זה פחות נורא מאשר לתת לילדים האלה לגווע למוות ברעב. הבן שלי יצא משם אחרי 70 ימים, גם מאוד רזה, אגב, אנחנו ראינו סרטון שלו, שלא פרסמנו, והוא צולם אחרי 60 ימים, כשהיה להם בהתחלה עוד אוכל. אני לא יכולה עוד, זה נהיה קריטי, הרבה יותר קריטי".
הריאיון של חיים הגיע בהמשך לפוסט שפרסמה בפייסבוק, שבו כתבה כי על "דברים שהבנתי מאז 7 באוקטובר", בהם ההתעלמות מ"האיום ההולך והגובר" מצד חמאס. "חיינו ליד מפלצת שלא ידענו שהיא קיימת - אם הייתי יודעת כנראה שלא הייתי בוחרת לגדל שם 3 ילדים", הדגישה. "במקום לטפל באיום האמיתי טיפלו בקורבנות האיום. ב-7 באוקטובר כבר לא היה צבא ערוך ומוכן לתרחיש הנורא ביותר, גם לא לתרחיש של פחות. הצבא פשוט לא היה שם.
"הבן שלי נחטף ונהרג בעזה. במשך 70 יום בחרתי להאמין שהמדינה פועלת בשיקול דעת כדי להחזיר את החטופים, חיזקתי מתוך הנחה שאין לי מספיק מידע והשיקולים נכונים, ולמרות זאת הצבא פגע בבן שלי מתוך המשך טעות חשיבתית שאין חטופים באזור ההוא. ושוב, המשכתי לחזק ולתמוך כדי שהחיילים היקרים שלנו לא ייפגעו. בואו נצא מהמקום המקולל, נשחרר את מי שניתן ונבנה מחדש את הביטחון שהיה חסר בכל השנים האחרונות".
