שבעה באוקטובר תפס את אחד הבנים שלי שהיה בטיול אחרי הצבא, באיזה כפר שכוח אל באמצע הודו. כמו רבים מחבריו, הוא ארז את מטלטליו והחל לחפש נתיב מהיר ככל האפשר בחזרה הביתהלישראל ההלומה והמדממת. ביום רביעי לפנות בוקר, בדרך לא דרך, בסיועם של אנשים טובים, הוא נחת בשדה התעופה בן גוריון.
(צילום: יאיר שגיא, ראובן קסטרו, עמית שאבי, AFP, אלכס קולומויסקי, יואב דודקביץ', AP)
עמדתי באולם מקבלי הפנים בשדה נטוש כמעט לחלוטין וצפיתי בנהר האנושי שהתקדם לעבר הממתינים המועטים. חבורה גדולה של צעירים עייפים, עדיין עם הכפכפים, העגילים והרסטות, שעזבו הכל וחזרו בריצה כדי להגן על אחיהם ועל פיסת הארץ הזו.
צעירים שקיימו במעשיהם גם בלי לחבוש את ספסלי בית המדרש, ערכים יהודיים של ערבות הדדית, של מצוות "לא תעמוד על דם רעך", של מצוות "והשבותו לו" ועוד.
נזכרתי בחבורה המדהימה והמרגשת הזו ונעלבתי עבורם כשראיתי את טיוטת חוק יסוד: לימוד תורה, שפורסם לקראת ההצבעה במליאת הכנסת. חוק המבקש להשוות בין מי שמקריב את חייו לבין מי שחומק כבר עשרות שנים מלשאת בעול בתואנה שתורתו אומנתו.
נעלבתי גם עבור ילדיי וילדי חברי האמיצים – הלוחמים בימים אלו, אשר צמחו בבתי מדרש שחינכו לצד לימודי הגמרא, גם לאותם ערכים אשר בשמם הם קמו, סגרו ביום פקודה את הגמרא ויצאו להילחם למען העם והארץ.
אני גאה בהם, בחינוך שהענקנו להם ובעיקר גאה ברבנים ובבתי המדרש בהם הם צמחו.
יואילו ילדינו לחזור לבתי המדרש ל"שירות משמעותי" של לימוד גמרא וכשיסיימו ללמוד יוכלו לשוב הביתה לנשותיהם וילדיהם, לחזור ללימודי התואר ולקריירה
מתוך אותה תחושת גאווה ומתןך האחריות לשלומה של מדינת ישראל ואזרחיה אני מתקשה להבין ולקבל את עזות הפנים, הניתוק והציניות בהחלטה לנסות ולהעביר חוק שבפועל נותן פטור גורף ומעודד השתמטות של קבוצה גדולה כל כך.
כיצד, במקום להעלות על נס את מי ששילמו ועדיין משלמים מחיר פיזי ונפשי כבד כל כך, מבקש בית המחוקקים להקיש גזירה שווה של "שירות משמעותי" בינם לבין לומדי התורה ולהקטין בכך את התרומה האדירה של מי שכבר כמעט שלוש שנים בוחר לוותר על חיים נורמליים, על לימודים סדירים, על חיי זוגיות תקינים, קריירה וחיים נוחים לטובת כולנו.
מה המסר?
אני שואלת מה הוא המסר החינוכי אותה מבקשת כנסת ישראל להנחיל לאזרחיה כשהיא משווה בין אלו לאלו.
כי אם משמעות התמיכה בחוק היא שאין הבדל בין מי שבחר ב"שירות משמעותי" בין כתלי הישיבה ובין אלה המוסרים את נפשם יום יום ושעה שעה למען שלומינו, יואילו ילדינו לחזור לבתי המדרש ל"שירות משמעותי" של לימוד גמרא וכשיסיימו ללמוד יוכלו לשוב הביתה לנשותיהם וילדיהם, לחזור ללימודי התואר ולקריירה.
עו"ד רחל צינקין צילום: ליאורית סטורקוביץאין להתעלם מחשיבות לימוד התורה אשר שמר על קיומו של עם ישראל לאורך שנות הגלות הארוכות על עם ישראל, אבל מי שלא מבין שבימים קשים אלו אי אפשר להמשיך להתעלם מהציווי האלוקי ש"למלחמת מצווה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", ראוי שישב בצד ולא יעיז פנים.
ויותר מזה, ראוי כי אף מפלגה ציונית חפצת חיים לא תיתן יד לניסיון הנואל להשוות בין אלו לאלו.
עו"ד רחל צינקין, תנועת "מאמינים". ממייסדי "מסדר הדר"
