יובל סלומון מקיבוץ כפר עזה, שנרצח ב-7 באוקטובר יום אחרי שחגג יום הולדת 29 ב"גרין פאב", הובא לקבורה קבועה באדמת הקיבוץ אחרי שנטמן באופן זמני בשפיים. חבריו הקימו ברז בירה במקום. "זה מה שיובל היה רוצה", אמרו.
ברז הבירה לזכר יובל בכפר עזה
(צילום: רוני גרין שאולוב)
אמילי דמארי, חברתו הטובה ושורדת השבי שגרה בסמיכות אליו בשכונת הדור הצעיר בקיבוץ, ספדה: "כמה אהבת לצעוק שירים של פאר טסי בקולי קולות, בין אם זה במקלחות המוזיקליות שלך או בין אם זה זיופים רציניים בקריוקי או ברכב. אתה היית זה שיודע את הבוקר שלי, היית יודע את הצהריים שלי, היית יודע את הערב ואת הלילה שלי.
"היית היחיד מכולם שידע בדיוק מה הלו"ז שלי - מתי אני יוצאת לעבודה, מתי חוזרת, מתי המשמרת, מתי זאת שאחריה ובאיזו שעה אני כבר אהיה בנתיבות או שדרות כדי לקנות לנו בשרים. אחרי שעברתי כל כך הרבה אני לא מרגישה שיש לי את הצורך לספר, כי אני יודעת שאתה איתי כל הזמן. אתה קופץ לי בשירים כאלה, אתה מלווה אותי תמיד. אני מרגישה אותך.
"ביום הנורא ההוא היית השיחה הכי ארוכה שלי. רציתי כל כך שתבוא להיות איתי ועם גלילאו, היה כל כך מפחיד. לצערי זה נגמר בזה שאני וגלילאו נחטפנו ואתה נרצחת. אני אספר לך שאני מתגעגעת אליך עד שכואב לי בעצמות. אני מתגעגעת לשאול אותך איך בן אדם חי על בירה, סיגריות וגרעיני אבטיח. אני מתגעגעת להציק לך ולהטריל אותך. אני מתגעגעת לחיקוי של תומאס שלבי. אני מתגעגעת לשתות איתך, אני מתגעגעת לשיר ולרקוד איתך, אני מתגעגעת לשתף אותך בסוף יום בספה הירוקה הדהויה שלך מה עובר עליי. אני מתגעגעת לחבר האמת שלי.
"תודה על זה שתמיד היית בשבילי, תודה על אכפתיות, דאגה ונתינה. יום לפני החג חגגנו לך את יום ההולדת ששלושה חודשים מראש תכננת. לפחות נאחוז במאורע הזה".
יפעת, אחות של יובל, הוסיפה: "יובי שלנו, אנחנו מביאים אותך למנוחת עולמים. אנחנו לא שוכחים אותך ואתה לנגד עינינו בכל רגע, הצחוק והבכי שלובים. תמיד ידעת ליהנות עם כוס בירה וחתיכת בשר ביד. אבא ואני ממשיכים להכין מאכלים שאהבת, אנחנו ממשיכים לדבוק במצוות החיים והאהבה. אנחנו מאמינים שזה מה שהיית רוצה מאיתנו. נשמתך בליבנו לעד. יובי, עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה כאן".
