השיח הציבורי והתקשורתי נוטה להציג את בחירות 2026 כמבחן של הכרעה פוליטית פרסונלית. אולם, כפי שמלמדת הפילוסופיה המזרחית העתיקה במשל הכד והמים – כאשר כד סדוק, לא משנה כמה מים טהורים תצק לתוכו, המים תמיד ידלפו; החכם אינו מכלים את המים, אלא מתקן את הכד.
קלפי בחירות
(צילום: AFP)
ניתוח חוקתי ומדעי-מדיני מראה כי הבעיה אינה ב"מים" (זהות השחקנים) אלא ב"כד הסדוק" – המבנה המשפטי והפוליטי המעמיד אתגר בפני יציבות שלטונית לאורך זמן. מאי-אישור התקציב ועד ריבוי שחקני הווטו בקואליציות צרות, קיימים גורמים מבניים המייצרים את "פרדוקס המשילות הישראלי": מערכת המקיימת תהליכים דמוקרטיים רצופים, אך מתקשה לספק יציבות ויכולת חקיקה ופיקוח אפקטיביים.
אזרחי ישראל יגשו לקלפיות מתוך ציפייה להכרעה משטרית. אולם, הסוגייה המרכזית אינה רק מי ישיג 61 חברי כנסת, אלא היכולת המוסדית לייצר ממשלה מתפקדת ובת-קיימא. המערכת מצויה במבוך מוסדי שבו שני תרחישי הניצחון האפשריים מעמידים אתגרים משמעותיים.
שני תרחישים, מלכוד אחד
בתרחיש הראשון, של ניצחון צר לגוש הימין-חרדים (61–62 מנדטים), הקמת הממשלה תהיה מהירה מבחינה פרוצדורלית, אך תאופיין בתלות גבוהה במיוחד בכל מרכיב סיעתי. לפי תיאוריית "שחקני הווטו" במדע המדינה, בממשלה צרה כל חבר כנסת או סיעה קטנה מחזיקים ביכולת השפעה מכרעת על עצם קיומה. סוגיות מורכבות בעלות רגישות ציבורית, כגון הסדרת חוק הגיוס, תקציבי המוסדות או רפורמות במערכת המשפט, הופכות כל הצבעה פרלמנטרית לאירוע בעל משמעות קיומית לקואליציה.
בתרחיש השני, של ניצחון צר לגוש הנגדי (61–63 מנדטים), האתגר המבני נובע מהיעדר הומוגניות אידיאולוגית עמוקה. בהיעדר הישענות על המפלגות החרדיות, גוש זה יידרש להישען על תמיכה של הסיעות הערביות. מורכבות זו, בהינתן פערים אידיאולוגיים מובנים בסוגיות חוץ, ביטחון ומדיניות לאומית, מייצרת אתגר מתמיד ליכולת קבלת ההכרעות הממשלתית.
הסדקים מבפנים
חלק ניכר מחוסר היציבות המוסדי נובע משינויים מבניים בתוך הזרמים הפוליטיים השונים:
1. הגוש החרדי אינו פועל עוד כגוש מונוליטי. המתח הפנימי ביהדות התורה בין הזרם הליטאי לחסידי, צמיחת התארגנויות של חרדים עובדים ושינויים דמוגרפיים משנים את יחסי הכוחות, ומביאים לעיתים להקשחת עמדות במשא ומתן קואליציוני.
2. הבלוק הערבי מתאפיין במורכבות פנימית. הריצה המשותפת של חד"ש-תע"ל-בל"ד מהווה לעיתים אילוץ אלקטורלי בשל גובה אחוז החסימה. ביום שאחרי הבחירות הסיעות מתפצלות מנהלית, כך שבמקום שחקן מאוחד נוצרים מספר שחקנים בעלי תפיסות עולם מנוגדות.
3. אפשרות ממשלת אחדות: הניסיון החוקתי בישראל מראה כי מנגנוני פריטטיות ודגם "ראש ממשלה חליפי" אינם פותרים את הקשיים מן היסוד. עיגון שוויוניות מבנית בחוק-יסוד אמנם מונע השתלטות צד אחד, אך מייצר שיווי משקל משתק בין רכיבי הרשות המבצעת.
המוקשים החוקתיים
גם קואליציה שתקום תעמוד בפני מנגנונים חוקתיים המאיימים על יציבותה: קשיים באכיפת משמעת קואליציונית; מתח חוקתי מול ערכאות השיפוט בסוגיות יסוד; ובעיקר סעיף 36א לחוק-יסוד: הכנסת המעגן את מנגנון אי-אישור התקציב. אי-מעבר תקציב עד המועד הקבוע בחוק מוביל לפיזור אוטומטי של הכנסת. מנגנון זה משמש בפועל ככלי אסטרטגי המאפשר לשותפה קואליציונית להביא לפירוק הממשלה מבלי להצביע באופן גלוי בעד אי-אמון פוזיטיבי, ובכך מהווה תמריץ שלילי ליציבות.
תיקון הכד
כדי לבסס "רשת ביטחון חוקתית", מועלות בספרות המשפטית והמדינית שורה של חלופות ותיקונים מקיפים:
● בתחום הרכבת הממשלה והמשילות: מוצע מנגנון של מינוי אוטומטי של ראש המפלגה או הבלוק הגדול ביותר לראש הממשלה מיום פרסום התוצאות ללא צורך בהצבעת אמון ראשונית בכנסת, במטרה לצמצם תופעות סחיטה. כן מוצעת הקשחת אי-האמון הקונסטרוקטיבי באמצעות דרישת רוב מיוחס של 65–70 ח"כים להפלת ממשלה וחיוב הצגת תקציב חלופי מוסכם, לצד מתן תמריצים לבריתות טרום-בחירות.
● בתחום חיזוק הזיקה לבוחר: שילוב מרכיב אזורי בשיטה מעורבת (מחצית מחברי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות-אישיות ומחציתם בפתק ארצי-יחסי), מעבר לפתק הצבעה פתוח, והתאמת אחוז החסימה.
● בתחום עבודת הכנסת והפרדת הרשויות: החלת החוק הנורווגי המלא כחובה חוקתית, הרחבת מספר חברי הכנסת ל-140–150 לחיזוק הפיקוח הפרלמנטרי, קביעת מגבלה קשיחה של עד 18 שרים, ותיקון סעיף 36א כך שאי-אישור תקציב יעביר את המדינה לתקציב המשכי מותאם מדד במקום פיזור אוטומטי.
● חלופות מורחבות: אימוץ משטר נשיאותי או חצי-נשיאותי הכולל בחירה ישירה של ראש הרשות המבצעת לתקופה קצובה, תוך ניתוק קיומה מאמון הכנסת השוטף.
מבט מהעולם
הניסיון ההשוואתי מדגיש את העיקרון המשפטי הרומי Leges sine moribus vanae – חוקים ונורמות אינם מחזיקים מעמד ללא מנגנונים מוסדיים תומכים. כשם שבית שקירותיו נבנו על חול יתרסק בסערה גם אם שוכניו שוחרי שלום, כך דמוקרטיות אינן יכולות להסתמך על כוונות טובות בלבד:
● המודל הגרמני: מבוסס על אי-אמון קונסטרוקטיבי נוקשה (סעיף 67 לחוק היסוד), לפיו הבונדסטאג אינו יכול להדיח קנצלר אלא אם הצליח לבחור קנצלר חלופי ברוב מוחלט. בשילוב אחוז חסימה של 5% ושיטה מעורבת, נמנעו פיצול סיעתי ותלות בסיעות שוליים.
● המודל הניו-זילנדי: פיתח נורמה חוקתית של "הסכמי תמיכה ותקציב", שבה מפלגות הקואליציה המרכזיות אינן מחייבות מפלגות קטנות להיכנס לקואליציה מלאה, אלא מגיעות איתן להסדר תמיכה בתקציב ובאי-אמון תמורת קידום מדיניות נקודתית, דבר המונע סחיטה פנימית מתמדת.
● המודל הספרדי והבלגי: ספרד מחייבת הצגת מועמד חלופי ברוב מוחלט. בלגיה פיתחה מנהג חוקתי של המשכיות ממשלת מעבר, המבטיח רציפות שלטונית ושירותים ציבוריים גם בעת משברים ממושכים בהרכבת הקואליציה.
חילוץ מניגוד העניינים
המכשול המרכזי באימוץ רפורמות משטריות הוא ניגוד העניינים המובנה שבו מצויים חברי הכנסת, הבוחנים כל שינוי דרך הרווח הפוליטי המיידי. כדי להתגבר על כך, מוצע "מנגנון תחולה נדחית": כל רפורמה חוקתית שתחוקק הכנסת ה-26 תיכנס לתוקף מוסדי רק החל מכהונת הכנסת ה-28. מנגנון זה מנתק את הרפורמה מהחישוב הפרסונלי המיידי, מאפשר תמיכה מתוך ראייה לאומית ארוכת טווח, ומונע את הטענה בדבר "שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק".
יוזמה נשיאותית לאמנת יציבות חוקתית
חוסר היציבות הממשלתית אינו גזירת גורל, אלא תוצאה של כללי משחק מוסדיים שאינם מותאמים לחברה שסועה. כדי להוביל מ"מלכוד 61" לעבר יציבות, מומלץ כי נשיא המדינה יזום הקמת "שולחן עגול למודרניזציה חוקתית" בבית הנשיא בהשתתפות ראשי הסיעות, משפטנים בכירים ומומחים לממשל. מטרת היוזמה תהיה גיבוש "אמנת יציבות חוקתית" – הסכמה רחבה על חבילת תיקונים חוקתיים בתחום המשילות והתקציב, שתחוקק במנגנון תחולה נדחית.
פרופ' מוחמד ותדהתמקדות הדיון הציבורי בשאלה הפרסונלית אינה מעניקה מענה מלא לשורש האתגר המוסדי של ישראל. ללא בחינה שקולה ועיבוד מוסכם של כללי המשחק החוקתיים – באמצעות מנגנוני תחולה נדחית וחסות ממלכתית של נשיא המדינה – יציבותה של הרשות המבצעת תמשיך לעמוד בפני אתגרים מבניים. אימוץ "רשת ביטחון חוקתית" הוא הצעד ההכרחי להבטחת עתידה הממשלי והדמוקרטי של מדינת ישראל.
ההיסטוריה לא תשפוט את מנהיגינו לפי גודל הרוב שהשיגו ביום הבחירות, אלא לפי התבונה והאומץ שהפגינו בביסוס כללי המשחק לדורות.
פרופ' מוחמד ותד הוא פרופסור מן המניין (משפטים), נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר אורח במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ועמית מחקר במרכז מינרבה לשלטון החוק במצבי קיצון של אוניברסיטת חיפה
