לוחם האש המיתולוגי של הצפון, שלמה דוקטורמן, נהרג בתאונת דרכים סמוך לכפר קיש, המושב שבו גדל וחי עשרות שנים. בשבוע הבא הוא אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-65. אתמול (חמישי) הוא הובא למנוחות, מותיר אחריו את אשתו אורלי, ארבעת ילדיו וחמש נכדותיו.
שלמה דוקטורמן ז"ל מקבל תעודת הערכה על שירותו במילואים
(צילום: באדיבות המשפחה )
דוקטורמן נולד בקריית שמונה להורים שורדי שואה, שעלו לארץ והקימו את ביתם בגליל התחתון. הוא התגייס לצנחנים, לחם במלחמת לבנון הראשונה, ומיד לאחר שחרורו מצה"ל - התגייס לכבאות והצלה. במשך השנים הוא מילא מגוון גדול של תפקידים במערך הכבאות בצפון.
"אבא עבר לגור במושב כפר קיש כתינוק בן שנה עם הוריו, ומאז לא עזב את המושב", סיפר בנו, בר צבי (32), "כאן גדלנו והתחנכנו חינוך ציוני וערכי לאהבת המולדת ולתרומה למדינה".
הבת מור (38) הוסיפה: "שנה לאחר נישואיו, אבא הצטרף לכיבוי והתחיל לשרת כלוחם אש בקריית שמונה. זאת הייתה תקופה קשה ומאתגרת של ירי בלתי פוסק מצד מחבלים לכיוון העיר. אבא התנדב להיות בחזית והיה חלק ממרקם התושבים. הוא הגיע ראשון לכל שריפה, ירי וזירה של אירוע. הוא עשה הכול כדי להגן על תושבי קריית שמונה והגליל העליון, תוך סיכון חייו במאות זירות".
בתקופה בה שירת בקריית שמונה עברה המשפחה להתגורר בעיר, ולאחר מכן חזרה למושב. בר צבי סיפר עוד: "אבא היה מפקד משמרת, מפקד צוות ובתפקידו האחרון היה מפקד הנקודה במושב בני יהודה שאחראית על דרום הגולן. גולת הכותרת המבצעית של אבא הייתה חילוצו של תינוק מבית בוער בצפת, לאחר שאביו של התינוק יצא לבית הכנסת והמשפחה נותרה נעולה בבית. אבא פרץ לתוך הלהבות והצליח להוציא מתוכן את התינוק הקטן וכך הציל את חייו. היו לו שפע סיפורי גבורה והצלה במהלך שנות שירותו".
לפני כשלוש שנים יצא דוקטורמן לגמלאות והתחיל לחיות את החיים הטובים, ובמקביל התנדב כמוביל טנקים בצה"ל. הבת שיר (35) שחזרה: "ואז פרצה המלחמה. ב-7 באוקטובר היינו אמורים לחגוג יום הולדת לסבתא שלנו, וב-07:30 אבא הוקפץ לבסיס התובלה הצפוני. מאז הוא שירת יותר מ-400 ימי מילואים, חלקם בזירות החמות ביותר כמו עזה ולבנון".
"הוא אפילו נפצע מרסיס בעזה וסירב להתפנות", המשיכה. "הוא דרש להמשיך ולבצע את המשימות. לפני כחודשיים אבא קיבל תעודת הצטיינות ממפקדי מערך התובלה. הוא חזר פעם בשבועיים ויותר, ממש כמו שגרה של חייל סדיר. הלכנו לבקר אותו בבסיס והבאנו לו אוכל, ידענו שהוא אוהב את הצבא ואת התרומה למדינה. אבא היה הנהג הכי זהיר בעולם, הכי מקצועי והכי מנוסה, הוא הוביל עשרות טונות של טנקים מצפון הגולן ועד לעזה, נסיעה שנמשכת יותר מ-12 שעות".
הבת הקטנה עמית (25) סיפרה גם היא: "אבא רק חיפש להתנדב ולעזור. הוא התנדב במושב, היה אחראי על בית הכנסת, סייע למשפחות במצוקה, היה אחראי על בית העלמין של המושב ורק ביקש לתרום לקהילה, לעם ולמדינה. איבדנו אבא מלא אנרגיה שאוהב את החיים".
אלמנתו אורלי (62) הוסיפה: "חיינו 40 שנים מאושרות יחד. המשפחה היא כל עולמו, יצרנו מעגל חברים גדול והקמנו יחד משפחה מדהימה".
