לאה גולדין עמדה איתן במשך אחת־עשרה שנים מול העולם — ואולי גם מולנו. שבוע אחר שבוע, היא ונציגיה התייצבו באנדרטת "חץ שחור" ליד קיבוץ מפלסים או מחוץ למשרד ראש הממשלה בירושלים, בזמן ישיבות הממשלה. כעיתונאים כשנשלחנו לסקר את הישיבות האלה, התרגלנו לראות אותה או את חבריה שם. התרגלנו לראות את השלטים עם פניהם של אורון שאול והדר גולדין ז"ל. התרגלנו — וזאת הייתה הטעות שלנו. השגרה הפכה לכאב מושתק. אבל לאה גולדין לא ויתרה. היא לימדה אותנו שאפשר לקום מתוך השבר. יותר מזה — שחייבים לקום מתוך השבר.
החודש האחרון החזיר אותנו שוב לשיח פוליטי רועש ומוכר: האשמות, צעקות, ריח קלפי באוויר. כאילו לא עברנו כולנו את שבעה באוקטובר. אבל אולי דווקא עכשיו, בזמן שהפוליטיקה שוב משתלטת על הכול, הגיע הזמן להקשיב לקולות אחרים.
עידן עמדי בהלוויתו של הדר גולדין בכפר סבא
(צילום: satview)
אני קורא ללאה גולדין - ולרבים אחרים שידעו לקום מתוך כאב - להוביל אותנו למלחמת התקומה האמתית, תקומה אזרחית חדשה. לאה, איריס חיים, אבידע בכר, עידן עמדי, מילואימניקים, פצועים, הורים שכולים, גיבורות וגיבורים — כולכם אנשים שאיבדתם, נלחמתם, התרוממתם. אתם אולי לא פוליטיקאים, לא מדינאים, לא אנשי המערכת הציבורית. אבל אתם יודעים משהו עמוק הרבה יותר: איך קמים.
אני יודע שזה לא יחזיק לנצח כי בסוף גם פוליטיקה חדשה הופכת עם השנים לפוליטיקה ישנה, כמו שקרה לחלק מהמפלגות הוותיקות היום שהציעו אז "פוליטיקה חדשה". דרך הטבע של הפוליטיקאי לא שונה מדרך הטבע של האדם. גם הוא מזדקן ומגיע לקיצו
אני יודע שהם לא פוליטיקאים, והם בטוח יגלו שהמערכת הפוליטית קשה. אני יודע שהם לא מדינאים, ואולי יהיה להם קשה להתנהל מול מנהיגי העולם. אני יודע שזה לא יחזיק לנצח כי בסוף גם פוליטיקה חדשה הופכת עם השנים לפוליטיקה ישנה, כמו שקרה לחלק מהמפלגות הוותיקות היום שהציעו אז "פוליטיקה חדשה". דרך הטבע של הפוליטיקאי לא שונה מדרך הטבע של האדם. גם הוא מזדקן ומגיע לקיצו, לפעמים בכורסא בביתו ולפעמים על כיסא העור בכנסת. מסביבי, גם בפלוגת המילואים שלי, אני שומע את המשפט שחוזר שוב ושוב: "אין לי למי להצביע". אז אולי הגיע הזמן להפסיק לערבב את אותה חבילת קלפים ישנה. אולי הגיע הזמן לפתוח חבילה חדשה.
גלעד כהןכן, הוויכוחים בין ימין לשמאל יישארו — וטוב שכך. הם חלק מהדי.אן.איי של עם ישראל, חלק מהתורה שלנו: “כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים”. אבל מחלוקת לשם שמים נולדת רק כשהמטרה היא לבנות, לא להרוס.
בעולם, מהפכות רבות נולדו מתוך אוניברסיטאות על ידי צעירים וצעירות משכילים שחלמו על שינוי. אצלנו, אותם צעירים בגילאים האלה מגיעים לתל השומר כדי לעלות על מדים. הם לא נמצאים באוניברסיטאות — אלא בצבא. הם אלה שמגינים על המדינה. אני לא קורא למהפכה צבאית חלילה. אני קורא למהפכה אזרחית־מוסרית. לצעירים ולצעירות שחזרו מהחזית, למילואימניקים, לסדירניקים משוחררים, להורים ולמשפחות, יחד עם דמויות כמו לאה גולדין — תעזרו לנו לקום. אני יודע שזו חוצפה לבקש את זה דווקא מכם, אבל הוכחתם שאתם אלה שמסוגלים לכך. תקימו תנועה שמחברת, שלא שורפת. תנועה של תקווה, של אחריות, של תקומה.
