יש קשר הדוק בין תפקוד הממשלה לבין החוסן החברתי: כשהשירות הציבורי קורס, כשהמוסדות מתנהלים כמו במאה שעברה – הציבור מאבד אמון והחברה מתפוררת. משרד התחבורה בראשות השרה מירי רגב הוא מקרה בוחן מובהק לתהליך הזה - הוא מתהדר בסיסמאות, מתרברב במסעות בינלאומיים, אבל נכשל פעם אחר פעם בלהפעיל את הדברים הפשוטים באמת.
רפורמות תחבורה מדשדשות. חוק המטרו בגוש דן שהתקבל באיחור ניכר מתעכב בשל התנגדויות, מחלוקות תקציביות ומורכבויות תכנוניות. התחבורה הציבורית סובלת מעיכובים, עומסים, מחסור בנהגים ושירות לא סדיר – במיוחד בפריפריה ובשעות הערב וסופי השבוע. לא פלא שנהגים שובתים, ופקידים פורשים. וזה לא רק עניין של תקציב – אלא של ניהול. של סדר עדיפויות. של אחריות. וכל זאת תחת שרה שנדמה עוסקת בקידום עצמי הרבה יותר מאשר בקידום תחבורה.
הנה סיפור על לבנה אחת בחומה הממחישה את עומק הכשל. קיבלתי מכתב ממשרד הרישוי: ייתכן שמגיע לי החזר אגרת רישוי, כי מכונית שמכרתי הייתה ב"הפקדת סוחר" מעל 30 יום. המידע קיים. הנתונים אצלם. יש ברשותם גם את חשבון הבנק שלי. למה לא להחזיר את הכסף ישירות? במקום זה, נשלח מכתב עם דרישה: למלא טופס ידני, לצרף צילום אישור ניהול חשבון, ולשלוח – שימו לב – בדואר רגיל. לא באימייל, לא דרך האתר, לא בהזדהות ממשלתית. כאילו לא שמעו שם על מחשב. כאילו לא מדברים כל היום על חדשנות וממשל דיגיטלי. כאילו אנחנו עדיין בשנות ה-80.
סרקתי את הברקוד במכתב, בתקווה לאיזשהו פתרון חכם – ומה גיליתי? טופס אחר, אותן דרישות, ושוב דואר רגיל. אז פניתי לצ’אט באתר. ענה לי נציג שירות חביב בשם יוסי. הסביר שזו רק תמיכה כללית, הפנה ללינק, למוקד, לעוד קישור. שיטת הסיבובים. האחריות נמסרת הלאה.
כשמדובר באזרח – הדרישות נוקשות, ההליך מסורבל, הזמן מתבזבז. כדי לקחת כסף יש לינק ברור ופשוט. וכשזה מגיע ליח"צ, למצגות, למילים מפוצצות – הכל מבריק
וזו לא אשמת יוסי, זה מבנה חולה - משרד שלא יודע לקשר בין בסיסי נתונים. סימפטום של משרדי ממשלה נוספים, שלא מכירים את המושג “יוזמה ממשלתית”. כשמדובר באזרח – הדרישות נוקשות, ההליך מסורבל, הזמן מתבזבז. כדי לקחת כסף יש לינק ברור ופשוט. וכשזה מגיע ליח"צ, למצגות, למילים מפוצצות – הכל מבריק.
פרופ' אסף מידניצילום: עמית שטראוסהממשלה, והשרה רגב בתוכה, מדברות על עתיד טכנולוגי – אבל מקיימות עבר בירוקרטי. במקום שירות – סחבת. במקום פתרון – מבוך. זה לא רק עניין של החזר אגרה - זו תפיסת עולם. והמסקנה ברורה: מדינה שלא יודעת להחזיר לתושביה 200 שקלים בלי לטרטר אותם – לא תדע להקים מטרו, לא תדע לנהל תחבורה, ולא תדע למשול.
פרופ' אסף מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט, באקדמית ת"א-יפו
