השערוריה החדשה מהלילה מסמנת עליית מדרגה מדאיגה בעימות התת קרקעי שמתחולל בתוך הממסד האמריקאי נגד ישראל.
1 צפייה בגלריה
דונלד טראמפ בנימין נתניהו
(צילום: lev radin/shutterstock, REUTERS/Nathan Howard, KAWANT HAJU/AFP, shutterstock)
ההדלפה הדרמטית לרשת NBC, לפיה סוכנות המודיעין של הפנטגון (DIA) העלתה את רמת איום הריגול המיוחס לישראל לדרגה הגבוהה ביותר קריטית, אינה אירוע אבטחת מידע שגרתי. כדי להבין את האירוע, חייבים לתת קונטקסט היסטורי. מאז פרשת ג'ונתן פולארד בשנות השמונים, ישראל נזהרת בקפידה שלא לרגל על אדמת ארצות הברית או לעקוב אחר בכירים אמריקאים. לכן, הדיווח הנוכחי מעורר תהיות רבות, במיוחד לאור העובדה שבמסמך שהודלף אין שום ראיות פורנזיות או ממצאים של ממש שמוכיחים חדירה, אלא רק "חששות" לכאורה.
היעדר הראיות מעלה את השאלה המתבקשת: האם מדובר בצירוף מקרים, או שמא ייתכן שהמסמך הזה הוא מעין מוקש או מתנת פרידה שהשאירה אחריה הפקידות המודיעינית הפורשת?
כדי לענות על כך, צריך להסתכל על העיתוי. מעניין מאוד שה"מקורות" האנונימיים בקהילת המודיעין בחרו להדליף את המידע בדיוק בעת שהקונגרס עוסק בחקיקת סעיף 224 במסגרת חוק תקציב ההגנה הלאומי (NDAA) לשנת הכספים 2027.
יוזמה דרמטית
סעיף 224 הוא יוזמה דרמטית וקריטית שנועדה להעמיק, לסנכרן ולהאיץ את שיתוף הפעולה הטכנולוגי ביטחוני בין ארצות הברית לישראל. הסעיף מתמקד באתגרים המשותפים בחזית הטכנולוגיה הצבאית, כולל מערכות הגנה מפני כטב"מים, הגנה מפני טילים, בינה מלאכותית וסייבר. הוא דורש מהפנטגון למנות גורם ניהולי בכיר שירכז את שיתוף הפעולה הזה, כדי להבטיח שלכוחות האמריקאיים והישראליים יהיה את היתרון האיכותי בשדה הקרב.
האגף הבדלני בארצות הברית מנהל קמפיין תקיף נגד הסעיף הזה ומפיץ מיתוסים לפיהם הסעיף "ממזג" בין הצבאות, מעניק לישראל השפעה על שרשראות האספקה של הפנטגון, ובעיקר נותן לישראל גישה חופשית לנתונים צבאיים אמריקאיים רגישים. והנה, בדיוק כשהסעיף הזה עומד למבחן, צץ לו מסמך מודיעיני שמזהיר כי ישראל מרגלת באגרסיביות אחרי ארצות הברית. ההיגיון המוסדי של המדליפים ברור לחלוטין: איך יכול הקונגרס לאשר חוק שמעמיק את שיתוף המידע והטכנולוגיה עם מדינה שמוגדרת באותו רגע כ"איום ריגול קריטי"? מדובר בסיכול ממוקד של החקיקה.
כדי לחבר את הנקודות למחוללי הקמפיין הזה, כדאי לחזור חודשיים אחורה, אל הכתבה והסערה סביב פיטוריו של ג'ו קנט.
קנט, ראש המרכז הלאומי ללוחמה בטרור (NCTC) שמונה על ידי טראמפ, התפטר ותקף את ישראל בחריפות חסרת תקדים. הוא טען כי איראן אינה מהווה איום מיידי, והאשים את ישראל והלובי שלה בגרירת אמריקה למלחמה מיותרת, תוך שהוא קושר באופן מניפולטיבי את מות אשתו בסוריה למלחמה שלטענתו ישראל יצרה.
קנט אינו פועל בחלל ריק. האם התפיסה שלו משקפת גם את רוח המפקדת בקהילת המודיעין שעזבה לאחרונה, טולסי גבארד? גבארד הפגינה לאורך כהונתה עוינות מוחלטת לכל עימות צבאי באיראן.
אמנם היא הציגה את התפטרותה כצעד אישי בשל מחלת בן זוגה, אך ישנן עדויות מאחורי הקלעים שמרמזות כי היא למעשה הודחה על רקע החיכוכים הללו.
לכבול את ידי הנשיא?
ה DIA כפופה מבחינה מבנית לפנטגון, אך כראש המודיעין הלאומי גבארד שלטה בתקציב (NIP) והגדירה את מסגרת יעדי המודיעין (NIPF). האם ייתכן שהתשתית הפקידותית שהיא וקנט השאירו אחריהם מייצרת כעת מסמכים ללא גיבוי פורנזי במטרה לסכל את סעיף 224, לכבול את ידי הנשיא ולהעמיק את הבקע בין המדינות?
התמונה הגדולה רחבה הרבה יותר ממאבק בתוך קהילת המודיעין. הזרם הבדלני והלאומני בתוך המפלגה הרפובליקנית ובסביבת טראמפ מנהל מערכה רב זירתית כדי להרחיק את ארצות הברית מישראל, והמודיעין והחקיקה הם רק וקטור אחד
אבל התמונה הגדולה רחבה הרבה יותר ממאבק בתוך קהילת המודיעין. הזרם הבדלני והלאומני בתוך המפלגה הרפובליקנית ובסביבת טראמפ מנהל מערכה רב זירתית כדי להרחיק את ארצות הברית מישראל, והמודיעין והחקיקה הם רק וקטור אחד.
וקטור נוסף ומרכזי שמנוצל בימים אלו הוא הנושא הנוצרי, שהופעל בעוצמה רבה במהלך המערכה בלבנון. כדי להבין זאת גאואסטרטגית, צריך לזכור שטראמפ נשבע להגן על הנוצרים בכל מקום בעולם. ראינו זאת כשהפעיל את הצבא נגד בוקו חראם באפריקה, מהלך שסיכם בציוץ כמועד להגן על הנוצרים בעולם.
על הרקע הזה צריך לראות את זימונו החריג של הפטריארך היווני לבית הלבן. אין מדובר בראש מדינה שאמור בכלל לפגוש את נשיא ארצות הברית, אלא בפעולה מחושבת של אותו פלג לאומני שמנסה לקדם נרטיב נגדנו.
הפטריארך כיוון בדיוק ללבנון ולארץ הקודש כשאמר שקהילות עתיקות מבקשות לשמור על אמונתן וחופש הפולחן שלהן, וכי הבטחת הגישה לארץ הקודש היא דרישת קדם ליציבות באזור.
הלחצים הללו באו לידי ביטוי בשיחת הצעקות בין נתניהו לטראמפ סביב המשך המערכה בלבנון. צריך להגיד ביושר שהמערכה שם הושפעה בסופו של דבר גם בגלל פעולות חסרות אחריות של חלק מחיילי צה"ל שביזו את הצלב של ישוע או את הפסל של מריה. ההתנהגות המעוותת הזו, יחד עם התופעה הנוראית של חרדים שיורקים על תיירים ואנשי כמורה בירושלים, סיפקה לגורמים בוושינגטון בדיוק את התחמושת שהם חיפשו כדי לקשור לנו את הידיים. תוסיפו לכך הערות מתלהמות של פוליטיקאים שמדברים על השתלטות על דרום לבנון כולל כפרים נוצריים, וקיבלתם קמפיין מושלם שמציג אותנו כמי שמבצעים טיהור אתני.
ד"ר קובי ברדה צילום: טל גבעונימשרד החוץ עושה מאמצים חשובים בניסיון לבלום את ההטיה הזו ברשתות. בהקשר זה, ראוי לציין את החלטתו האחרונה של שר החוץ גדעון סער למנות שליח בדרג שגריר לעולם הנוצרי. מינויו של השגריר ג'ורג' דיק לתפקיד הוא צעד אסטרטגי שאמור לעשות סדר, למתן את הבעיה ולרכז את הקשר מול הקהילות הללו, עם דגש קריטי על הנוצרים הציונים.
כאשר משלבים את הכל יחד, החשדות להדלפה חסרת הראיות מה DIA במקביל לקידום סעיף 224 בקונגרס, וקמפיין הלחץ סביב הקהילות הנוצריות בלבנון ובירושלים, מתחברים לכדי תמונה שלמה. מדובר במהלך מתוזמר של האגף הבדלני להפעיל וקטורים של לחץ על הנשיא ולייצר טריז עמוק ביחסי ארצות הברית וישראל.
ד"ר קובי ברדה, מרצה בכיר במכון הטכנולוגי חולון (HIT) ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי (JPPI).
