אחרי 34 שנים של קיום דה פקטו כמדינה עצמאית בצפון קרן אפריקה, ישראל הודיעה ביום שישי האחרון על הכרה רשמית בסומלילנד - והיא המדינה הראשונה שעושה זאת באופן פומבי ומלא. לצד כוונה לכונן יחסים דיפלומטיים ושיתופי פעולה אזרחיים-כלכליים, קיים ממד אסטרטגי חשוב: מיקומה של סומלילנד מול חופי תימן, על קו התפר שבין מפרץ עדן, מצר באב אל-מנדב והים האדום - בדיוק בזירה שבה פועלים בשנתיים האחרונות החות'ים נגד נתיבי השיט הבינלאומיים.
מנהיג החות'ים בתימן, עבד אל-מלכ בדר א-דין אל-חות'י, פרסם אמש הודעת גינוי ראשונה להכרה בסומלילנד - ואיים מפורשות על ישראל. "אנו רואים כל נוכחות ישראלית באזור סומלילנד כמטרה צבאית לגיטימית עבור כוחותינו כי היא מהווה תוקפנות נגד סומליה ותימן, ואיום על ביטחון האזור", הוא אמר. לדבריו, ישראל רוצה "להפוך את סומלילנד לבסיס לפעילות עוינת נגד סומליה, מדינות באפריקה, תימן ומדינות ערב, ובכך לאיים על ביטחון ים סוף ומפרץ עדן".
ההכרה הישראלית בחבל הארץ שהתנתק מסומליה לפני 34 שנה לא מגיעה בחלל ריק, והיא מתרחשת במקביל להסלמה פנימית בדרום תימן, שם מתקדמים כוחות בדלניים הנתמכים בידי איחוד האמירויות, התפתחות שמכניסה למתח גלוי גם את סעודיה במאבק על השליטה במסדרון הימי הרגיש ביותר בעולם כיום.
סומלילנד שוכנת בצפון-מערב סומליה ההיסטורית, לאורך מאות קילומטרים של חוף במפרץ עדן, ממש מול תימן. זה כאמור ציר ימי קריטי שמוביל למצר באב אל-מנדב – צוואר בקבוק שדרכו עובר חלק ניכר מהסחר הימי בין אסיה לאירופה דרך תעלת סואץ. מאז שהחות'ים החלו לתקוף כלי שיט בים האדום בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיה, חברות ספנות רבות בחרו לעקוף את האזור דרך "כף התקווה הטובה" - במחיר כלכלי כבד, שהתגלגל בין היתר גם לשוק הישראלי.
ההכרה הישראלית בסומלילנד היא הרבה יותר מצעד דיפלומטי חריג, אלא מהלך שמחבר בין דמוקרטיה לא מוכרת בקרן אפריקה, מאבקי כוח בתוך תימן, תחרות סעודית-אמירתית על שליטה אזורית והאיום החות'י על הסחר העולמי. עבור סומלילנד מדובר בפריצת דרך היסטורית, ועבור ישראל הימור מדוד בזירה נפיצה שעשוי להרחיב את מרחב ההשפעה שלה, אך גם למשוך אותה עמוק יותר לתוך אחד מקווי השבר הרגישים בעולם.
ממנדט בריטי לניתוק חד-צדדי - ולדמוקרטיה יחסית מתפקדת
הבסיס לטענת העצמאות של סומלילנד הוא היסטורי-משפטי. האזור היה מושבה בריטית ("סומלילנד הבריטית") שקיבלה עצמאות ב-26 ביוני 1960. ימים ספורים לאחר מכן היא התאחדה מרצון עם המושבה האיטלקית ליצירת מדינת סומליה.
חגיגות בסומלילנד אחרי ההכרה הישראלית
האיחוד הזה לא החזיק מעמד, ועם קריסת המשטר במוגדישו ומלחמות האזרחים בראשית שנות ה-90, הכריזה סומלילנד ב-18 במאי 1991 על ביטול האיחוד וחזרה לעצמאות, במהלך שנקבע בוועידת בוראו על בסיס הסכמות בין הנהגת התנועה הלאומית הסומלית (SNM) לבין ראשי חמולות. שבט עיסא הכריז אז עצמאות על שטח של חמישה מ-18 מחוזותיה של סומליה.
סומלילנד גובלת באתיופיה, בג'יבוטי ובפונטלנד, ועיר בירתה היא הרגייסה. כ-99% מאוכלוסיית סומלילנד הם מוסלמים סונים, דת המדינה היא איסלאם והשפות הרשמיות בה הן סומלית וערבית. שטח זה, שגודלו 137,600 קמ"ר, חופף כאמור לשטח החסות של סומלילנד הבריטית. חיים בה כיום כשישה מיליון בני אדם.
הטענה של סומלילנד מאז שהכריזה על עצמאות ועד היום היא שהיא אינה "פורשת" ממדינה קיימת, אלא משחזרת ריבונות שהייתה לה בגבולות מוכרים. מנגד, סומליה, מדינות אפריקה והאיחוד האפריקני דבקים בעקרון של שלמות טריטוריאלית מחשש שתקדים כזה יצית גל בדלני ביבשת כולה. מאז ההכרזה על עצמאות, השלטון בסומלילנד יציב יחסית עם מעט עימותים אלימים ביחס לסומליה, באופן חריג ביחס למיקומה הגאוגרפי.
12 צפייה בגלריה
נשיא סמולילנד, עבד א-רחמאן מוחמד עבדאללה. בשלטון קצת יותר משנה, וכבר הביא הישג מדיני חסר תקדים
(צילום: REUTERS/Monicah Mwangi/File Photo)
סומלילנד מתנהלת כדמוקרטיה יחסית מתפקדת עם מבנה פוליטי שמשלב מוסדות מודרניים עם מנגנונים מסורתיים. במהלך שלושה עשורים התקיימו בסומלילנד בחירות נשיאותיות ופרלמנטריות, כולל חילופי שלטון, תופעה נדירה כאמור באזור. הבחירות במדינה התנהלו בצורה מסודרת יחסית, אם כי קדמו להן דחיות ומשברים כאלה ואחרים.
לסמולילנד יש חוקה וקיים בה שלטון נשיאותי,כשהנשיא שלה נבחר בבחירות כלליות עם ממשלה ופרלמנט שמורכב משני בתים: בית הנבחרים שנבחר בבחירות ו"בית הזקנים" (Guurti), גוף מסורתי של ראשי חמולות שאחראי בין היתר על גישור בסכסוכים ושימור יציבות. עם זאת, החוקה מגבילה את מספר המפלגות הפעילות במדינה לשלוש, במטרה למנוע פוליטיקה קיצונית של חמולות.
נשיא סומלילנד, עבד א-רחמאן מוחמד עבדאללה, המכונה "עִרּוֹ", נכנס לתפקידו לאחר שניצח בבחירות לנשיאות בנובמבר 2024, שנערכו לאחר דחיות ממושכות. עבדאללה, לשעבר יו"ר בית הנבחרים ומנהיג מפלגת האופוזיציה "וואדאני", מציג קו פרגמטי יחסית: חיזוק המוסדות הדמוקרטיים מבית, שיקום הלגיטימציה הציבורית לאחר שנות מתיחות פנימית, והעמקת הקשרים עם שחקנים אזוריים ובינלאומיים במטרה להשיג הכרה רשמית בעצמאות סומלילנד.
נתניהו משוחח בטלפון עם נשיא סומלילנד
(צילום: רועי אברהם/ לע״מ)
(צילום: ירון ברנר)
עבור הנשיא עבדאללה, ההכרה הישראלית נתפסת כהישג מדיני ראשון מסוגו וכתקדים שעשוי לפתוח דלת למדינות נוספות, בעולם הערבי והמערבי. עם זאת, לא הכול ורוד: ארגוני זכויות אדם טוענים בשנים האחרונות כי במדינה מופעל לחץ על עיתונאים, מתבצעים מעצרים פוליטיים נקודתיים וקיימת אפליה כלפי מיעוטים.
בלי שגרירויות, אבל עם קשרים דיפלומטיים - ובסיס אמירתי
מאז שהכריזה על עצמאות לפני 34 שנים, סומלילנד מוכרת בימינו מבחינה חוקית ובינלאומית כמחוז אוטונומי שפועל בתוך סומליה. רק שלוש מדינות בעולם הכירו דה יורה (להלכה) בסומלילנד כמדינה עצמאית וריבונית: טייוואן, שאינה חברה באו"ם והיא עצמה מדינה שההכרה בה מצומצמת; ישראל, שהיא כאמור המדינה הראשונה שחברה באו"ם שהכירה בריבונותה; ואתיופיה, שהתחייבה להכיר בסומלילנד בסופו של דבר אך טרם מימשה את התחייבותה, ובינתיים מקיימת איתה קשרים מסחריים ודיפלומטיים.
למרות היעדר הכרה רשמית, בפועל סומלילנד ניהלה במשך השנים רשת קשרים לא-פורמלית עם מדינות אחרות, בין השאר עם אתיופיה כאמור, בריטניה, ארצות הברית, טייוואן ואיחוד האמירויות. יש בה נציגויות זרות ומגיעות אליה משלחות כלכליות ודיפלומטיות - אך ללא שגרירויות והכרה משפטית מלאה.
הקשר הבולט ביותר של סומלילנד הוא עם איחוד האמירויות, בעיקר סביב נמל ברברה שלחופי מפרץ עדן. חברת DP World השקיעה מאות מיליוני דולרים בפיתוח הנמל והפיכתו לצומת סחר אזורי, בין היתר כחלק ממסדרון לוגיסטי לאתיופיה חסרת הים. לאיחוד האמירויות בסיס צבאי שפועל שם, אחרי שבשנת 2017 אישרו חברי הפרלמנט של סומלילנד את הקמת הבסיס הזה.
בדיווחים בעולם על אודות אותו בסיס, נכתב כי הוא מכיל מסלול המראה - ובבנייה נמצא גם נמל מים עמוקים. אורך מסלול ההמראה בברברה הוא ארבעה ק"מ - מה שמאפשר נחיתה של מטוסים כבדים וגם מטוסי קרב. מתמונות לוויין ב-Google Maps נראה שליד המסלול הוקמו סככות, חניות למטוסים ודת"קים (דירים תת-קרקעיים שמיועדים להגן על כלי טיס ואנשי צוות אוויר, בעת שהם חונים על הקרקע).
הכלכלה הצנועה של סומלילנד נשענת בעיקר על יצוא של חיות משק, שמספרן במדינה מוערך בכ-24 מיליון, שכן היא נמצאת תחת מגבלות קשות של חוסר הכרה בינלאומית, למשל בעיות בנקאות, אשראי וסיוע. נמל ברברה הוא הוא נכס של סומלילנד, לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מהיבט גיאו-פוליטי.
מבחינת ישראל, ההכרה בסומלילנד משלבת כמה אינטרסים: מבחינה אסטרטגית-ביטחונית, מיקומה מול תימן ובסמוך לשטחים שבשליטת החות'ים עשויה למנוע משבר חדש בים האדום, אחרי ששלוחי איראן הפסיקו לתקוף כלי שיט מאז שהגיעו להסכם עם נשיא ארה"ב טראמפ - ובמיוחד לאחר הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעזה. גם מבחינה מודיעינית, הדבר עשוי לסייע לישראל מול החות'ים.
מבחינה מדינית, חיזוק קשרים עם שחקן פרו-מערבי יחסית בקרן אפריקה עשוי להרחיב עוד יותר את הקשרים של ישראל בזירה, שבה איראן, טורקיה ומצרים - שגינו את ההכרה הישראלית יחד עם עוד שורה ארוכה של מדינות - הן שחקניות מרכזיות. גם מבחינה כלכלית-אזרחית, מדובר בפוטנציאל לשיתופי פעולה בתחומי חקלאות, מים וטכנולוגיה.
ההתפתחויות בדרום תימן - והמתיחות בין סעודיה לאמירויות
במקביל להכרה הישראלית, בדרום תימן מתקדמים כוחות "מועצת המעבר הדרומית״ (STC), הנתמכים בידי איחוד האמירויות, ותופסים עמדות במחוזות חצרמוות ואל-מהרה. מדובר באזורים רגישים שקרובים לגבול עם עומאן ועשירים במשאבים. אזורים אלו הם גם בעלי חשיבות לסעודיה, שמנסה לצמצם את מעורבותה הצבאית בתימן.
ההתנגשות הזו חושפת פערים בין סעודיה לאמירויות - שתי שותפות לשעבר בקואליציה נגד החות'ים - סביב השאלה מי שולט בנקודות המפתח לאורך ים סוף ומפרץ עדן. סומלילנד משתלבת בדיוק על אותו ציר ימי, שבו איחוד האמירויות כבר ביססה דריסת רגל באמצעות נמלים והשקעות. בעוד סעודיה מנסה בשנים האחרונות לצמצם את מעורבותה הצבאית הישירה בתימן, להתקדם להסדרה מול החות'ים ולייצב את גבולה הדרומי - האמירויות פועלת בכיוון אחר: העמקת שליטה והשפעה בדרום תימן, בעיקר לאורך החופים, הנמלים והמעברים האסטרטגיים.
12 צפייה בגלריה
החות'ים בים האדום. הציתו מאבק על השליטה במסדרון הימי הרגיש ביותר בעולם
(צילום: REUTERS/Khaled Abdullah//File Photo)
12 צפייה בגלריה
כלי שיט שהותקף על ידי החות'ים בשנה שעברה. שלוחי איראן הפסיקו לתקוף בחסות הפסקת האש בעזה, אך יצרו תקדים מסוכן
(צילום: Indian Navy Spokesperson)
"מועצת המעבר הדרומית" (STC), נסביר, הוא הכוח המרכזי שמוביל את המהלכים בדרום תימן. מדובר בגוף בדלני שהוקם ב-2017 ודוגל בהקמת מדינה דרום-תימנית עצמאית, בדומה לדרום תימן שהתקיימה עד 1990. הוא נשען צבאית, כלכלית ופוליטית על האמירויות, שולט בפועל בעיר עדן ובאזורים נרחבים בדרום ומתחרה בממשלה התימנית המוכרת בינלאומית – זו שסעודיה ממשיכה לתמוך בה פורמלית.
בשבועות האחרונים התרחבו כאמור פעולות ה-STC מזרחה למחוזות חצרמוות ואל-מהרה, אזורים שלא היו בליבת השליטה הדרומית בעבר. שני המחוזות הללו הם הרבה יותר מ"עוד שטח": חצרמוות הוא המחוז הגדול בתימן, עם משאבי נפט וגז ונמל ימי. שליטה בו מעניקה עומק כלכלי ומרחב פעולה רחב. אל-מהרה הוא מחוז סמוך לגבול עם עומאן, קרוב מאוד לשטח סעודיה ומזוהה שנים עם אינטרסים סעודיים - כולל ניסיונות להקים דרכו צינור נפט סעודי לים הערבי, שידלג על מצרי הורמוז ובאב אל-מנדב.
מנקודת מבט סעודית, התבססות של כוח פרו-אמירתי באזורים הללו נתפסת כאיום כפול: גם פגיעה בהשפעה הסעודית בתוך תימן, וגם סיכון לתוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח. למרות הברית הרשמית נגד החות'ים, הפערים בין סעודיה לאמירויות העמיקו בשנים האחרונות, כשסעודיה חותרת כאמור ליציבות גבולית והסדרה מדינית, גם במחיר ויתורים.
12 צפייה בגלריה
יורש העצר הסעודי בן סלמאן ונשיא איחוד האמירויות בן זאיד. מתיחות סביב דרום תימן
(צילום: AP, רויטרס, רויטרס / Saudi Press Agency/Handout)
האמירתים, לעומת זאת, מתמקדים בשליטה בנקודות מפתח: נמלים, איים, מעברי ים ונתיבי סחר - גם אם הדבר מחליש את הממשלה המרכזית בתימן. המטרה של איחוד האמירויות היא רצף נקודות שליטה שמאפשר השפעה על סחר עולמי, תנועת אנרגיה וביטחון ימי. העימותים האחרונים, שכוללים דיווחים על תקיפות אזהרה סעודיות מהאוויר נגד כוחות המזוהים עם ה-STC, המחישו שהמתח אינו רק דיפלומטי אלא גם צבאי, גם אם מרוסן.
איפה ההכרה של ישראל בסומלילנד נכנסת לתמונה?
ההכרה של ישראל בסומלילנד משתלבת בעקיפין בפאזל הזה, שכן היא מתמודדת עם איום ישיר ועקיף של החות'ים על חופש השיט, והאמירויות היא שותפה אזורית מרכזית של ישראל מאז שהצטרפה להסכמי אברהם ב-2020. סומלילנד מציעה נקודת מבט ושליטה אזרחית-אסטרטגית מול הזירה התימנית, בלי להיכנס ישירות לבוץ התימני עצמו.
בכך, דרום תימן הפכה מזירה משנית למוקד מאבק בין סעודיה לאמירויות על דמותה של תימן שאחרי מלחמת האזרחים, ואולי על הסדר האזורי כולו. סומלילנד, מצידה, יושבת בדיוק בנקודה שבה המאבק הזה פוגש את הסחר העולמי, את האיום החות'י ואת האינטרסים הישראליים. המהלך הישראלי אינו יוצר את הדינמיקה אבל הוא משתלב בה, ומדגיש עד כמה קרן אפריקה, דרום תימן והים האדום הפכו לזירה אחת מחוברת, שבה כל הכרה דיפלומטית היא גם מהלך גיאו-אסטרטגי.
ליאור בן ארי השתתפה בהכנת הכתבה
פורסם לראשונה: 22:01, 28.12.25
