תחקירי אמ״ן על אסון 7 באוקטובר מחטיאים את המטרה, וחמור מכך: הם מעידים שאגף המודיעין עודנו שרוי בקונספציה שממנה הדרך לטבח נוסף עלולה חלילה להיות קצרה. התחקירים הפנימיים שנערכו באגף המודיעין של צה"ל באשר למחדלי 7 באוקטובר חשפו, לכאורה, את שורשי הפרקטיקה המודיעינית שבחסותה הצליח חמאס לבצע בנו את שפטיו. הקורא הלא מיומן עלול להסיק שהתחקיר הוא עמוק ובלתי מתפשר, ועמד ביעדיו. בין היתר נמצא כי לא הייתה התרשלות או רשלנות של אף גורם באמ״ן בדרך שהובילה למחדל, כולל בלילה שקדם לפלישה. גם אני מאמין כך, אבל בדיוק פה נעוצה הבעיה, ולכן המסקנות לכאורה של אמ״ן מלמדות עד כמה הוא עדיין שרוי בקונספציה באשר לזהותו הגנטית.
אמ״ן הוא לא עוד מכון מחקר. הוא לא ה-INSS, שיכול להישאר בזירה התיאוריטית. זה גוף שבאחריותו לשמור על חיי האומה, והדרך לתיקון שורשי ואמיתי עוברת בנתיב שונה ועמוק הרבה יותר מהמסקנות שהתקבלו בתחקיר. מסקנות התחקיר כוללות בין היתר הצבעה על הצורך לאפשר ריבוי דעות בתוך אמ"ן, ביקורתיות, העמקה בהבנת היריב, ועוד - אבל לא היו צריכים להירצח אלפים ולהיחטף מאות כדי שזאת תהיה המסקנה, כשם שלא היה צורך בהפתעת יום הכיפורים כדי להסיק את אותן מסקנות שהוסקו כבר אז, וכבר בסמוך אליהן הוקמו מנגנוני בקרה, ונקבעו כפילויות מחקריות בין ארגוני הביון בשם הפלורליזם המודיעיני הנחוץ כל כך.
בעוד שהמודיעין הישראלי שעוסק באופרציה ממשיך לשבור שיאים, כפי שבא לידי ביטוי באופן מובהק במבצע הביפרים, המודיעין להערכה מתמיד בכשלונותיו גם אחרי 7 באוקטובר
בעוד שהמודיעין הישראלי שעוסק באופרציה ממשיך לשבור שיאים, כפי שבא לידי ביטוי באופן מובהק במבצע הביפרים, המודיעין להערכה מתמיד בכשלונותיו גם אחרי 7 באוקטובר. הבעיה היא לא בהבנה של מה לא עובד. השאלה בנוגע למודיעין להערכה, שכשל שוב ושוב ושוב, צריכה להיות: למה זה לא עובד.
אחת ממסקנות התחקיר היתה שלפחות שני קציני אמ״ן נמצאו לא כשירים לתפקידם, ואני מבקש לטעון שמדובר בהרבה יותר משניים. את התובנה הבסיסית שמדברת על הצורך בריבוי דעות, ביקורתיות והימנעות מחשיבת עדר, יש להשיג באמצעות נטיעת עומק של מה שמכונה "אומץ לב אזרחי" בקרב כלל אנשי קהיליית המודיעין. האומץ האמיתי לעמוד על האמת המקצועית, להביע דעה אחרת וללכת עד הסוף כשצריך. האומץ הזה שיש ממנו בנדיבות לנגדת ו׳ מ-8200, ואם היה לעוד עשרים כמותה סביר להניח שהיינו במקום אחר. אם אל עדר הכבשים הלבנות היו מתפרצות עוד כמה כבשים שחורות נועזות דוגמת ו', אנשים כמותה שמקדישים זמן ללימוד עומק של התרבות הערבית והאיסלאם, וגם לא נופלים לחשיבה קבוצתית, שהיו מאתגרים את הרועה שעמל על לכידות העדר. על מעשיהם של אנשים כמו הנגדת ו׳ צריך ללמוד בקורסי מודיעין, במור״קים, בדיוק כמו על מעשי הגבורה של הלוחמים בשדה הקרב.
ובכלל, אומץ לב אזרחי נדרש גם בשאר חלקי הצבא. אני מניח שהוא מה שהיה חסר לאלו שעמדו בשערי הקיבוצים ולא נכנסו פנימה להילחם בשל ההנחיות שקיבלו. אומץ לב אזרחי שיאפשר להם להפגין את אומץ הלב הקרבי שיש בכל אחד ואחד מהם.
מסקנה נוספת בתחקיר מצביעה על חוסר הבנה של תרבות האיסלאם הקיצוני. אבקש להקצין אותה עוד יותר, ובוודאי שאת הדרך לטיפול בה. זה נושא שקשה מאוד לדבר עליו בצמצום, אבל החלק הארי של העוסקים במלאכת ההערכה המודיעינית פשוט לא מכירים ולא מבינים את היריב באמת. לא היריב הערבי וגם לא זה האיראני. זה הרי מובן מאליו שנדרשים יותר אנשים ששולטים בידיעת השפה, הדת והתרבות של היריב - אבל שליטה סטרילית, בתנאי מעבדה כפי שמנסים לייצר כעת באמ"ן - מסוכנת שבעתיים. היא נותנת לבעליה את התחושה שיש לו את ה"שטארה", הבינה, להבין את ה"עקליה" - המנטליות ודרך החשיבה.
הרבה יותר פשוט ללמד מודיעין את מי שמבין את תרבות הרחוב, מאשר ללמד את תרבות הרחוב את מי שיודע מודיעין
אכן, אין הכרח שקציני המודיעין יעברו קורס סיערוב עמוק, אבל הפלורליזם הנדרש צריך ויכול להיות מושג בגיוון מאגר המאותרים לתפקידי מודיעין להערכה כבר מחר בבוקר. למשל: שילוב של הרבה יותר קציני מודיעין דרוזים, אנשי יחידה 504, מעבריות בין ארגונית של אנשי שטח מהשב"כ ומהמוסד גם לתוך אמ״ן, ולא רק מאמ״ן החוצה, ובכלל יותר אנשים שגדלו בפריפריה, שם נמצאים אנשים שמבינים היטב את הראש הערבי גם בלי ידיעת השפה. ובכלל, מי שיאמץ גישה צנועה יגלה שהרבה יותר פשוט ללמד מודיעין את מי שמבין את תרבות הרחוב, מאשר ללמד את תרבות הרחוב את מי שיודע מודיעין.
הנדבך השלישי והקריטי ביותר עבור אנשי מודיעין באשר הם הוא היכולת לדמיין. כל התחקירים מצביעים על כך, אבל לא קוראים לילד בשמו, ובוודאי שלא מציעים דרכים לתיקונו
הנדבך השלישי והקריטי ביותר עבור אנשי מודיעין באשר הם הוא היכולת לדמיין. כל התחקירים מצביעים על כך, אבל לא קוראים לילד בשמו, ובוודאי שלא מציעים דרכים לתיקונו. 7 באוקטובר, הרבה מעבר להיותו כשל מודיעיני חמור, הוא כשל קולוסאלי ביכולות הדימיון של אנשי מחקר המודיעין להערכה ולהתרעה. מיזם מבצעי כמו מבצע הביפרים מתאפשר רק בזכות יכולת דמיון פנטסטית של יצירת מציאות יש מאין. לאסוננו, גם 7 באוקטובר התאפשר בזכות היכולת של חמאס לדמיין את הרע מכל עבורנו. ואת הלקח הזה הם לימדו אותנו בדרך איומה.
אם לא נעמיק, אם לא נסיק מסקנות הרות גורל, אנחנו עלולים חלילה וחס למצוא את עצמנו שוב תוהים כיצד קרה לנו אסון. טוב יעשה הרמטכ״ל הנכנס אם יערער על המסקנות, ולא יקבל אותן כפי שהן.
יריב ענבר, שזהותו האמיתית נאסרה לפרסום בידי הצנזורה וועדת השרים למתן היתר פרסומים, שירת שנים ארוכות בתפקידי מפתח רגישים בקהילת המודיעין. הוא מחברם של שלושת ספרי המתח "לחישת הזאב", "הסדק" ו"המטרה מקדשת"
