לאחרונה הופצה התייחסות מטעם משפחות שכולות ל"מתווה ביסמוט" בנושא גיוס חרדים לצה"ל. משפחות יקרות, אהובות, כואבות - משפחות שאיתן אני צועד מדי יום מאז שנקרע לבנו - הביעו את דעתן על המתווה. ברצוני לטעון נחרצות אחרת:
אחיי היקרים למשפחת השכול, אנא מכם, משכו ידכם מעיסוק ציבורי בנושא הזה.
אני אומר זאת דווקא כמי שמאמין ששירות בצה"ל איננו נטל אלא מצווה, שליחות וזכות קדושה. עמדתי הפרטית ברורה: בני אורי מרדכי הי"ד גדל על החשיבות של להיות חלק מכח המגן של עם ישראל וארץ ישראל. הוא התגייס, לחם ופיקד מתוך אמונה עמוקה ומבוססת. דווקא מעומק תפיסה זו, אני כותב את הדברים.
יש לי דעה בסוגיית הגיוס, ואף הבעתי אותה לא פעם. אבל עמדתי וכן עמדתכם איננה נכונה יותר או פחות רק מפני היותנו שייכים למשפחת השכול. הבנים לא השאירו לנו צוואה הקשורה לעיסוק במחלוקות חברתיות; הם לא ביקשו מאיתנו לקבוע מדיניות.
איזו תועלת תצמח ביחס למימוש מטרות המלחמה מהפלת החוק הזה? הייתכן שדווקא אנחנו נסייע לפירוק הממשלה הזו שהצליחה לעמוד בלחצים אדירים כשאחרים קראו לעצור ולסיים את המלחמה?
צוואתם היחידה הייתה אחת: לנצח. להכריע את האויב. לא בזירה הזו של חוק הגיוס מצויה שליחותם, ולא בזירה הזו מצוי תפקידנו. הלגיטימציה הציבורית שלנו נוגעת לניצחון בשדה הקרב, לא לחקיקה מורכבת בחברה שסועה.
הסוגיה של גיוס חרדים איננה נושא שבו יש למשפחות שכולות עדיפות, וגם לא "תעודת הכשר" לערעור. אין לנו את כלי הניתוח הנדרשים, ולא את יכולת שקילת המחירים הריאליים של כל חלופה. עמדתכם ועמדתי ראויות אך הן קשורות לעמדה פוליטית שאינה קשורה להיותנו משפחות שכולות.
ניתן וראוי להתווכח בכובד ראש על יעילות המתווה. ניתן לטעון שהוא רחוק משלמות והוא אכן רחוק מכך. אפשר לטעון שהפעלת סנקציות דרקוניות תמלא רק את בתי הכלא הצבאיים – לא את שורות הלוחמים.ואפשר גם לראות במתווה, על כל חסרונותיו, פריצת דרך אמיתית בסוגיה שלא נגעה בה המערכת במשך 76 שנה.
ימים רגישים
אבל כעת נכנסנו לימים רגישים ואסטרטגיים במיוחד. אם מתווה הגיוס לא יעבור, ממשלת ישראל הנוכחית עלולה לקרוס. ועם הקריסה הזו גם תקרוס חס ושלום צוואת יקירנו המרכזית- ניצחון.
כל אחד ועמדתו הפוליטית הלגיטימית אשר תהיה, אך כולכם יודעים בוודאות שמימוש מטרות המלחמה ומימוש צוואת בנינו יכולים להתממש אך ורק עם הממשלה הזו ובעזרת כלל מרכיביה הקואליציוניים.
איזו תועלת תצמח ביחס למימוש מטרות המלחמה מהפלת החוק הזה? הייתכן שדווקא אנחנו נסייע לפירוק הממשלה הזו שהצליחה לעמוד בלחצים אדירים כשאחרים קראו לעצור ולסיים את המלחמה? תוצאות מהלך שכזה יהיו כאוס פוליטי.
פירוק הברית האסטרטגית בין הציונות הדתית לציבור החרדי יוביל לנסיגה בכל מה שאתם מאמינים בו, וודאי ביחס למטרות המלחמה. אם אנחנו, המשפחות השכולות, נהיה אלו ש"ייתנו רוח גבית" לפירוק המחנה במה הועלנו? איזו עדות השארנו אחרי בנינו הי"ד?
במקום אחדות – נוצר קרע. במקום אחריות – זעם. במקום תקווה – סכנת התאבדות ציבורית. זכותכם להביע עמדה, בוודאי. אבל כשהעמדה הזו מתיימרת לקבוע הכרעה בסוגיה נפיצה כל כך, בעלת משקל רוחני, חברתי ולאומי עצום התוצאה איננה הפתרון הרצוי. התוצאה היא פירוד וחורבן מחנה שלם - בשם "צדק טהרני".
הניסיון להכריע סוגיה מורכבת באמצעות כאבנו האישי – מוביל לשימוש לרעה בכאב.ואתם יודעים היטב: אפשר להיות משפחה שכולה ולתמוך במתווה. אפשר להיות משפחה שכולה ולהתנגד לו. ואף אחד מאיתנו אינו נעלה על רעהו.
אמירה אישית
כל אחד מאיתנו זוכר את ילדיו בגיל ההתבגרות: כמה פעמים היינו צריכים "לבלוע צפרדע", להבין שהמציאות מורכבת, לקבל חוסר ־מושלמות – רק כדי לשמור על הקשר, על האמון, על הבית. כולנו היינו מוכנים לקבל את ילדינו לא בשלמותם – אלא רק בגלל שהם ילדינו.
יהושע שניכך גם במציאות הלאומית שלנו. אין כאן צד צודק וצד אשם. יש כאן בית. עם. משפחה. אם נקרע את החבל – עלול האוחז בו ליפול חלילה לתהום וקשה תהיה הדרך חזרה. אך אם נפעל באורך רוח, בענווה, ובנשיכת שפתיים – נשמור על הבית המשותף שבו חיו ונלחמו בנינו הקדושים. "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".
זהו תפקידנו וזהו תורנו. לא לפורר – אלא לחזק ולהתחזק.
יהושע שני הוא אביו של סרן אורי מרדכי שני הי"ד
