"היו לנועם חלומות גדולים והוא היה יזם בנשמה. האבסורד הוא שהוא רצה ללכת לתחום הרחפנים. לא להאמין שהרחפן תפס אותו קודם", כך סיפרה הבוקר (ראשון) ליאת המבורגר, אימו של סמ"ר נועם המבורגר, שנהרג ביום שישי מפגיעת רחפן של חיזבאללה במוצב בירנית סמוך לגבול הצפון.
הוריו של סמ"ר נועם המבורגר ז"ל
(צילום: גיל נחושתן )
בריאיון משותף עם בעלה אייל ל-ynet היא הוסיפה: "נפצעו איתו שלושה חברים ואני מאחלת רפואה שלמה לכל הפצועים. שנהיה כבר מאוחדים ונבין שהכוח שלנו הוא בביחד. די כבר עם הפלגנות. איבדנו את היקר מכל. הגיע הזמן להיות מאוחדים".
סמ"ר המבורגר, שהיה אמור לסיים שירות סדיר בעוד חודש, שירת כלוחם טכנולוגיה ואחזקה (טנ"א) בגדוד 9 שבעוצבת עקבות הברזל (401), שספגה אבדות רבות בגזרה הצפונית. הוא התגורר בעתלית ולמד בתיכון בכפר גלים. במסגרת תפקידו היה אחראי לתיקון ואחזקה של כלים הנדסיים בעומק שטחי לחימה, גם מעבר לגבול ובלב שטח האויב, לעיתים תחת אש.
נועם הותיר אחריו גם שלוש אחיות - רוני בת ה-21 והתאומות עדי ויובל בנות ה-18. הוא יובא למנוחות ב-18:00 בחלקה הצבאית שבבית העלמין שבעתלית.
אביו סיפר שנועם למד במגמת אלקטרוניקה, השתתף בחוג רובוטיקה, המשיך גם לי"ג וי"ד ללימודי הנדסאי, והגיע לצבא לתחום המקצועי: "הוא התגייס לתוך המלחמה, ב-30 באוקטובר 2023. כל השירות הצבאי שלו היה סביב הלחימה. גם בעזה, ולאחרונה הם עלו ללבנון. הוא תרם המון. כל הזמן דאג שהכלים יהיו בכשירות מלאה. גם כשיצא לסופ"שים הביתה הוא בדק. המקצוע היה חשוב לו. הוא היה אמור לצאת בימים הקרובים לחופשת שחרור ולסיים את הסדיר. הוא תכנן איך ייראה שירות הקבע שלו. הוא רצה להישאר לתרום, ואז זה תפס אותו.
"נושא הרחפנים מאוד הטריד אותו בכל פעם שהם נכנסו לטפל בכלים בתוך לבנון. בחג הוא נשאר במוצב בשטח ישראל והם הרגישו כנראה יותר בטוחים. הוא לא חשב שזה יתפוס אותו בתוך שטח המדינה".
(צילום: ירון ברנר)
האם ליאת מוסיפה: "כמה הוא חשש מהרחפנים, שהפכו לאימה שם עבור הלוחמים עם כל הזמזומים הללו. אמרתי לו כל הזמן לשים קסדה ושכפ"ץ, והוא אמר לי 'איך אני אעבוד? אימא, יש הרבה עבודה בגזרה".
המשפחה הייתה אמורה לבקר את נועם במהלך שבועות. "הוא אהב את החג והמאכלים", אומרת האם ליאת. "הכנו הכול, ובבוקר גם אירחנו את המשפחה ועשינו שיחת וידאו, כי אי אפשר בלי נועם, אבל הוא לא ענה. זה היה חשוד. סימסתי לו 'תענה' והוא לא ענה".
על בנה הוסיפה: "הוא היה ילד מתנה, מתוק ומקסים. הוא פשוט נולד עם חיוך. לא ידענו איך נקרא לו, אבל כשהוא יצא היה ברור שזה הולך להיות נועם. ילד מתוק, חייכן, טוב לב. לאן שהוא הגיע - תמיד עם חיוך, תמיד מסתדר ומוקף בחברים. הייתה בו עוצמה שקטה. הוא השיג כל מה שהוא רוצה בדרך שלו, בענווה שלו. הוא היה אח מדהים. אח בכור לשלוש בנות זה אתגר, והוא ידע להגיע לכל אחת מהן, להוביל אותן, ללמד אותן, לתמוך בהן. באמת, זה עוד לא נקלט.
"הבת השנייה שלנו התמודדה שלוש שנים עם סרטן, ניצחה - ואז שוב חלתה. בפעם השנייה זה היה יותר קשה, כולל השתלת מח עצם ונסיעה לארה"ב. נועם תמיד היה שם ותמך וליווה אותה. הוא יכול היה לבחור לעשות אחרת, להיות במקום פחות מסוכן. וכל פעם כשאמרתי לו, 'נועם, תן לי להתקשר, תן לי לספר לצבא, תן לי לשתף'. הוא אמר 'לא. אני רוצה להיות שם. את מבינה, אימא? החיילים שם נלחמים וכשהטנק מפסיק לעבוד הכול נעצר. וזה התפקיד שלי. לתקן את הטנק, לגרום להם להגן, זה תפקיד ענק'. כשאמרתי שזה מסוכן הוא אמר אימא אל תתערבי".
