עיקר פרסומו של הפוליטיקאי המזרח גרמני גינטר שבובסקי נובע ממסיבת עיתונאים שקיים ב־9 בנובמבר 1989, שבעקבותיה נפתח הגבול בין מזרח גרמניה למערבה וחומת ברלין הופלה. בתום מסיבת העיתונאים, שבה התייחס לתקנות חדשות שנועדו לאפשר למזרח גרמנים לעבור את הגבול, נשאל שבובסקי באשר למועד כניסתן לתוקף. אף שלא ידע כנראה את התשובה, השיב כי הן נכנסות לתוקף באופן מיידי. אמירה זו הביאה להסתערות אזרחים על חומת ברלין ולהריסתה. החיילים בגבול בין מזרח גרמניה למערבה לא ירו באותו לילה לעבר האזרחים, אף שהפקודות טרם השתנו, משום שהבינו כי מחיר הציות לפקודה עלול להיות חמור יותר ממחיר אי-הציות. על כך העיר בצדק ההיסטוריון אוריה שביט כי משטרים קורסים כאשר תומכיהם ומגיניהם מגיעים למסקנה שאיבדו את נחישותם להגן על עצמם בשעת מבחן קריטית.
ניתן להיתלות בדבריו של שביט כדי להסביר את החשש הניכר ברפובליקה האיסלאמית, לרבות במחנה השמרני, לנוכח ההסתייגויות, הספקות והביקורת שהועלו בשנה האחרונה מצד חוגים רדיקליים באיראן בשל מה שזיהו כהפגנת חולשה מצד מוסדות המדינה בניהול מדיניות הפנים והחוץ. משלהי שנת 2024 נשמעה בקרב חוגים אלה ביקורת גוברת על העמדה הפשרנית שהפגינו השלטונות בנוגע לאכיפת קוד הלבוש האיסלאמי, לכישלונות האיראניים בסוריה על רקע קריסת משטר אסד ולהימנעות איראן מתגובה לתקיפה הישראלית ב-26 באוקטובר 2024. כך, למשל, בעקבות החלטת המועצה העליונה לביטחון לאומי בטהרן להקפיא בדצמבר 2024 את יישומו של חוק הרעלה, שהטיל סנקציות חמורות על נשים שאינן מקפידות לעטות רעלה, הזהיר הפרשן הפוליטי השמרני פואד איזדי כי הרפובליקה האיסלאמית עלולה לאבד את נאמנותם של הצעירים הדתיים ותומכי המשטר אם לא תשכיל לשמר את זהותה האיסלאמית. הוא ציין כי נכונות הצעירים להילחם למען המדינה תלויה בהמשך הזדהותם עימה: אם יחושו כי היא חדלה להיות איסלאמית, יאבדו את המוטיבציה להילחם ואיראן עלולה להפוך לסוריה, שבה חדל הצבא מלהילחם למען המשטר.
אף כי ספקות אלה לא איימו על שרידות המשטר בימי שגרה, הם עלולים להקשות עליו כאשר ניצב איום משמעותי יותר על יציבותו. הפרשן ומבקר המשטר האיראני שאהין טהמאסבי העריך לאחר נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 כי הספקות כלפי המנהיג עלי חמינאי ומשמרות המהפכה עשויים להתגבר בעקבות אוזלת ידה של טהרן גם בקרב תומכי המשטר, וכי די בזעזוע נוסף אחד, למשל כישלון של תקיפה איראנית שלישית על ישראל או תקיפה ישראלית באיראן, כדי לנפץ סופית את תדמית המנהיג ואת אשליית כוחם של משמרות המהפכה.
גל המחאות הפוקד את איראן בשבועיים האחרונים עורר עניין מחודש במאזן הכוחות בין המשטר האיראני למתנגדיו ובתנאים הדרושים לשינוי פוליטי ברפובליקה האיסלאמית
גל המחאות הפוקד את איראן בשבועיים האחרונים עורר עניין מחודש במאזן הכוחות בין המשטר האיראני למתנגדיו ובתנאים הדרושים לשינוי פוליטי ברפובליקה האיסלאמית. תהליכי העומק החברתיים, לחצים מחריפים מבית ומחוץ וגלי המחאה התכופים מאז סוף 2017 הציבו בפני המשטר אתגר כבד משקל. עם זאת, לאורך השנים הצליח המשטר לשמר בידיו כמה מוקדי עוצמה שאפשרו לו עד כה לצלוח אתגרים אלה. ראשית, הוא מחזיק באמצעי דיכוי אלימים, משמעותיים ויעילים. שנית, הוא עדיין נהנה מתמיכה ניכרת בקרב מנגנוני הביטחון ואכיפת החוק, ובראשם משמרות המהפכה הנאמנים לו ותלויים בו. נוסף על כך, האליטה הפוליטית השלטת הצליחה לשמור על לכידות פנימית חרף חילוקי דעות פוליטיים.
ההתפתחויות הדרמטיות באיראן בימים האחרונים עשויות להוות נקודת מפנה במאזן הכוחות בין החותרים לשינוי מהפכני של הסטטוס-קוו הפוליטי לבין המבקשים לשמרו בכל מחיר. שינוי פוליטי באיראן תלוי גם כיום לא רק במספר המפגינים, באומץ לבם ובהיקף המחאות, אלא גם בנחישותו של המשטר האיראני ובנכונותו להשתמש באמצעי הדיכוי העומדים לרשותו כדי להבטיח את שרידותו. בפני ההנהגה האיראנית ניצבת כעת דילמה מורכבת במיוחד. מצד אחד, היא עשויה לנסות לרצות את הציבור באמצעות הטבות כלכליות נוספות, במקביל לאימוץ מדיניות פייסנית ופשרנית יותר, שעשויה לספק תקווה להסרת הסנקציות ולשיפור המצב הכלכלי. ואולם, בשלב זה לא נראה כי המנהיג האיראני הקשיש נכון לפשרות כלשהן. נוסף על כך, יכולתו של המשטר לספק לאזרחים הטבות כלכליות מרחיקות לכת מוגבלת לנוכח הגרעון התקציבי החמור, וממילא ספק אם גם תפנית משמעותית במדיניות תוכל במצב הנוכחי לספק מענה לדרישות הציבור - הן במישור הכלכלי והן בהקשר לחירויות האזרחיות והפוליטיות.
מן העבר השני, עשויה ההנהגה לשוב ולהפעיל את מלוא אמצעי הדיכוי העומדים לרשותה כדי לדכא את המחאה ביד קשה, גם במחיר של מספר גבוה של הרוגים. ואולם אפשרות זו מגבירה לא רק את הסיכון להחרפת המשבר הפנימי, אלא גם את הסבירות למימוש איומו של הנשיא טראמפ להתערב צבאית כדי למנוע את המשך שפיכות הדמים באיראן.
ד"ר רז צימט במציאות זו נותר להמתין ולראות האם הסדקים שהתגלעו בשנה האחרונה בלכידות הגרעין הקשה של תומכי המשטר יתרחבו עד כדי שחיקה גם בנחישותם ובנכונותם של חלק מכוחות הביטחון להשתתף בפעילות הדיכוי והאם הספקות ביחס לצדקת הדרך גם בקרב הממסד השמרני, ובמיוחד לנוכח גילו המתקדם וחולשתו הניכרת של המנהיג האיראני, יאפשרו לראשונה שינוי במאזן הכוחות לטובת תנועת המחאה, או לכל הפחות יסללו את הדרך לתפנית פוליטית משמעותית באיראן, שאת מאפייניה והשלכותיה עדיין קשה להעריך.
ד"ר רז צימט הוא מנהל תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומומחה לאיראן באוניברסיטת תל-אביב
