ועידת בריאות 2026 ליאת נדאי ערד, פרופ׳ אבי צור, פרופ' יעקב סוסנה
(צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
הבינה המלאכותית כבר מזמן אינה גימיק עתידני במסדרונות בתי החולים, אלא כלי עבודה יומיומי שמשפיע על האבחון, הטיפול והעומס במחלקות. השאלה הגדולה שמעסיקה כיום את ראשי מערכת הבריאות היא היכן עובר הגבול בין סיוע טכנולוגי מציל חיים לבין הסתמכות עיוורת על אלגוריתמים חסרי אחריות משפטית.
בפאנל מיוחד במסגרת ועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" בהנחיית כתבת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות", אור הדר, התכנסו שלושה מהגורמים המרכזיים שמובילים את מהפכת ה-AI ברפואה הישראלית כדי לשרטט את תמונת המצב האמיתית: ליאת נדאי ערד, מנהלת iNextData במרכז הרפואי איכילוב; פרופ' אבי צור, מנהל רפואי ראשי ב-ARC ובמרכז ה-AI של המרכז הרפואי שיבא תל השומר; ופרופ' יעקב סוסנה, נשיא האקדמיה הישראלית הלאומית לרפואה מדעית ומנהל אגף הדימות בהדסה.
הבינה המלאכותית נכנסה לחיינו בסערה בשנה האחרונה. פרופ' צור, עד כמה הרופאים מסתמכים עליה בעבודה היומיומית בחדרי המיון ובקהילה, וכמה היא משפיעה על החלטות רפואיות?
פרופ' אבי צור: "החדירה של AI ישירות לעבודת הרופאים עמוקה מאוד, בכל ההיבטים וגם בתוך בתי החולים. הקמנו מערכות רגולציה כדי להסדיר איך מכניסים כלים כאלה בצורה מבוקרת. יש כיום תוכנות כמו OpenEvidence, שהיא ככל הנראה האפליקציה שתפסה הכי מהר אצל רופאים בהיסטוריה – היא כבר בשימוש של כ-50% מהרופאים בארצות הברית ומאפשרת להתייעץ לגבי אבחון, טיפול וחשיבה קלינית. על גבי זה אנחנו מוסיפים בשיבא, באיכילוב ובמרכזים מובילים בעולם שכבה שמחברת ישירות את התיק הרפואי בצורה מאובטחת ששומרת על פרטיות המטופל, וזה מעלה את השימוש בבינה מלאכותית קומה נוספת".
ומה קורה כשיש פער בין מה שהתוכנה מזהה למה שהרופא רואה? למשל, כשתוכנת דימות כמו Gleamer מסמנת שבר בצילום, אבל הרופא לא מזהה אותו – כמה אפשר לנטר טעויות כאלה?
פרופ' אבי צור: "בכל דיסציפלינה רפואית, מניהול חדר לידה ועד טראומה באורתופדיה, יש מצבים שבהם גם בישיבת בוקר אין הסכמה מלאה בין מומחים. נהוג לומר שבבוקר כולם חכמים יותר, ומה שה-AI מאפשר הוא להביא את 'החכמים של הבוקר' איתנו למשמרת הלילה. זה מצוין שמקבלים זווית נוספת, אבל חייבים לשמור על שיקול הדעת שלנו. יש לנו יועצים רבים, למטופלים יש רקע רפואי מורכב, והבינה המלאכותית מספקת הרבה מידע – אבל בסוף אנחנו אלה שמשכללים את הנתונים ומקבלים את ההחלטה".
בואו נסתכל על הצד השני של המתרס. היום כל כאב ראש או נקודת חן שולחים אותנו ישירות לצ'אט. ליאת, האם זה הופך את המטופל לשותף פעיל בטיפול, או למטופל חרד יותר שדורש עוד ועוד בדיקות?
ליאת נדאי ערד: "הבינה המלאכותית כאן, ובקרב הדור הצעיר זה כבר חלק אינהרנטי מתהליך קבלת ההחלטות – עוד לפני שפונים להורים או לרופא, פונים לצ'אט. המודלים משתפרים כל הזמן ולכן שיעור הטעויות יקטן, אם כי הן עדיין קיימות. באופן כללי מדובר בתהליך חיובי. האחריות נשארת אצל הצוות הטיפולי, אבל המטופל יגיע לחדר הרופא מאתגר יותר, עם שאלות טובות וממוקדות יותר. אפשר להסתכל על זה בחשש, אבל המטרה היא להגיע לטיפול הנכון. מחקרים מראים שמעורבות המטופל חיונית להחלמה, וצמצום פערי הידע מוסיף ערך אמיתי לרפואה".
נתקלתם במטופלים שהתעקשו על בדיקות או טיפולים רק כי הצ'אט נתן להם אבחנה מסוימת?
פרופ' יעקב סוסנה: "בהחלט. הגיעה אלינו נבדקת למכון ה-CT בהדסה בסוף יום העבודה, עברה בדיקת CT מוח וחזרה לביתה. כשהיא נכנסה לפורטל בית החולים, היא ראתה שהמערכת זיהתה מפרצת בכלי דם במוח. היא נלחצה, לא השיגה מענה טלפוני בשעה הזו, ורצה לחדר מיון בבית חולים אחר – רק כדי לגלות שמדובר בממצא חיובי שגוי. האירוע הזה טלטל אותה לחלוטין כי היא ראתה בפורטל את הסימון של ה-AI וחשבה שהיא בדרך לצנתור מוחי. צריך לזכור שבמדינות שונות יש גישות שונות לנושא: בשווייץ המטופל צריך לתת הסכמה מפורשת לשימוש בכלי AI בטיפול בו, ובצרפת יש לו זכות לסרב. בישראל עדיין אין רגולציה כזו".
ליאת, על מי נופלת האחריות במקרה של טעות? איפה עובר הגבול בין חברת הטכנולוגיה, בית החולים והרופא המטפל?
ליאת נדאי ערד: "בסופו של דבר האחריות נופלת על הרופא, ואני מקווה שכך זה יישאר. בבתי החולים אנחנו גם מפתחים כלי AI וגם מטמיעים מערכות חיצוניות, והמטרה היא להכניס אותן מהר ובבטחה. הדרך לעשות זאת היא לוודא שהרופאים לא מתבלבלים – לתת להם הכשרה מתאימה ולהבהיר היכן עוברים גבולות היכולת של המערכת. לא הוגן לזרוק לרופאים כלי AI ולהשאיר אותם להתמודד לבד. ככל שהבלמים ברכב טובים יותר, אפשר לנסוע מהר יותר; ככל שנכשיר טוב יותר את הרופאים וניצור מעטפת בטוחה, נוכל להטמיע את הכלים הללו מהר יותר וליהנות מהיתרונות שלהם".
פרופ' צור, עד כמה הבינה המלאכותית כבר מסייעת בשטח בהפחתת עומסים ובקיצור תורים?
פרופ' אבי צור: "כדי לענות על זה באמת צריך למדוד את ההשפעה לאורך זמן, ולא להסתפק בפיילוטים נקודתיים. אנחנו יוצאים למהלך רחב של פריסת פלטפורמה קלינית מבוססת AI בכל בית החולים, ומלווים אותו במחקר מקיף. קבענו נקודת ייחוס למצב הקיים – החל ממדדים קליניים כמו אשפוזים חוזרים ועד מדדים של שחיקת צוותים, סנכרון בין רופאים לאחיות והעצמת מטופלים. המערכת כוללת יכולות של Ambient AI שמסכמות את הביקור עבור הרופא, הצוות הסיעודי והמטופל, כותבות סיכומי קבלה ומכתבי שחרור, ומסייעות בחשיבה הרפואית מתוך ההקשר הקליני המלא. המטרה היא לשפר את היעילות כך שמטופל ישתחרר בעשר בבוקר במקום בשש בערב, ובמקביל לקבל החלטות קליניות טובות יותר".
ליאת נדאי ערד: "מדידה בבית חולים היא משימה מורכבת מאוד בגלל ריבוי המשתנים, אבל אנחנו פרסנו מערכת כזו לפני יותר משנה והשווינו את הנתונים חצי שנה לאחר ההטמעה. כבר בפרק הזמן הקצר הזה ראינו ירידה ממוצעת של שש עד עשר שעות במשך האשפוז במחלקות הפנימיות. כל שעה כזו היא רווח עצום למטופל ולמערכת שיכולה לקלוט מטופלים נוספים, והתוצאה הזו הפתיעה אפילו אותנו".
פרופ' סוסנה, תחום הרדיולוגיה הוא מהראשונים שאימצו את הטכנולוגיה בהיקף נרחב. אילו מספרים אנחנו רואים היום בשטח?
פרופ' יעקב סוסנה: "מתוך כ-1,600 אפליקציות AI רפואיות שמאושרות כיום על ידי ה-FDA האמריקאי, כ-75% – כ-1,200 יישומים – שייכות לתחום הרדיולוגיה. אצלנו בבית החולים מתבצעות מדי חודש כ-100 אלף אנליזות לכ-30 אלף מטופלים, וכ-10% מהבדיקות מסומנות כחיוביות. החשיבות היא לא רק בזיהוי שבר, אלא בתעדוף: אם האלגוריתם מזהה דימום מוחי מסיבי, הוא מקפיץ את הבדיקה לראש הרשימה כך שהרדיולוג ניגש אליה מיד והמטופל מקבל טיפול מוקדם יותר".
אבל האם אנחנו לא שוחקים כך את המיומנות של הרופאים? אם רופא יתרגל שהמחשב מפענח עבורו, הוא עלול להפסיק להסתכל לעומק על הצילום.
פרופ' יעקב סוסנה: "לכן ההנחיה שלנו לרופאים ולמתמחים היא לגשת קודם כל לפענוח בעצמם, ורק לאחר מכן להיעזר ב-AI. מצאנו שמתמחים בשנה הראשונה נוטים לסמוך יותר על המחשב ופחות על עצמם, ולכן עושים יותר טעויות. רק משנה שנייה ושלישית הם בשלים מקצועית לזהות כשהאלגוריתם טועה. צריך להתייחס ל-AI כמו אל מתמחה – הוא עוזר ועושה עבודה טובה, אבל הוא לא תמיד צודק. בסופו של דבר, מודלי שפה ו-AI הם 'מומחיות בלי מומחים'. אנחנו קיבלנו רישיון מהמדינה ואנחנו נושאים באחריות; המחשב לא קיבל רישיון. גם חוק ה-AI האירופי מגדיר יישומים רפואיים כמערכות בסיכון גבוה, וההתייחסות אליהם חייבת להיות בהתאם".
פרופ' אבי צור: "התופעה הזו, שמכונה Deskilling (שחיקת מיומנויות), היא דרמטית. מחקר שפורסם בכתב העת לאנסט הצביע על ירידה של כ-20% ביכולת של מומחים לזהות ממצאים מסוימים לאחר שהתרגלו להיעזר בבינה מלאכותית. מצד אחד, יש מיומנויות שלא נורא לאבד – פעם הקפידו שסטודנטים ירשמו אבחנות באותיות גדולות בראש הדף, והיום המערכת מזינה את זה אוטומטית. מצד שני, חובה להכשיר רופאים כך שלא יאבדו את היכולות הקליניות הקריטיות. בבתי חולים גדולים יש עם מי להתייעץ, והבינה המלאכותית יכולה לשמש כעוד גורם להתייעצות שמשפר את היכולת – בתנאי שהרופא לא מפחד לחלוק עליה".
ליאת נדאי ערד: "לצד החשש משחיקת מיומנויות במרכזים הרפואיים הגדולים, צריך להסתכל על התמונה הרחבה. יש רווח אדיר בהבאת הכלים הללו לפריפריה ולמקומות שבהם חסרים מומחים. הכלי הזה לא יחליף את הרופאים, אבל הוא בהחלט יכול לשמש כעוד זוג עיניים ומוח בחדר במקומות שבהם כוח האדם הרפואי מצומצם. צריך לשקול את סיכוני השימוש אל מול הסיכון שבאי-השימוש".
האם בעוד חמש עד עשר שנים הבינה המלאכותית תחליף רופאים?
פרופ' יעקב סוסנה: "בשנת 2016 חזה חלוץ הבינה המלאכותית וחתן פרס נובל לפיזיקה, ג'פרי הינטון, שתוך חמש שנים לא יהיה צורך ברדיולוגים. מאז הוא תיקן את התחזית ואמר שרדיולוגים שמשתמשים ב-AI יחליפו את אלה שלא משתמשים בו. זה נכון לכלל הרופאים – וגם למטופלים. זהו כלי עבודה שצריך לדעת להשתמש בו, בדיוק כפי שהיום איש מאיתנו כבר לא משנן מספרי טלפון".
ומה לגבי הכשרת דור העתיד של הרפואה? תוכניות הלימוד באוניברסיטאות מותאמות למציאות הזו?
פרופ' אבי צור: "לימודי הרפואה הם אחד התחומים שהתקדמו הכי לאט, ולא רק בהקשר של AI. סטודנטים עדיין נבחנים על כלים מסורתיים בגלל רגולציה נוקשה ומבחני רישוי, למרות שבשטח הטכנולוגיה כבר במקום אחר. ברור שתוכניות הלימוד חייבות לעבור שינוי דרמטי. כשאנחנו מסתכלים קדימה, החזון שלנו הוא מודל של קנטאור מהמיתולוגיה היוונית – ראש של אדם וגוף של מכונה רבת-עוצמה. הסכנה שאנחנו חייבים להימנע ממנה היא יצירת 'קנטאור הפוך': ראש של אדם שרק חותם ונושא באחריות, בזמן שהמכונה היא זו שמקבלת עבורו את ההחלטות".
פרופ' יעקב סוסנה: "האקדמיה הלאומית הישראלית לרפואה מדעית פרסמה לאחרונה נייר עמדה בנושא השימוש ב-AI במחקר ובמדע. הכלים הללו משפיעים על איכות ההוראה והמחקר, אבל העיקרון נשאר ברור: הרופא והחוקר הם אלה שמחזיקים בידע ובאחריות".
לסיום, ליאת, איפה עומדת הרגולציה בישראל ביחס לעולם?
ליאת נדאי ערד: "לישראל יש הזדמנות ואחריות להוביל בתחום הזה, בין היתר כי משרד הבריאות שותף לתהליך. הרגולטור מבין את גודל ההזדמנות, מכיר בכך שאין עדיין תשובות מוחלטות לכל סוגיה, ומכנס ועדות משותפות של אנשי טכנולוגיה, רפואה ורגולציה. התחושה היא שלא עוצרים אותנו, אלא דוחפים קדימה מתוך הבנה של חשיבות הנושא".











