גששי המשטרה שהגיעו לבית משפחת לוין בשכונת נווה יהושע ברמת גן ב-14 בפברואר 1953, קצת אחרי חצות במוצאי שבת, קיבלו תדרוך קצר: רחל (רחל'ה) לוין, בת 4 וחצי, יצאה מביתה לכיוון בית השכנים כמה שעות קודם. אמא שלה שלחה אותה לשכנים כדי לקרוא לאביה ומאז נעלמו עקבותיה. זאת הייתה נקודות הפתיחה של "מבצע שטן", אחד ממבצעי החיפוש הגדולים שידעה ישראל הצעירה.
חוליות של שוטרים יצאו לשטח, והתחילו לסרוק את האזורים מסביב לשכונה. הפחד הראשוני היה שלהקות של זאבים ותנים שחיו באזור יתקפו את הילדה שהלכה לאיבוד. כדי לנסות להרחיקם, השוטרים ירו באוויר וצפרו במהלך החיפושים.
עיתונות חופרת
פרק 11 - 15-21 בפברואר צסק"א אכלה אותה
45:01
למחרת בבוקר, כשהילדה לא נמצאה, הוזעקו לאזור גם צוערי בית הספר לשוטרים בשפרעם וחיילים מבסיס תל השומר הסמוך. למרות מזג האוויר הסוער, השתתפו במבצע שטן יותר מאלף בעלי מקצוע ומתנדבים, כולל מטוסים שסייעו לחיפושים מהאוויר.
כ-40 שעות אחרי שהתחילו החיפושים, הגיעה פריצת הדרך. טייס שהשתתף בסריקות דיווח כי ראה בד אדום על שיח צבר באזור מזבלת חירייה. צוותי חיפוש שהגיעו למקום בהדרכתו מצאו את גופתה של הילדה מוסתרת תחת עלי צבר ועליה סימני אלימות קשים. הפתולוג המשטרתי שהגיע למקום כי הילדה נאנסה ונרצחה בחבטות של חפץ קהה לראשה. ליד הגופה התגלה מפתח שוודי, שנקבע שהוא כלי הרצח, וגם סימני צמיגים של גלגלי אופניים.
פרשת רצח הילדה רחל לוין
באותו רגע הפך "מבצע שטן" ממבצע חיפוש למרדף אחרי הרוצח המתועב. במשטרה העריכו שבגלל הקרבה בין מקום ההיעלמות למקום מציאת הגופה וההכרות עם הסביבה, הרוצח הוא תושב מקומי. סגר הוטל על המעברות ששכנו באזור, וכל תושב שביקש להיכנס או לצאת נדרש לעבור בדיקה וחקירה יסודית. בגלל סימני האלימות הקשים, החשד היה שהרוצח הוא אדם מעורער בנפשו.
הדיווחים בתקשורת עוררו היסטריה ציבורית גדולה. מדינת ישראל הצעירה לא חוותה אירוע אלים וטרגי שכזה, ובכל הארץ החלו דיווחים של הורים על אנשים חשודים. באותו ערב הגיעה ידיעה על אדם תמהוני שמסתובב על יד בית הקברות בשייח מוניס, רמת אביב של ימינו.
השוטרים שהגיעו למקום עצרו את בן ציון סמוכה, עולה בן 36 מעירק שהתגורר במקום. הוא נעצר אחרי שהשוטרים זיהו עליו כתמי דם ושערה בהירה בצבע שהזכיר את שיערה הבלונדיני של רחל לוין. בן סמוכה הובא בפני שופט ונעצר לשבועיים, אבל מהר מאוד הוא שוחרר ממעצר כשהתברר שכתמי הדם היו שלו והשערה הבהירה הייתה שערת כלב.
החקירה נקלעה למבוי סתום, וכל החשודים שעצרה במשטרה, שוחררו. אבל חודשיים אחר כך פנו אנשי בית חולים למתמודדי נפש בירושלים למשטרה וסיפרו כי אחד המטופלים שלהם, ויקטור מיזאן, התוודה בפני הרופאים שרצח ילדה בבגד אדום.
בחקירתו סיפר מיזיאן כי אחרי שבנו חלה במחלה קשה, נאמר לו כי כדי שמצבו של הילד ישתפר, עליו לשחוט תרנגולת אדומה. אבל כיוון שמצבו של הילד לא השתפר הוא החליט שהקרבת ילד אחר במקום ילדו, היא המפתח. כשראה את רחל לוין בבגד האדום "ממש כמו התרנגול", סיפר בחקירה, חשב שאלוהים זימן אותה. הוא הציע לה סיבוב על האופניים, ושהסכימה לרכב איתו, לקח אותה לחירייה, אנס ואז רצח אותה.
למרות טענותיו לאי שפיות, ולמרות שאשתו העידה שהיה בבית לאורך כל הערב בו נעלמה הילדה, הרשיע בית המשפט את מיזיאן באונס ורצח ושלח אותו למאסר עולם. בית המשפט העליון, שדן בערעור שהגיש מיזיאן, קיבל את טענתו לאי שפיות והעביר אותו מהכלא לאשפוז כפוי. הוא שוחרר בשנת 1964.
פרשת רחל לוין נשכחה, אבל השמות של סמוכה ומיזיאן, הפכו לחלק מהתרבות של ישראל בשנות החמישים והשישים. ״אין כמוך בן ציון סמוכה״, היה שיר וריקוד הורה עממי גס ובוטה שהיה פופולרי בעיקר בקרב חיילי גדוד הצנחנים. השיר, שהמילים שלו נכתבו על מוטק׳ה קידר (לימים האסיר איקס) הוקלט לרדיו, ועותקים שלו נמצאים בספרייה הלאומית של ישראל. הוא גם מצוטט בספר ״התגנבות יחידים״ של יהושע קנז.
