אישה שהציתה את עצמה מול הקונסוליה הישראלית באטלנטה. חבר פרלמנט פולני שכיבה חנוכייה בפרלמנט בוורשה במטף. רימונים שהושלכו לעבר השגרירות בשטוקהולם. בשנתיים האחרונות הדיפלומטים הישראלים מצאו את עצמם במלחמה שלא נראתה כמותה. ספר חדש של משרד החוץ שיצא לאור בימים האחרונים, "החזית השמינית – דיפלומטים במלחמה", חושף לראשונה עדויות אישיות של שליחי ישראל ברחבי העולם מאז פרצה המלחמה והחזית הדיפלומטית החלה לבעור.
כחלק מהמתקפה הנרחבת על סמלים ישראלים ברחבי העולם, שגרירויות ישראל הפכו יעד למתקפות תודעתיות ופיזיות. את אחד מהם, כיבוי החנוכייה במטף, תיאר יעקב ליבנה, שגריר ישראל לפולין: "גז'גוז' בראון, חבר פרלמנט פולני, הגיע עם מטף כיבוי אש וכיבה את החנוכייה. המעשה אומנם זכה לגינוי רב, אבל אותו אדם ממשיך לכהן בחבר פרלמנט - עכשיו בפרלמנט האירופי מטעם פולין. יתרה מזאת, הוא הפך את מטף הכיבוי האדום לסמל המסחרי שלו. בכל הופעה בתקשורת או שלט חוצות, מופיע המטף".
כיבוי החנוכייה במטף
(מתוך איקס)
במקסיקו הופצו תמונות ברשתות החברתיות של השגרירה עינת קרנץ נייגר עם הכיתוב "רוצחת עם", בבוסניה איום בפצצה גרם לביטול אירוע שתוכנן מראש עם קהילת הידידים המקומית במלון מקומי. את ההסתה נגד השגרירה גלית פלג הובילה במקרה הזה ראש העיר סראייבו שכתבה בציוץ ברשת X נגד האירוע המתוכנן: "מדוע לא מקיימים אירוע זיכרון גם לזכר הפלסטינים שנרצחו בעזה?". כל האירועים הללו התרחשו תוך שבועות ספורים, כשברקע עמד גל אנטישמיות חובק עולם, שהפך את עבודת הדיפלומטים למסוכנת מתמיד.
בספר שיצא בהוצאת משרד החוץ, חושפים הדיפלומטים בידוד, לילות ללא שינה, ורגעים שבהם נאלצו לתמרן בין השליחות המדינית לדאגה והגנה על בני משפחותיהם. כך למשל נפצע בנו של השגריר באוקראינה מיכאל ברודסקי במהלך שירות מילואים בעזה, בזמן שהוא וסגניתו, שהייתה בחודשי היריון מתקדמים, שהו בקייב המופגזת, והובילו את הפעילות מול ממשל זלנסקי.
ברודסקי מתאר בספר את הרגעים שבהם הודיעו לו על פציעת בנו: "הוא נפצע בחאן יונס יחד עם עוד כמה חיילים, ושני חברים שלו נהרגו לידו. אשתי ואני היינו בוורשה ועמדנו לצאת לאוקראינה כשהודיעו לנו כשהוא נפצע". ברודסקי טס לארץ כדי לשהות לצד בנו בבית החולים אולם לאחר שלושה שבועות שב לקייב כדי להמשיך בלחימה למען ישראל בחזית הדיפלומטית.
לצד האיומים וההסתה, היו גם רגעים של סולידריות יוצאת דופן. ביוון, סגן שר החוץ פתח את משרדו באישון לילה כדי לחתום אישית על אישור לשיגור אפודים קרמיים לישראל. באלבניה שופץ גן ילדים לזכר 39 הילדים שנרצחו בטבח, במימון תרומות מקומיות ובסיוע צוות השגרירות. בשבדיה, אזרח אנונימי הניח 900 שושנים מול שער השגרירות כמחווה של סולידריות עם הנרצחים. במקסיקו, דווקא תחת הפגנות אלימות, נפתחו סדנאות קרב מגע לנשים כחלק ממאבק באנטישמיות. באטלנטה, אוניברסיטת אלבמה חתמה על הסכם שיתוף פעולה אקדמי עם הקונסוליה הישראלית למרות לחצים כבדים לביטול.
"המשוואה פשוטה", כתב בהקדמה לספר יאיר פרומר, ראש חטיבה באגף לדיפלומטיה ציבורית: "אם נציג ישראלי לא יכול להופיע בציבור מחשש לחייו - קולה של ישראל מושתק". פרומר הדגיש: "בחזית התודעה אין טנקים ומטוסים, עומדים לרשותך רק כושר שכנוע, נחישות ויצירתיות, היכולות שרכשת והקשרים שרקמת לאורך השנים".
הספר הוקדש לירון לישינסקי ולשרה מילגרים, עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון שנרצחו באוקטובר 2025 בירי מחוץ למוזיאון היהודי.
