"האסיר המבוגר ביותר באמריקה", שנידון למוות והספיק לקבל "סעודה אחרונה" לא פחות משמונה פעמים, אבל בכל פעם בוטלה הוצאתו להורג, הלך לעולמו בגיל 101. כך מדווחים כלי תקשורת בארה"ב ובבריטניה. האיש, פרנסיס קליפורד סמית' מקונטיקט, נחשב לאדם שריצה את תקופת המאסר הארוכה בתולדות ארה"ב, ובית האבות שבו הוחזק בשנותיו האחרונות הגדיר את נסיבות מותו כ"מוות בשיבה טובה".
סמית' היה בן 25 בלבד כשהורשע ב-1950 ברצח גרובר ס' הארט, שומר לילה בן 68 במועדון יאכטות בגריניץ', שאירע שנה לפני כן. הארט נורה בשני אקדחים שונים ומת כעבור יומיים, ולאחר מכן נעצרו סמית' ועבריין זוטר נוסף, ג'ורג' לאודן, והמשטרה קשרה אותם לרצח באמצעות ראיות בליסטיות. באותה העת כבר היה לסמית' גיליון הרשעות ארוך, אחרי שהידרדר לעולם הפשע בגיל 13, אבל עבירותיו כללו באותה העת פריצות, גניבות רכב ורכוש, תקיפת סוהר ובריחה מכלא לנוער, ולא ניסיון רצח.
אחרי המעצר חתם העצור השני לאודן על הסדר טיעון כדי לחמוק מהכיסא החשמלי, ובמסגרת ההסדר מסר ראיות שהפלילו לכאורה את סמית'. הוא טען כי סמית' ירה ארבעה קליעים לעבר הארט, בעוד הוא ירה קליע אחד. סמית' עצמו מעולם לא הודה ברצח, אלא טען בעקביות לחפותו, אבל הוא הורשע על-ידי חבר מושבעים ברצח מדרגה ראשונה ונידון למוות.
כיסא חשמלי בארה"ב של שנות ה-50. גזר הדין נדחה שוב ושוב
(צילום: גטי אמג'בנק)
בשנים הבאות ניצלו חייו של סמית' שוב ושוב, בין השאר אחרי שעדים במשפטו חזרו בהם מעדותם. ב-1954, אחרי שחוקר העיד כי הוא כלל אינו בטוח שסמית' היה בזירת הפשע, הומתק עונשו של סמית' למאסר עולם – שעתיים בלבד לפני המועד החדש שנקבע להוצאתו להורג בכיסא חשמלי. בסך הכול הוא ריצה כ-70 שנות מאסר, לפי אחד החישובים 70 שנה ו-31 יום, וזו תקופה שככל הידוע היא הארוכה ביותר לאסיר בהיסטוריה של ארה"ב. אנשים שהכירו את סמית' בכלא העידו כי לאורך מאסרו הוא נהג להתבודד וכי עיסוקו העיקרי היה האכלת ציפורים דרך חלון תאו, באמצעות לחם שנהג לתחוב לכיסיו בארוחות במתקן.
הדמנציה באה מוקדם: כשאסירים מזדקנים מהר יותר
לפי ה-BBC, ה"דיילי מייל" וכלי תקשורת בארה"ב, סמית' הלך לעולמו ב-25 ביוני כשהוא במעמד של משוחרר על תנאי תחת פיקוח בבית אבות, ולא מאחורי סורג ובריח. דובר שירות בתי הסוהר בקונטיקט אנדריוס בנביצ'יוס, אמר לכלי התקשורת כי סמית' "להגיע לגיל 101 וזה דבר יוצא דופן, עבור כל אדם. החיים בכלא אינם תורמים לאריכות ימים. זה בהחלט חריג". דובר בית האבות "60 ווסט" שבו התגורר באחרית ימיו, דייוויד סקוצ'ולק, אמר אתמול ל-BBC כי סמית' מת למעשה בשיבה טובה, וסיפר: "המעורבות של משפחתו בענייני פטירתו הייתה מוגבלת מאוד, אבל וידאנו שהכול נעשה כראוי, בהתאם לרצונותיו ובכבוד". לא נערכה לו הלוויה, וגופתו נשרפה.
שלושה פרקי זמן קצרים של חופש. האסיר סמית'
ב"דיילי מייל" מציינים כי אף שסמית' היה מוגדר אסיר במשך יותר מ-70 שנה, במהלך התקופה הזו הוא חווה שלושה פרקי זמן קצרים של חופש. ב-1967 הוא נמלט מבית הסוהר ונלכד אחרי 12 יום, ושבע שנים אחר כך הוא יצא לביתו בערב חג המולד, וחזר לכלא למחרת. ב-1975 קיבל סמית' שחרור על תנאי והיה חופשי במשך כ-10 חודשים, אבל אז נעצר והואשם בגניבה ובהחזקת נשק מסוכן, והוחזר לכלא בגין הפרת תנאי השחרור. העשורים הבאים שלו בכלא עברו ללא אירועים חריגים. הוא סירב לבקש שחרור על תנאי עד שבשנת 2020 שוכנע לעשות זאת סוף סוף, כשהיה כבר בן 95. ועדת השחרורים נענתה לבקשתו והוא הועבר לבית אבות, שם העביר את השנים האחרונות לחייו כשהוא מוגדר משוחרר על תנאי תחת פיקוח.
ד"ר סטפני פרוסט, חוקרת הזדקנות בקרב אוכלוסיית האסירים באוניברסיטת לואיוויל שבקנטקי, אמרה ל-BBC כי ברוב בתי הסוהר יש אסיר כמו סמית', וכי כמו תחומים אחרים גם תחום השיפוט והכליאה מתמודד עם סוגיות מאתגרות של הזדקנות: "זו סוגיה בינלאומית מבחינת מאפייני האוכלוסייה, אם כי בארה"ב מדובר כמובן במספר גדול בהרבה של אנשים".
בתאגיד השידור הבריטי מציינים כי לפי מחקר משנת 2025, מספר האסירים בני 55 ומעלה זינק בכמעט 400% בין השנים 1991 ו-2021, וכי עורכי מפקד האוכלוסין של ארה"ב צופים שעד שנת 2030 לפחות שליש מאוכלוסיית האסירים תהיה מעל גיל 50, מה שמחייב לפי חוקרים כמו פרוסט גיבוש תוכניות לטיפול מתאים, המביא בחשבון בעיות של הגיל השלישי כמו נפילות, בריחת שתן וליקויי שמיעה. לפי BBC, מחקרים מראים גם כי המאסר עצמו עלול להוביל ל"הזדקנות מואצת", וכי מחלות כמו דמנציה עלולות להופיע אצל אסירים בשלב מוקדם בהרבה לעומת אצל מי שאינם מוחזקים בכלא.
